אינטל רוצה להפוך לייצרנית משמעותית יותר בשוק השבבים ורכישת טאואר יכולה לאפשר לה לעשות בדיוק את זה
כבר כמה שנים טובות שאינטל לא צומחת וזאת בעוד המתחרות המהותיות שלה עוקפות אותה מימין ומשמאל. על מנת להשיב עצמה להיות מובילה בתחום, רכשה ענקית השבבית את יצרנית המוליכים למחצה הישראלית טאואר, וזאת על מנת להאיץ את התחרות, להפוך עצמה לייצרנית משמעותית ומרכזית יותר בשוק השבבים ולייתר את הצורך במפעלי השבבים שבאסיה, כך לדברי רודי שתיוי, מנהל מחקר מניות חו"ל בבית ההשקעות הישראלי IBI.
אתמול בלילה התקבל דיווח מטעם עיתון הוול-סטריט ג'ורנל (WSJ) על כך ש- INTEL CORPORATION (סימול: INTC) נמצאת במשא ומתן לרכישת חברת הטכנולוגיה הישראלית טאואר -3.88% תמורת כ-6 מיליארד דולר. חרף העובדה כי אף אחת מהחברות לא אישרה את הדיווחים עדיין (אם כי 5 דקות לפני פתיחת יום המסחר בת"א דיווחה החברה לבורסה המקומית כי בכוונתה לפרסם דיווח מהותי, ולכן המסחר בה יפתח לאחר הדיווח), טאואר זינקה 50% במסחר המאוחר בוול-סטריט.
תג המחיר מהווה לטאואר פרמייה של 60% על מחיר שוק של 3.8 מיליארד דולר לפיו נסחרה החברה טרם פרסום הדיווח על ידי ה-WSJ, חלק מהסיבה בגינה היא זינקה. מדובר באחת מהעסקאות הגדולות ביותר שביצעה אינטל בשוק הישראלי מאז שרכשה את מובילאיי של אמנון שעשוע תמורת מיליארד דולר בשנת 2017.
לקריאה נוספת:
>>> למה אינטל רוכשת את טאואר והאם זה טוב לישראל?
>>> "הבנו מוקדם שטאואר לא תתחרה ב-TSMC ואינטל"
>>> AMD בעסקת ענק: רוכשת את Xilinx תמורת 50 מיליארד ד'; עולה ב-3.5%
>>> לאחר נפילת עסקת אנבידיה: סופטבנק יוביל את Arm ל-IPO בניו יורק
שתי החברות פועלות בשוק השבבים ולכן קשה לומר שהסינרגיה לא שם. מנגד, מדובר בפרמייה לא מבוטלת שמעלה את השאלה הפשוטה - מה מחפשת אינטל בטאואר? החברה הוקמה תחילה כמפעל ייצור מקומי של חברת "נשיונל סמיקונדקטור" בשנת 1978 ומאז קידמה בעיקר ייצור של מוליכים למחצה.
טאואר - חברה מרכזית בתעשיית השבבים העולמית
המנכ"ל הנוכחי, ראסל אלוונגר ואחד מאנשי השנה של ביזפורטל, נכנס לתפקיד בשנת 2005. מאז שנכנס לתפקידו לפני 17 שנה, כשמצבה של החברה היה רע מאד, הצליח האחרון להבריא אותה. המניה עלתה בכ-50% ב-2021, ובחברה, שנסחרת לפי 4 מיליארד דולר, צופים כבר קצב מכירות שנתי של 1.6 מיליארד דולר.
כפי שמציין האנליסט, בשנים האחרונות עברה טאואר מהפך שהובל על ידי המנכ"ל. מחברה מיושנת שפעילה בנישות זניחות (ושיעור ניצולת של 60% במפעליה) הפכה החברה לכזו המספקת שבבים אנלוגיים קריטיים לתעשיות החדשניות והצומחות ביותר כגון תעשיית ה- 5g, הדאטה סנטרס IOT ועוד. טאואר זיהתה את גל הביקושים האגרסיבי (ולטענתה ארוך הטווח) למוצריה, יצאה בשתי תכניות השקעה להרחבת קווי הייצור הקיימים ולהקמת מפעל חדש.
