מניות אגח
צילום: Photo by Wance Paleri on Unsplash

התשואה על אג"ח ממשלתי ל-10 שנים - 4.5%; ומה התשואה על אג"ח ארה"ב

על רקע חששות עלייה באינפלציה, שוקי האג"ח בארה"ב ובישראל מציגים מגמות מנוגדות, המשקפות את ההבדלים בתחזיות הכלכליות של כל מדינה
אביחי טדסה | (1)

העליות באגרות החוב הממשלתיות בחודשים האחרונים הורידו את התשואה על אג"ח ל-11 שנה ל-4.5%. האג"ח בריבית שקלית לתקופה הממושכת ביותר, כ-16.9 שנים נסחר בריבית של כ-5.1%. הנה כל אגרות החוב הממשלתיות בריבית קבועה:

מגמות מנוגדות בין ישראל לארה"ב

מנגד, אגרות החוב בארה"ב יורדות על רקע הערכות שהאינפלציה תתקשה לרדת ואפילו תעלה. אגרת החוב ל-10 שנים מבטאת כבר תשואה של קרוב ל-4.4% כשלפני שלושה-ארבעה חודשים היא ביטאה ריבית של 4% בלבד.

שוקי האג"ח הממשלתיים בישראל ובארה"ב משקפים כיום מגמות שונות לחלוטין. בישראל, תשואות האג"ח ירדו לאחרונה: התשואה על אג"ח ל-10-11 שנים ירדה לכ-4.5%, בעוד שהתשואה על האג"ח הארוכה ביותר, ל-16.9 שנים, עומדת על 5.1%. הירידה משקפת ציפיות להאטה כלכלית ולירידת אינפלציה, לצד הערכות שהריבית תישאר יציבה ואף תופחת במהלך 2025. מנגד, בארה"ב, תשואת האג"ח ל-10 שנים עלתה ל-4.4% (לעומת 4% לפני כמה חודשים), על רקע חששות גוברים שהאינפלציה תישאר גבוהה.

הגורמים לעלייה בתשואות בארה"ב

התשואות על האג"ח הממשלתיות בארה"ב עולות בעיקר בשל חששות מאינפלציה עיקשת ומדיניות מוניטרית מצמצמת. למרות העלאות הריבית האגרסיביות של הפדרל ריזרב, שוק העבודה האמריקאי ממשיך להפגין חוזק עם לחצי שכר שמזינים את האינפלציה. מחירי האנרגיה עולים מחדש, ומחזקים את הציפיות לאינפלציה שתישאר מעל היעד של 2% בטווח הבינוני. כתוצאה מכך, הפד מאותת על כוונתו להותיר את הריבית ברמה גבוהה לאורך זמן, מה שמוביל לעליית תשואות באג"ח.

בנוסף, הגירעון הפדרלי הגדל, שעומד על כ-7% מהתמ"ג, מאלץ את הממשל להנפיק יותר אג"ח כדי לממן את הוצאותיו, מה שמגביר את ההיצע בשוק ולוחץ את התשואות כלפי מעלה. ירידה בביקוש מצד משקיעים זרים, על רקע מתחים גיאופוליטיים ומלחמות סחר, תורמת גם היא לעליית התשואות, כאשר השוק מעריך שהריביות הגבוהות יישארו עמנו לתקופה ממושכת.

ההשפעה של טראמפ: מדיניות אגרסיבית עם השלכות גלובליות

ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות מוסיף ממד של אי-ודאות לשוק האג"ח האמריקאי. הבטחותיו להטיל מכסים גבוהים ולהמשיך בקיצוצי מסים עשויות להעמיק את הגירעונות הפדרליים, להגביר את הלחצים האינפלציוניים ולהוביל להמשך עליית תשואות. בנוסף, מדיניות הסחר האגרסיבית עלולה להרתיע משקיעים זרים מרכישת אג"ח אמריקאיות, מה שעלול להכביד עוד יותר על שוק ההון המקומי.

קיראו עוד ב"גלובל"

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    כתבה 10 (ל"ת)
    איתי 19/11/2024 19:49
    הגב לתגובה זו
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.