ענן
צילום: siliconangle
הצפת ערך

ניתוח מידע בענן - אם כל המהפכות

יש הרבה Buzzwords בוול סטריט, אחת מהן היא  Cloud כשהדגש הוא על ניתוח המידע בענן - מי החברות המובילות ומי המניות המעניינות?
ניר חצב | (4)
נושאים בכתבה מיחשוב ענן

אנשי טכנולוגיה אוהבים מאוד Buzzwords, מונחים מקצועיים שלרוב נהגים לראשונה על ידי גופי מחקר וייעוץ ואמורים לתאר מגמות-על טכנולוגיות. אחרי שאותן Buzzwords תופסות תאוצה, עושה לפעמים רושם שכל חברה טכנולוגית, לא משנה באיזה תחום היא פועלת, חייבת להשתמש במילה בתיאור המוצר או שוק היעד שלה. אחרי ההייפ הראשוני, מגיעה בדרך כלל נפילה, שנובעת מהבנה שהטכנולוגיה, חדשנית ככל שתהיה, צריכה עדיין להבשיל ולא תאומץ ב-Mass Market במהירות. מאותה נקודה מתחיל טיפוס הדרגתי, שלרוב גם מלווה בצמיחה של חברות אמיתיות, שמתחילות להשתמש בטכנולוגיה כדי לייצר ערך והכנסות מהותיות. אותה עקומה של חדשנות תוארה היטב על ידי Gartner, בעקומת ה-Hype Cycle המפורסמת שלה.

למי שתהה, ה-Buzzwords הנוכחיים הם ללא שום ספק AI (בינה מלאכותית), ML (למידת מכונה) וכל מה שביניהן. לפני ה-AI/ML, הייתה את תקופה ה-Big Data ולפניה, בתחילת העשור הקודם, היה את תקופת ה-Cloud.

עשור בערך מאז פרצה טכנולוגיית הענן לחיינו וכל הסימנים מראים שהיא עדיין לא קרובה להגיע למיצוי. חברות הענן הגדולות בעולם, אמזון (חטיבת AWS), מייקרוסופט (Azure) וגוגל (GCP) מייצרות הכנסות שנתיות של עשרות מיליארדי דולרים, ולמרות מספר שנים של צמיחה בקצבים היסטריים, ממשיכות לייצר צמיחה גבוהה מאוד, כפי שלימדו הדו"חות האחרונים שלהן. סביר להניח שכל אחת מחטיבות ענן אלו שוות מאות מיליארדי דולרים כחברות Stand Alone.  

מי שחושב שמהפכת הענן היא החדשות של אתמול, צריך להסתכל על הנתונים. לפי Battery Ventures, מקרנות הון הסיכון המוכרות והמוצלחות בעולם, היקף החדירה של טכנולוגיית הענן אמנם הואץ מאז התפרצות הקורונה, אבל הוא מהווה רק 14% מהפוטנציאל שלו. כלומר, הרוב המוחלט של המידע בעולם עדיין מאוחסן בשרתים מקומיים (On Premise). המשמעות היא שיש עדיין יותר מ-600 מיליארד דולר "על השולחן", כך שקצבי הצמיחה הגבוהים בענן צפויים להימשך למשך התקופה הנראית לעין.

 

מי הזיז את הגבינה שלי?

הדרך הקלאסית "לשחק" את המהפכה האדירה של מעבר לענן היא דרך חברות הטכנולוגיה הגדולות, שהן כאמור השחקניות הגדולות בתחום. בסקירה הקודמת שלי  דיברתי על כך שחברות הטכנולוגיה הגדולות צריכות להוות נתח משמעותי מכל תיק השקעות. כעת, ננסה להבין איך אפשר להיחשף בצורה קצת שונה ל-Cloud Mega Trend.

תאגידים רבים בעולם הבינו את הקסם הגדול במעבר לענן, שבמשפט אחד אפשר להסביר אותו כך – הענן מאפשר לארגונים לעשות מה שהם טובים בו, ולהימנע מלעשות את מה שהם לא טובים בו (שזה בין השאר בנייה ותחזוקה של שרתים פיזיים). אחרי שהמון ארגונים העבירו המון מידע לענן, הם הבינו שיש בעיה "קטנה" – אף אחד לא כל כך יודע מה נמצא בענן ומה לא, ובטח לא יודע להריץ חיפושים וניתוחים מורכבים על המידע בענן.

חשוב להבין את גודל האתגר עבור הארגונים הגלובאליים הגדולים. רובם פועלים בסביבה היברידית (גם ענן וגם On Prem) ומרובת עננים (לקוחות של מספר ספקי שירותי ענן במקביל), וללא אימוץ פתרונות מתקדמים, הם פשוט לא מוצאים את הידיים והרגליים, בטח שלא מצליחים לקבל החלטות עסקיות ופיננסיות מושכלות.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

מבלי להיכנס יותר מדי לעומק ברמה הטכנולוגית, אותו צורך ארגוני גדול מורכב מהמון תתי צרכים, כמו צורך לאתר את כל מקורות המידע הרלוונטיים לארגון, צורך לעשות מידול לנתונים שמאוחסנים בפורמטים שונים בסביבת הענן, צורך "לנקות" את המידע כדי לא להיות מוצפים ולהישאר עם המידע עם הערך הגבוה ועוד.