התחרות מחריפה, השבבים במחסור ואינטל - מגבירה את התחרות
בזמן שטאואר עסקה בלבצע את מהפך החברה, כאמור מנישתית לאחת מהמרכזיות בתעשייה מבחינת המוצרים שהיא מספקת, אינטל התקשתה מעט. במהלך חודש ספטמבר של שנת 2017 זינק מחיר המניה מ-34.74 דולר ל-46.34 דולר למניה (33%) בין החודשים אוגוסט ואוקטובר בעיקר בזכות רכישת מובילאיי, ומאז החברה התקשתה להמשיך לצמוח.
שער הנעילה האחרון של מניית איטנל עמד אתמול על 47.58 דולר המשקפים צמיחה של 2.5% ב-4 ומשהו שנים שחלפו מאז רכישת מובילאיי. החברה מתקשה לייצר לעצמה מנועי צמיחה ובזמן שהמתחרות NVIDIA COR (סימול: NVDA) ו- ADVANCED MICRO DEVICES (סימול: AMD) צמחו בתקופה המדוברת בכ-850% ו-770%, אינטל חוותה קשיים פנימיים בתוך החברה שקשורים בעיקר לייצור השבבים שלה.
גרף מניית אינטל ב-5 השנים האחרונות
מגפת הקורונה שפרצה בתחילת שנת 2020 החריפה את המצב אף יותר. גל הסגרים והבידודים ששטף את העולם לצד הצורך האנושי להמשיך ולחיות כרגיל הוביל מספר בלתי מבוטל של עסקים ברחבי העולם, הרוב מתוכם מעולם ההייטק שכבר היה רגיל בצורה מסויימת למצב כזה - לעבוד מהבית.
עסקים שלא התאפשר להם לעשות זאת, כמו רשתות קמעונאות וחנויות שכונתיות קטנות, נאלצו להעביר את המסחר שלהם אל הדיגיטל. אותם אנשים הזדקקו כעת לפחות לרכוש מחשב, והביקוש הרב בשוק הוביל למחסור בשוק השבבים. גם המדינות עצמם הכירו בצורך האסטרטגי שבייצור השבבים, מה שהפך את מפעלי הייצור שאינם במזרח הרחוק למשאב במחסור.
אינטל רוצה להשיב לעצמה את הצמיחה לה התרגלה במשך שנים רבות, ומנגד להאיץ את התחרות אל מול המתחרות הסטנדרטיות. מבחינתה, הרכישה מהווה צעד נוסף בתוכנית שלה להפוך לייצרנית גדולה, משמעותית ותחרותית יותר אל מולן במטרה להחזיר את החברה למסלול עסקי מוצלח, ורכישת טאואר היא עוד צעד במימוש אסטרטגיה זו.
- 2.מקצועי מאוד (ל"ת)רמי 15/02/2022 13:22הגב לתגובה זו
- 1.כבוד גדול (ל"ת)רז 15/02/2022 12:52הגב לתגובה זו
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”
הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי".
לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית.
הדיון מסתכל אחורה
הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב".
שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה.
תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות”
יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.”
- שינוי חד בחוקי ההגירה וההתאזרחות בגרמניה
- גרמניה חותמת על הסכם הגנה נגד רחפנים עם סטארט-אפ מקומי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית
הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות.
בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”.
אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה
בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו
לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68% להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.
מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.
הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.
האסטרטגיה היא לב הסיפור
הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.
- מילד שקט שסובל מבריונות ל"מלך העולם" וזה לא טראמפ
- הדרך לטריליון דולר: האם אילון מאסק יגיע ליעד?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.
