צמד המילים "תעודת סל" הפך להיות שגור בפיהם של יועצי ההשקעות ומנהלי התיקים – הקונים, מוכרים וממליצים עליהן כאילו הן היו איתנו פה מאז ומתמיד. סביר להניח גם, כי רבים מקוראי שורות אלו מחזיקים בתעודת סל, אם באופן ישיר, או אם באופן עקיף, בתיק השקעות, בקופת גמל או בקרן הפנסיה שלהם.

מבט על שלושה מספרים יסביר מדוע כאשר מדברים על תעודות סל, מדברים על מהפכה של ממש בשוק ההון הישראלי:

1. לפני שנתיים וחצי היתה בישראל תעודת סל אחת – כיום יש כ-80.

2.היקף הנכסים המנוהלים בתעודות סל זינק תוך תקופה קצרה זו לכ-12 מיליארד שקל – כ-10% מהיקף הנכסים המנוהלים בקרנות הנאמנות.

3. נפח המסחר בתעודות סל מגיע לכ-200 מיליון שקל ביום - כ-20% מנפח המסחר הכולל בבורסה.

אז מהי תעודת סל ואיך היא כבשה תוך זמן קצר מקום כה מכובד בתיקי ההשקעות שלנו?

תעודת סל היא נכס המאפשר לרוכשים אותו ליהנות מתשואת המדד אחריו הוא עוקב. כך לדוגמא, משקיע שרכש תעודת סל העוקבת אחר מדד תל אביב 25 (המשקלל את ביצועי 25 המניות הגדולות בבורסה), יצמד מאותו הרגע לביצועי המדד. אם מדד תל אביב 25 יעלה – המשקיע ירוויח, וההיפך במידה והמדד יירד.

הפופולאריות של תעודות הסל אינה תופעה ייחודית לשוק ההון הישראלי. מכשירי השקעה עוקבי אינדקסים (מדדים) צמחו במהרה בארה"ב בתחילת שנות ה-90, זאת עקב ביקוש רב מצד המשקיעים. תעשיית האינדקסים בארה"ב היא כה פופולארית עד כי כ-30% מההשקעות החדשות מתבצעות באמצעות מכשירים עוקבי מדד. דוגמא למכשיר פופולארי שכזה הוא ה-QQQQ העוקב אחר תשואת מדד הנאסד"ק 100. ה-QQQQ מנהל נכסים בהיקף של כ-20 מיליארד דולר, והוא אחד הנכסים הסחירים ביותר בעולם, עם נפח מסחר ממוצע של כ-3 מיליארד דולר ביום.

ליאור כגן, מנכ"ל מבט תעודות סל מקבוצת כלל פיננסים, אומר, כי "צמיחת תעודות הסל בישראל מיוחסת לטרנד העולמי של השקעה באינדקסים שבא על חשבון השקעה ישירה במניות בודדות. טרנד זה התפתח בעקבות מחקרים רבים שנעשו בעולם שמצאו, כי לאורך זמן קרנות הנאמנות ומנהלי התיקים מתקשים להשיג את תשואת המדד בו הן משקיעות. בישראל תמונת המצב דומה – רוב קרנות הנאמנות אינן מצליחות להשיג את תשואת המדד בו הן משקיעות". אחת הסיבות העיקריות היא שמנהלי קרנות הנאמנות גובים דמי ניהול של כ-3% בשנה, והמשמעות היא שעל מנת שהמשקיע יקבל את תשואת המדד, הם צריכים להשיג תשואת עודפת של 3% על המדד. מדובר במשימה לא פשוטה בכלל.

מחקרים אלו והביצועים של קרנות הנאמנות ומנהלי התיקים, היו הבסיס להקמת מכשירים פיננסיים עוקבי מדד, כאשר הרעיון שמאחוריהם היה "אם אתה לא יכול להכות את המדד – קנה אותו". המכשירים הפיננסיים עוקבי המדד לא הבטיחו למשקיעים להכות את המדד, אלא לקבל את תשואתו. מצד המשקיעים מדובר היה בהבטחה מספקת, שכן הם כבר נכוו מקרנות ומנהלי תיקים שהבטיחו ביצועי יתר, גבו דמי ניהול גבוהים, אך בסופו של דבר הציגו ביצועים מגמגמים.

כגן מסביר, כי אחד ההבדלים המהותיים בין תעודות הסל לקרנות הנאמנות היא שיטת ההשקעה: בעוד מנהלי קרנות הנאמנות בוחרים באילו מניות להשקיע ובאילו לא, מנהלי תעודות הסל משקיעים בצורה עיוורת בכל מניות המדד, כאשר משקל כל מניה בתיק ההשקעות זהה למשקלה במדד. בדרך זו נצמד מנהל תעודת הסל למדד ועל סמך כך הוא יכול להבטיח למשקיע את תשואתו.

