פיצויי פיטורים הינם הכנסה הונית
עמ"ה 568/04 כבלי ציון מפעלים מאוחדים בע"מ נ. פקיד שומה אילת
המערערת וחברת בת שלה הפעילו שני מפעלים באילת. הפעילות בשני המפעלים בוצעה על ידי עובדי המערערת.
החל בשנת 1998 החלה המערערת לפטר את עובדיה באילת. בשנת 2000 פיטרה המערערת את יתרת העובדים ושני המפעלים שבאילת נסגרו על ידה.
לאחר פיטורי העובדים, שילמה להם המערערת פיצויי פיטורין, אך לא העבירה למשיב את סכומי המס שניכתה מאותם התשלומים, שכן לטענתה, תשלומי פיצויי הפיטורין הינם בגדר "הכנסת עבודה" כמובנה בסעיף 12(א) לחוק אזור סחר חופשי באילת (פטור והנחה ממסים), תשמ"ה-1985 (להלן – החוק) וזכאית היא בגינם להטבה הקבועה באותו הסעיף, בדרך הקבועה בסעיף 12(ב) לחוק, לפיו יופחת סכום ההטבה מהסכום שהיתה חייבת לנכות במקור על פי סעיף 164 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן – הפקודה).
המשיב לא קיבל את טענת המערערת והוציא כנגדה שומות מס, בהן חייב את המערערת בתשלום מלוא סכומי הניכויים מתשלומי פיצויי הפיטורין. על כך הערעור.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע פסק
עפ"י סעיף 2(א) לחוק, כל מונח בהוראה בחוק זה המתייחס למס כלשהו, יתפרש לפי המשמעות שיש לו בחוק שלפיו מוטל אותו מס. הואיל והוראת סעיף 12(א) לחוק, עניינה בהטבה הניתנת למעביד תושב אילת, ביחס לתשלומי מס על פי הפקודה, יתפרש המונח "הכנסת עבודה" שבסעיף 12(א) לחוק, על פי משמעותו בפקודה.
הבעייתיות שבסיווג פיצויי פיטורים כ"הכנסת עבודה" או כ"הכנסה הונית", נובעת מדו-הפנים שבמהות תשלום זה. מחד, המדובר בתשלום שמקבל עובד ממעבידו, אשר מקור החיוב לתשלומו הינו ביחסי העבודה ששררו ביניהם, קודם להפסקת העבודה. מאידך, המדובר בתשלום שאין העובד זכאי לו אוטומטית מעצם עבודתו עבור המעביד, שכן זכאי לתשלום פיצויי פיטורין, רק עובד שפוטר מעבודתו, או שעבודתו הופסקה באחת מהסיטואציות הקבועות לעניין זה בחוק פיצויי פיטורין, התשכ"ג-1963.
בע"א 604/73 פרמה שרפ בע"מ נ' פ"ש חיפה, בית המשפט העליון הוציא חד משמעית את פיצויי הפיטורין מהגדרת "הכנסת עבודה" על פי סעיף 2(2) לפקודה - באופן בו הם מסווגים כתקבול הוני, ביחס לסכום הפטור ממס על פי סעיף 9(7א)(א) לפקודה, וכהכנסה שאינה "הכנסת עבודה", ביחס לעודף שמעל לסכום הפטור המירבי הקבוע בסעיף 9(7א)(ב) לפקודה. הלכה זו של בית המשפט העליון עומדת גם כיום.
לאור האמור, "פיצויי פיטורין" או "מענק פרישה" אינם נכללים בהיגד "הכנסת עבודה" שבסעיף 12(א) לחוק ועל כן בדין הוצאה שומת המשיב, לפיה אין המערערת זכאית ביחס לתשלומים אלה להטבה הקבועה באותו הסעיף.
בנוסף, עיקרן של הוראות הפטור וההטבה הכלולות בחוק, לענייננו, הוא בתמרוץ משקיעים, מעסיקים ועובדים לעבור לאילת ולהקים בה מקורות תעסוקה וייצור.
בענייננו, התשלומים בגינם מבקשת המערערת את הטבות המס שבסעיף 12(א) לחוק, אינם תשלומים המשתלמים בעד עבודה המתבצעת בתחום העיר אילת, אלא תשלומי מענק פרישה, ששולמו עקב סגירת מפעליה של המערערת באילת, בתור פיצוי לעובדיה עבור הפסקת העבודה שהתבצעה באילת ולא תמשיך יותר להתבצע בה.
מתוך תכליתו והגיונו של החוק, קשה יהיה להלום מתן הטבה למעסיק, בגין מענקי פרישה המשולמים על ידו במהלך חיסול פעילותו באזור אילת. לאמור, בנוסף לתנאי הראשוני שבסעיף 2(א) לחוק, לפיו לא תינתן ההטבה הקבועה, אלא בגין תשלום "הכנסת עבודה", תנאי נוסף ומצטבר הינו כי אותה הכנסת עבודה היא כזו המשולמת בעד עבודה המתבצעת באילת ולא כפיצוי רטרואקטיבי לעבודה שהופסקה עקב סגירת מקום העבודה.
הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיב הוצאות בסכום של 20,000 ₪.
ניתן ביום: 20.11.2005 בפני: כבוד השופט א' יוסף.
ב"כ המערערת: עו"ד יוסי דולן; ב"כ המשיב: עו"ד אמנון שילה.

בנק ישראל: בנק מזרחי טפחות הוא הכי יקר בהלוואות ומשכנתאות
ההלוואות הכי יקרות בבנק מזרחי טפחות; מי הזול במערכת, ועל ההבדל בין ממוצע לחציון ומה הריבית הסבירה על ההלוואות?
השוואה פשוטה בין הריביות שגובים חמשת הבנקים הגדולים בישראל מראה פערים עצומים בין הבנקים, ומתבלט לרעה בנק מזרחי טפחות. כך עולה מהנתונים האחרונים של בנק ישראל וכך גם עלה לאורך כל התקופה האחרונה. בנק מזרחי טפחות הוא הכי גרוע ללווים, הכי גרוע ללוקחי המשכנתאות (ריבית המשכנתא ירדה, עוד לפני החלטת הנגיד)ומסתבר שהוא גם לא בולט במיוחד לחוסכים (ריבית על הפיקדונות נמוכה).
מנתוני בנק ישראל עולה כי הריבית החציונית ללקוחות הבנק היא 11.3%. כלומר, מחצית ממהלווים מקבלים הלוואה בריבית גבוהה יותר ומחצית מתחת לריבית הזו. זו ריבית גבוהה במיוחד, כשבנק הפועלים השני במערכת ביוקר הריביות מספק ללקוחות שלו הלוואה חציונית ב-10.36%. שלושת הבנקים האחרים (לאומי, דיסקונט, הבינלאומי) בריבית חציונית של 8% פלוס.
ההפרש בריביות יכול לנבוע מרמת סיכון שונה של הלקוחות. ככל שהלקוחות "מסוכנים" יותר, כלומר יכולת החזר החוב שלהם מוטלת יותר בספק, אז הבנק ייקח פרמיית סיכון, כלומר ריבית גבוהה יותר. אבל, במספרים גדולים, צפוי (לא בטוח) שהמדגם של האוכלוסייה בין הבנקים די קרוב אחד לשני. כלומר שהסיכון של הלקוחות במזרחי טפחות, פועלים, לאומי, דיסקונט והבינלאומי די קרוב. יש גופים שפועלים במגזרים מסוימים, נראה שמרכנתיל של דיסקונט למשל פועל יותר במגזר הערבי והחרדי. גם מזרחי טפחות פועל במגר החרדי ודתי יותר מאשר אחרים, ועדיין, הסיכון הכולל, גם בשל גודל המדגם, צריך להיות דומה.
אם מסתכלים על הממוצע, ולא על החציון, התמונה נשארת דומה, וגם בחיתוך הזה מזרחי מוביל לרעה עם ריבית של 9.41%. מדובר על אחוז מעל דיסקונט הנמוך במערכת, שממוצע הריבית על ההלוואות שלו עומד על 8.41%. גם בממוצעים, הריבית של בנק הפועלים גבוהה ביחס לשער, עם 9.23% ממוצע. ההפרשים בין בנק לאומי, הבינלאומי ודיסקונט הם נמוכים יחסית, ועומדים על כ-0.4%.
- פועלים עם תשואה להון של 16.7% ורווח נקי של 2.5 מיליארד שקל
- בנק לאומי הרוויח 2.6 מיליארד שקל ברבעון, התשואה 16.2% על ההון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הריבית הממוצעת שונה מהחציון בכך שהיא סוכמת את הממוצע הפשוט של ההלוואות. לוקחים את כל הריביות לפי המשקל של ההלוואות שנקבע על פי סכומי ההלוואות ומקבלים ריבית ממוצעת. במזרחי טפחות היו כנראה לווים גדולים שקיבלו (מן הסתם) הלוואה בריביות נמוכות ולכן הממוצע ירד, אם כי הוא כאמור גבוה מיתר הבנקים.
למעשה,

"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"
פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"
מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל
הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור. לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.
מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר.
כיבוש מלא של רצועת עזה
בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026. צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית: 0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025, ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.
- כולם מדברים על עלייה לארץ - הוא מדבר על הגירה מהארץ; הכלכלן שמספק תחזית פסימית לשנה הבאה
- מאות כלכלנים במכתב: "עדיין לא מאוחר לעצור את הרכבת לפני התהום"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.