מאקרו: שר האוצר החדש מרגיע את השוק - להודעה על ההחלטה על מינויו של סקוט בסנט לתפקיד שר האוצר בממשל הנכנס של דונלד טראמפ הייתה השפעה ישירה על השוק ביום המסחר הראשון בשבוע המסחר המקוצר (ביום חמישי לא יתקיים מסחר).

ההשפעה הייתה בעיקר על שוק אגרות החוב כרוח נגדית לאחד מ"טראמפ טריידס" החזקים ביותר – עליית התשואות באגרות החוב הממשלתיות. השוק חשש מעליית האינפלציה ועליית הגרעון (שמוגדר כ"אינו בר קיימא" על ידי יו"ר הפד') במקביל להתחממות הכלכלה, מה שיביא לריבית גבוהה יותר, ולכן הזניק את התשואות. לאחר ההודעה על מינוי של איש שוק ההון הוותיק והמוערך שמתמחה גם בהיסטוריה כלכלית התשואות ירדו בחדות במה שנתפס בשוק כצפירת הרגעה, וכהצהרת כוונות לניהול הכלכלה בצורה מקצועית ואחראית. בנוסף לאגרות החוב, גם המניות הקטנות, הנהנות העיקריות מריבית נמוכה יותר עקב החוב הגבוה יחסית שרובץ עליהן, זינקו אף הן. מוקדם לשפוט על פי תגובה של יום אחד, והיום התשואות כבר מתקנות מעט חזרה כלפי מעלה, אך נראה שלפחות בהתחלה הסוחרים נותנים קרדיט לשר האוצר הנכנס. 

מיהו שר האוצר המיועד ומה הוא הולך לעשות? סקוט בסנט, מנהל קרן גידור, שנחשב מתון ומקצועי ובקי בנושאים כלכליים, התבטא לא מעט בעבר. הוא תומך בשליטה בגרעון, בניגוד לטראמפ הוא בעד דולר חזק, וכן הוא התבטא בעד המטרות המובנות מאליהם של עידוד הצמיחה והורדת האינפלציה. הוא גם תומך במידה מסוימת בעמדתו של טראמפ ביחס לנושא הבוער של הטלת מכסים, אך באופן מדורג ומתון יותר. האם הוא יסתדר עם הדרישות של הבוס שלא מהסס לפטר את מי שלא מתיישר לפי הדרישות? אולי באמת העמדות של השניים יותר קרובות ממה שנראה במבט ראשון, כפי שנראה בהמשך.

מאקרו: טראמפ באמת יטיל מכסים מפלצתיים על השכנים?

 במהלך הלילה (בישראל) הכותרות על מינוי בסנט לשר האוצר פינו את מקומן להצהרה מהדהדת של טראמפ ברשת החברתית Truth לפיהם "ביום הראשון" בתפקיד הוא יטיל מכסים בגובה 25% על שתי השכנות – מקסיקו וקנדה ומכס נוסף של 10% "מעבר לכל מכס אחר שיוטל" על סין. סין קנדה ומקסיקו הן שלוש שותפות הסחר הגדולות ביותר של ארצות הברית. מדובר במכסים גבוהים מאד שעלולים לגרום לנזק בלתי הפיך לכלכלות של המדינות המעורבות, ולהשפיע גם לא מעט על הצרכנים האמריקאיים. 

המטרה המוצהרת של הטלת המכסים הקיצונית היא לשבור את ההגירה הלא חוקית ואת משלוחי הסמים לארצות הברית: "ב-20 לינואר, כאחת מההוראות הראשונות שלי, אני אחתום על המסמכים ההכרחיים כדי לחייב את מקסיקו וקנדה במכסים של 25% על כל המוצרים שבאים לארצות הברית, והגבולות הפתוחים המגוחכים שלה. אלפי אנשים זולגים דרך מקסיקו וקנדה, מביאים איתם פשע וסמים ברמות שמעולם לא נראו קודם לכן". לדברי טראמפ המכסים ישארו על מקומם עד ש"סמים, במיוחד פנטאניל, וכל הזרים הלא חוקיים יפסיקו את הפלישה לארצנו. גם למקסיקו וגם לקנדה יש את הזכות והכוח לפתור בקלות את הבעיה הארוכה והמבעבעת הזו". הסיבה שסין כלולה באיומים היא שהיא מקור הסמים שמגיעים לארצות הברית, ולכן המכסים יוטלו לדברי טראמפ עד שסין תפסיק את הצפת השוק האמריקאי בפנטניל. המטבעות של מקסיקו וקנדה הגיבו בירידות של 2% ו-1% בהתאמה לציוצים של טראמפ, אך כי לאחר מכן התאוששו מעט.