שיטת ההשקעה הפאסיבית של מנהלי תעודות הסל מאפשרת להם לחסוך בעלויות תפעול, שכן הם לא צריכים להשקיע משאבים בביצוע מחקרים ואנליזות של חברות ומניות. הם גם לא קונים ומוכרים מניות בתדירות גבוהה, כך שמרכיב העמלות נמוך יותר. בשל כך, דמי הניהול בתעודות הסל הם נמוכים מאוד בהשוואה לקרנות נאמנות. לדוגמא, תעודות הסל העוקבות אחר מדד תל אביב 25 ומדד תל אביב 100 אינן גובות כלל דמי ניהול כלל, לעומת קרנות נאמנות המשקיעות במדדים אלו שגובות דמי ניהול של כ-3% בשנה. דמי הניהול בתעודות סל העוקבות אחר מדדים אחרים בארץ ובעולם נעים בטווח של 0%-1%.

יתרון חשוב נוסף של תעודות הסל הוא הסחירות התוך יומית שלהן. תעודות הסל הן נייר ערך הנסחר בבורסה, ולכן ניתן לקנות ולמכור אותן בכל רגע נתון במסחר במחיר ידוע, על פי הביקוש וההיצע בשוק (בניגוד לקרן נאמנות שניתן לקנות ולמכור רק פעם ביום בשער הידוע רק בדיעבד). הסחירות והנזילות של תעודות הסל הפכו אותן לכלי השקעה פופולארי בתיקי ההשקעות של הגופים המוסדיים.

באמצעות הוראת קנייה או מכירה אחת, המשקיע בבורסה בתל אביב יכול לרכוש בקלות סלי מניות של מדדים בארץ ובעולם. לאחרונה גם הונפקו תעודות סל בחסר, המאפשרים למשקיע להרוויח כאשר מדדי המניות יורדים. הפשטות והשקיפות של תעודות הסל משכו אליהן את המשקיעים הגדולים והקטנים כאחד, כך שבהחלט ניתן לומר כי מסתמנת מגמה של מעבר מההשקעה המסורתית בקרן הנאמנות להשקעה במדדים אמצעות תעודות סל.

בישראל קיימים מספר גופים המנהלים תעודות הסל, בינהם ניתן למנות את מבט מקבוצת כלל פיננסים המנהלת 15 תעודות סל, קסם השייכת לבית ההשקעות אקסלנס, תכלית מקבוצת בנק דיסקונט ותאלי השייכת לבנק לאומי. התחרות בתחום תעודות הסל היא עזה, וכמו בכל תחום אחר המאופיין בתחרות, הלקוח הוא זה שנהנה מרמת שרות גבוהה יותר ומעמלות נמוכות יותר.

לדברי כגן, "מנהלי תעודות הסל הם אלו שמנפיקים את התעודות ואלו שמנהלים את הנכסים. הנפקת תעודת סל מתבצעת על ידי חברה ייעודית שקמה למטרה זו בלבד. החברה מפרסמת תשקיף שעובר את אישור הבורסה והרשות לניירות ערך". בתשקיף ניתן למצוא את כל הנתונים על החברה, על מדיניות ההשקעות שלה, אופן ניהול הסיכונים וכדומה. לאחר אישור הרשויות, החברה מגייסת כסף מהציבור, אותו היא משקיעה במניות המדד הרלוונטי. כגן ממליץ למשקיעים בתעודות הסל לקרוא את התשקיף או להתייעץ עם יועץ השקעות לפני ההשקעה בתעודות הסל.

לכל תעודת סל יש נאמן, השומר על אינטרס המשקיעים. תפקיד הנאמן הוא לבדוק, כי לחברה יש עודף נכסים על התחייבויות, כלומר לוודא שבמקרה בו כל המשקיעים יבקשו לפדות את תעודת הסל, לחברה יהיה מספיק כסף על מנת לשלם למשקיעים. בדומה לחברות הציבוריות, החברות שמנהלות תעודות סל מפרסמות מדי רבעון דוחות כספיים.

הפופולאריות של תעודות הסל גרמה לרגולטורים לבחון את התקנות הקיימות ולהתאים אותם לסטנדרטים הנדרשים, על מנת לדאוג לאינטרס המשקיעים. לדוגמא, הרגולטורים קבעו, כי חברה המנהלת תעודות סל תעמיד הון עצמי של 8 מיליון שקל. בימים אלו שוקדים הרגולטורים על תקנות נוספות שיחמירו את הדרישות ממנהלי תעודות הסל ויגבירו את בטחון המשקיעים.