איתמר מדיקל
צילום: איתמר מדיקל
דוחות

איתמר מכה את הצפי: הכנסות של 12 מ'; המוצר החדש פגע בשולי הרווח

 החברה המפתחת מכשירי אבחון וטיפול בהפרעות נשימה הכניסה 11.97 מ' ד' בעוד בשוק ציפו ל-11.1 מ' וגם ההפסד היה פחות עמוק מן המצופה. שיעור הרווח הגולמי ירד מ-77% ל-72% עקב הגידול במכירות ה-WatchPAT ONE
איתי פת-יה | (1)
נושאים בכתבה איתמר מדיקל

חברת איתמר מדיקל המפתחת מכשירי אבחון וטיפול בהפרעות נשימה עוקפת את התחזיות: ההכנסות ברבעון הראשון הסתכמו ב-11.97 מיליון דולר לעומת הצפי בשוק שהיה ל-11.11 מיליון דולר, בעוד ההפסד לתעודת פיקדון אמריקאית (ADS, Non-IFRS) היה עמוק מן המצופה, ברמה של 0.20 דולר בהשוואה לתחזית הקונצנזוס שהייתה 0.22 דולר. באיתמר אשררו את התחזית לשנה כולה, לפיה המכירות יעמדו על 52-53 מיליון דולר, נתון שישקף צמיחה של 27-29% על פני 2020.

בשורה העליונה מדובר בגידול של 43% לעומת הכנסות של 8.4 מיליון דולר ברבעון המקביל - הצמיחה נבעה מגידול של כלל המכירות ביפן ובאירופה וכן מגידול של 38% במכירות מכשיר ה-WatchPAT בארה"ב - בעיקר כתוצאה ממכירות WatchPAT ONE ומכירות פתרון ה-WatchPAT Direct. מכירות המוצרים המתכלים והמתחדשים, כולל WatchPAT ONE, היוו כ-79% מסך מכירות ה-WatchPAT בארה"ב ברבעון הראשון של 2021, בהשוואה ל-75% ברבעון המקביל אשתקד.

 

על בסיס Non-IFRS, ההפסד הנקי העמיק פי שניים ל-3 מיליון דולר בהשוואה ל-1.4 מיליון שנה קודם לכן. הנתון אינו כולל כ-2.5 מיליון דולר בתשלומים מבוססי מניות, פחת והפחתות של רכוש קבוע ונכסים בלתי מוחשיים, שינוי בהפרשה לחובות מסופקים ואבודים והוצאות חד פעמיות הקשורות להעברה של אתר הייצור של החברה לאתר חדש, בהשוואה ל-0.6 מיליון דולר במרכיבים דומים ברבעון המקביל ב-2020. ההפסד לפי תקן IFRS עמד על 5 מיליון דולר מול 2 מיליון בתקופה המקבילה.

שיעור הרווח הגולמי על בסיס Non-IFRS ירד ל-72%, בהשוואה ל-77% ברבעון המקביל ב-2020. הירידה בשיעור הרווח הגולמי על בסיס Non-IFRS נבעה בעיקר בשל הגידול במכירות WatchPAT ONE. ההפסד התפעולי עמד על 5.3 מיליון דולר, בהשוואה ל-2.0 מיליון דולר ברבעון הראשון של 2020. ההפסד התפעולי קוזז בחלקו על ידי גידול בהכנסות, אך העמקתו מיוחסת לגידול בהוצאות התפעוליות.

גידול זה בהוצאות התפעול נגרם עקב תשלום חד פעמי מבוסס מניות בסך 1 מיליון דולר הנובע מהארכת תקופת המימוש של אופציות שהבשילו מ-5 ל-10 שנים; התרחבות של 39% בהוצאות המכירה והשיווק ל-7.3 מיליון דולר לצורך הרחבת צוות המכירות האמריקאי לטריטוריות גיאוגרפיות וורטיקליות חדשות (37 בסוף הרבעון לעומת 32 בתקופה המקבילה), וכן עמלות מכירה נוספות הנובעות מגידול בהכנסות, גידול בתשלומי ייעוץ בקשר לשיפוי מחברות הביטוח בארה"ב, אוסטרליה ויפן.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    חכצגצ 19/05/2021 15:56
    הגב לתגובה זו
    איזה גועל נפש.העתיד נמצא במדיקר מרחוק.ואחרי הקורונה הייתי מצפה מהם לטוס חזק...פשוט אכזבה נראה כמו טיפול של שורטיסטים..מקווה שיקבלו סקוויז בקרוב ל 30$
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.