• המשך שחרור תיקי אפשטיין מחזיר את הסיכון הפוליטי למסך של וול סטריט
• אישור משפטי ליוזמת טראמפ: תשלום של 100 אלף דולר לבקשת אשרת H-1B
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

 

האם המכסים המפלצתיים הללו באמת יוטלו על קנדה ומקסיקו ב-20 בינואר? אם להאמין להתבטאויות העבר של שר האוצר המיועד כנראה שלא. הוא חושב שטראמפ משתמש בנכסים כנשק במשא ומתן. העיקרון הוא להציג את הנשק על מנת לא להשתמש בו בסוף, או לפחות להשתמש בו כמה שפחות.

לדברי בנסט, תעריפים הם "כלי יעיל כדי להשגת מטרות מדיניות החוץ של הנשיא. בין אם זה לגרום לבעלות הברית לשלם יותר על ההגנה שלהן עצמן, לפתוח שווקים זרים ליצוא מארצות הברית, להשיג שיתוף פעולה בעצירת ההגירה הלא חוקית או הסחר הלא חוקי בפנטניל או למען עצירת התקפות צבאיות – תעריפי מכס יכולים לשחק תפקיד מרכזי".

 

במקרה הזה זה בולט במיוחד. זעמו של טראמפ יצא, כאמור, על חוסר הטיפול, לדעתו, של המדינות השכנות בגבול הפרוץ. בשביל להטיל את התעריפים הללו הוא יצטרך לשבור את ההסכם שהוא עצמו הינדס עם המדיניות השכנות בקדנציה הקודמת. הוא ככל הנראה יכול לעשות זאת, כיון שבחוזים הללו היה סעיף שמאפשר לשנות את התנאים על רקע בטחוני, שזה בדיוק מה שטוען טראמפ. אבל, מה הקשר בין תעריפים על עגבניות מקסיקניות או סירופ מייפל קנדי לבין הברחות הסמים והמהגרים ממקסיקו וקנדה? אין קשר. כמו שאמר שר האוצר המיועד – זהו כלי אפקטיבי. הקנדים והמקסיקנים ישבו למשא ומתן מנקודת פתיחה שונה לחלוטין מאשר אם יקבלו סתם הזמנה מנומסת לשולחן הדיונים על המצב בגבול, וטראמפ יהיה קרוב יותר למטרות שלו, שהן מוצדקות לכל הדעות (או לפחות לרוב הדעות של המצביעים בארצות הברית).

• עשירי הטכנולוגיה צברו 2.5 טריליון דולר ב-2025: מאסק מוביל ומה קרה לביל גייטס?
• פתיחה מעורבת בוול-סטריט; סנדיסק עולה ב-3.5%, הזהב ממשיך לשבור שיאים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• "הזדמנות קיצונית באנבידיה" -בברנשטיין מצפים לזינוק של 54%...

הפנטניל הוא מגיפה אמיתית שקורעת לגזרים את הפריפריה (ולא רק הפריפריה) האמריקאית עם כמויות אדירות של מכורים וגם לא מעט נפטרים מהתרופה הממכרת. נושא ההגירה הלא חוקית מטריד רבים מאד מהאמריקאים כפי שהוכח בבחירות האחרונות. חשוב לציין שהבעיה היא לא רק מדרום. הגבול אמנם פרוץ בעיקר ממקסיקו, אבל גם מקנדה. אלפי אם לא עשרות אלפי מהגרים לא חוקיים, בעיקר הודים, נכנסים דרך הגבול הענק והלא שמור ברובו. ארצות הברית לוכדת בשתי החזיתות עשרות אלפים מהם, מדי שנה, אבל נראה שהיא עומדת לבדה במערכה. האם קנדה ומקסיקו באמת יכולות לעצור זאת "בקלות" כפי שטוען טראמפ הזועם? כנראה שלא, כפי שארצות הברית לא יכולה למרות שהיא מנסה. האם הן יכולות להשתדל יותר – בהחלט.

 

מאקרו: האם הפד' יוריד את הריבית? אף אחד לא יודע

בינתיים השוק ימשיך עוד זמן מה להתנדנד בין הצהרות קיצוניות של טראמפ למינויים ראויים שלו, אבל מלבד זאת ישנם גם ענייניים מאקרו כלכליים שוטפים, ובראשם, כרגיל, שוק העבודה (או עוצמת הכלכלה), האינפלציה והריבית.

הכלכלה האמריקאית המשיכה בשבוע שעבר לנפק נתונים שמעידים על עוצמה סולידית שלא מזכירה בשום אופן מיתון או התקרבות למיתון. הדרישות החדשות לדמי אבטלה בשפל של חמישה חודשים. התביעות המתמשכות קצת גבוהות יותר, אך בעיקר בגלל השפעות נגררות של מזג האוויר הגרוע של אוקטובר. הצמיחה לפי נתוני שלוחת הפד' באטלנטה ממשיכה להיות מעל 2.5%, ומצד שני האינפלציה עדיין גבוהה מדי, והנתון האחרון היה מדאיג. נתון מדאיג נוסף הוא ציפיות האינפלציה לטווח ארוך. לפי הסקר של אוניברסיטת מישיגן, בעוד הציפיות לשנה ירדו ל-2.6%, אלו לטווח ארוך יותר של 5 עד 10 שנים טיפסו ל-3.2%. בתגובה לעלייה בציפיות לאינפלציה ישנה גם ציפייה לריבית ארוכת טווח, או ריבית "ניטרלית" גבוהה יותר באזור ה-3% עד 4%.

