ירידה של 43% ב-6 חודשים: עד לאן תיפול מניית LVS?

ענקית ההימורים של משפחת אדלסון עזבה את לאס וגאס והימרה על שוק ההימורים בסין ובסינגפור. בינתיים ההימור לא השתלם והעתיד לא מזהיר, על רקע החשש כי השלטונות הסינים יסיימו את החגיגה גם בסקטור הזה
ארז ליבנה |
נושאים בכתבה לאס וגאס סנדס

בתחילת השנה, מניית לאס וגאס סאנדס LAS VEGAS SANDS CORP (LVS) גירדה את ה-60 דולר למניה. בשיאה במארס כבר עמדה על למעלה מ-66 דולר למניה, אבל מאז היא בירידה מתמשכת ונסגרה בשישי האחרון על קצת יותר מ-38 דולר למניה. או ירידה של 43% בחצי שנה, כשבמסחר היום היא יורדת ב-2%.

בתחילת מארס השנה, השוק היה מאוד שורי על המניה ועל סקטור ההימורים במקאו באופן כללי. הסיבה לשוריות על LVS? החברה הודיעה כי היא מוכרת את כל נכסיה בבירת ההימורים של ארה"ב על שמה היא קרויה, הלא היא לאס וגאס. המכירה כללה בין היתר את מלון ונציה הידוע בלמעלה מ-6 מיליארד דולר. במקום זאת החברה הודיעה כי תתרכז בעיקר בפעילות במזרח הרחוק, בסין ובסינגפור, אבל כאמור מאז המניה בעיקר יורדת.

אז מה גורם למניה ליפול? עירוב של כמה סיבות. הראשונה והברורה היא הקורונה שהשפיע עמוקות על תוצאותיה ולמרות שבתי הקזינו במקאו כבר פתוחים, יש ירידה חדה במהמרים שנכנסים בשערים, כשישנו גל נוסף של הדבקות בסין שצפוי להמשיך ולהעיק על זרימת התנועה לקזינו.

הבעיה שגם סינגפור, שלראשונה חצתה את ה-1,000 נדבקים ביום, הנתון הרע ביותר מאז אפריל אשתקד, מעיק על פעילותה שם וגם ההימורים בעיר לא צפויים להתרומם בזמן הנראה לעין.

עד כמה זה פגע בתוצאות? ברבעון הראשון של השנה LVS הכניסה 1.2 מיליארד דולר, 15.6% פחות מהתקופה המקבילה, שבה עמדה על הכנסות של קצת למעלה מ-1.4 מיליארד דולר. את הרבעון הראשון היא סיימה בהפסד של 36 סנט למניה, לעומת – הפסד 0 ברבעון המקביל. ההפסד מפעילות עמד על 280 מיליון וההפסד הנקי עמד על 278 מיליון דולר, לעומת הפסד של מיליון דולר בלבד ברבעון הראשון של 2020.

ברבעון השני היא המשיכה להציג נתונים חלשים, עם הפסד למניה של 26 סנט לעומת צפי הקונצנזוס של 19 סנט, כשכעת הקונצנזוס העלה את הצפי להפסד של 75 סנט למניה לשנה כולה, כשהצפי להכנסות של 2022 הורדו בלמעלה מ-16% בחודשיים האחרונים ל-1.85 דולר בשורת הרווח למניה.

במקביל, בשבוע שעבר הרשויות הסיניות פתחו בסשן של 5 מפגשים שיערכו עד סוף אוקטובר, כדי להעריך את סקטור ההימורים במקאו, שמהווה כ-80% מהכנסות המחוז ומהווה 55% מהתמ"ג. בקיצור, כחלק מהמלך הכולל של רשויות בסין להורדת עלויות המחייה במדינה, סקטור הקזינו עלול לחטוף מכה קשה.

קיראו עוד ב"גלובל"

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.