לאור כל זאת, לשוק אין מושג מה יקרה בדצמבר. באופן כמעט חסר תקדים הסיכויים להורדת ריבית בדצמבר עומדים פחות או יותר על חצי חצי. הפד' שוב נכשל, או לא רוצה, לשווק את כוונתיו לשוק, או שגם אנשי הפד' בעצמם לא יודעים מה יהיה. הרבה מאד תלוי בנתונים שיפורסמו בשבועות שנותרו עד להכרזת הריבית. בראשם נתוני התעסוקה לנובמבר שיפורסמו בשבוע הראשון של דצמבר, נתוני האינפלציה של מדד ה-PCE שיפורסמו השבוע  ומדד המחירים לצרכן שיפורסם בשבוע השני של דצמבר. החלטה על אי הורדת ריבית עלולה לזרז את הקונפליקט בין פאוול לטראמפ, אם כי אני חוזר על הערכתי שזה לא יגיע לעימות משפטי גלוי סביב פיטורי פאוול. 

 

מאקרו: גרמניה גוררת את אירופה למיתון

בסוף השבוע שעבר התפרסמו נתוני ה-PMI (מדד מנהלי הרכש) באירופה שהיו מתחת לציפיות והצביעו על כך שהחולשה בסקטור הייצור שכבר מוגדר במיתון מזה זמן מתרחבת גם לסקטור השירותים שהיה עד כה עם הראש מעל המים. הנתונים המדכאים הפילו את היורו שאמנם התאושש מעט בתחילת השבוע, אך עושה את דרכו הבטוחה לשוויון מול הדולר.

 

ה"אשמה" הישירה במצב הגוש האירופי היא מי שהייתה גם האחראית לשנות הזוהר. קשה להאמין אבל נראה שמי שגוררת את אירופה למיתון היא דווקא המעצמה הגרמנית שעדיין מהווה 30% מהתמ"ג האירופי. הכלכלה שהייתה פעם החזקה בעולם לא מצליחה להתאושש כבר יותר משנתיים. אל החולשה הכלכלית מצטרפת אי הוודאות הפוליטית. הממשלה בגרמניה נפלה והמדינה הולכת לקראת בחירות בזק בפברואר השנה. צרפת עברה תהליך דומה השנה, אך תוצאות הבחירות לא הביאו ליציבות פוליטית או כלכלית גם במדינה השניה בחשיבותה בגוש האירו. 

אל המצב הפוליטי הרעוע מצטרפים עוד שני גורמים חיצוניים בעלי משקל רב. הראשון המשך המלחמה באוקראינה שנראה שמגבירה לאחרונה את המתיחות עם רוסיה עוד יותר מבעבר, לאחר האישור האירופי-אמריקאי לשימוש בנשק ארוך טווח בתוך רוסיה עצמה. ברקע נשמעים כבר איומים על שימוש בנשק גרעיני, ועל אף שהתרחיש הזה נראה רחוק מאד, צעדים מעשיים יותר כמו חזרת חרם האנרגיה כבר מתחילים להתקדם ומשפיעים על הכלכלה הגרמנית שעדיין תלויה כמעט לחלוטין באנרגיה רוסית.

הגורם השני הוא משטר התעריפים הצפוי של טראמפ שיכביד עוד יותר על סקטור הייצור בעיקר. בנוסף למלחמה הסחר הצפויה מול החברים מארצות הברית, מלחמה כזו כבר נפתחה מול היריבים מסין ועלולה לאיים על אחת התעשיות הגרמניות החשובות ביותר - תעשיית הרכב. 

 

בבנק המרכזי הגרמני סבורים שהחברות במדינה סובלות מ"אתגרים מבניים  עמוקים". הם מתייחסים להסתמכות על האנרגיה הרוסית הזולה כמו גם על מבנה חוב  גבוה מדי ועלויות עבודה גבוהות משמעותית מהמתחרות. הכלכלה הגרמנית מסתמכת מאד על ייצור כך שהמתחרים הישירים הם מדינות יצרניות אחרות כמו מקסיקו וסין, שנהנות מכוח עבודה זול בהרבה. פעם היתרון של גרמניה היה האיכות, אך נראה שכבר לא מדובר ביתרון כל כך משמעותי כמו בעבר. לדברי הבנק המרכזי "מספר משמעותי של פשיטות רגל תאגידיות צפויים בשנה הבאה.... בהינתן השינויים המבניים המתמשכים והמשך החולשה הכלכלית".