סביב אותם צרכים קמו בשנים האחרונות עשרות חברות, כשהגדולות והמוצלחות ביניהן כבר שוות כמה עשרות מיליארדי דולרים. תעשיה זאת נקראת Database Analytics, כאשר תת תחום בתעשייה זאת נקרא DTL (Digest, Transform & Load), שם שמתאר טוב מאוד את מה שעושות חלק מהחברות – מעכלות מידע, מעבדות ואז מנגישות אותו.

מה גרם לוורן באפט לקנות במכפיל הכנסות של 100?

עולם השקעות הערך רעש וגעש כשהתברר שוורן באפט, משקיע הערך האגדי, נכנס להשקעה בהנפקה של חברת סנופלייק. באפט נכנס להשקעה בחברה שמפסידה תפעולית כ-50% ממחזור המכירות שלה, והמחיר בהנפקה שלה שיקף מכפיל מכירות אסטרונומי של יותר מ-100.

סנופלייק היא Data Warehouse, שהמטרה שלו היא לשאוב מידע מ"אגמי המידע" (Data Lakes) שיש לארגונים ולאחסן אותה בצורה מסודרת, נקייה ומקודדת היטב. ככל שלומדים יותר על התחום, מבינים שסנופלייק היא חברה מאוד מאוד ייחודית בעולם הטכנולוגיה של ימינו. מדובר בחברה עם היקף הכנסות לא מבוטל, של יותר מ-150 מיליון דולר ברבעון, שצומחת בקצב שאופייני יותר לסטארטאפ בתחילת דרכו – ברבעון האחרון החברה רשמה צמיחה של 119%, כאשר בשנים 2021-2025 היא צפויה לייצר, לפי תחזיות האנליסטים בשוק, צמיחה שנתית ממוצעת (CAGR) של 73%. מה שיוצא דופן בחברה הוא היכולת ליישם באפקטיביות מדהימה את אסטרטגיית ההתרחבות בארגונים (Land & Expand) – יחס ה-Retention Rate (שמודד את הצמיחה בקרב לקוחות קיימים) שלה הוא יותר מ-160%, מה שאומר שגם בלי תוספת לקוחות חדשים, היא יודעת לייצר צמיחה שנתית של יותר מ-60%. נתון לא פחות ממדהים.

הפידבקים ממשתמשי סנופלייק הם חד משמעיים – מדובר במוצר יוצא דופן, שמשנה לחלוטין את הדרך שבה ארגונים יכולים לטפל במידע הענני שלהן. חברות הענן הגדולות מציעות כלי משלהן ל-Database Analytics (AWS – Redshift, BigQuerry של מייקרוסופט וכו'), אבל הן סובלות מחסרון מובנה בכך שהן רצות על פלטפורמה בודדת, בניגוד לסנופלייק שהיא Cloud Agnostic (רצה במקביל על כל פלטפורמות הענן). לפי מרבית האינדיקציות, המהירות ואיכות הניתוח של סנופלייק טובים משמעותית מהפתרון שמציעות חברות הענן. המודל העסקי של סנופלייק הוא מודל שמאפשר לה ליהנות מעלייה בהיקף השימוש במוצר, כשמעבר לעלות המנוי, היא גם גובה עלות שנגזרת מכוח המחשוב שבו נעשה שימוש.

זאת הסיבה שסנופלייק היא חברת ה-SaaS היקרה בוולסטריט ובפער גדול – מכפיל מכירות של 85 על התחזית ל-2021, יותר מפי 4 מהממוצע של חברות ה-SaaS.

 

לא על הסנופלייק לבדה

מתחת לסנופלייק, שהיא כאמור הקטר המוביל של התעשייה, יש עוד מספר חברות שפעילות גם הן בשוק ה-Database Analytics, מתמחות בנישות מעט שונות ומצטיינות בתחומן. הנה מספר דוגמאות:

DataDog (DDOG) - חברה שנסחרת בשווי של 33 מיליארד דולר ומתמקדת בתחום המעקב אחר מידע (Monitoring). אל תתנו לשם (וללוגו החביב מאוד) לבלבל אתכם, מדובר בחברה שנמצאת בקדמת הבמה ברמה הטכנולוגית. DDOG מציעה פתרון שנחשב לאיכותי במיוחד לניתוחים מורכבים בסביבות ענן שונות, כולל אספקת שכבה של אבטחה, והיא גם אחת החברות שמציגות את שיעורי הצמיחה הגבוהים ביותר בתחום – בשנת 2020 היא רשמה הכנסות של 604 מיליון דולר, עם שיעור צמיחה של 66%.

Elastic (ESTC) – חברה שנסחרת בשווי של 15 מיליארד דולר ומתמקדת בתחום החיפוש והניתוח של מידע מאפליקציות ארגוניות, גם כן ביחד עם שכבה של אבטחת מידע. בשונה מחברות אחרות בתחום, אלסטיק בנויה על פלטפורמת קוד פתוח ולאחרונה הודיעה על כוונה לגוון את המודל העסקי שלה, כך שמעבר לגבייה על המוצרים עצמם, היא גם תאפשר לחברות להשתמש בקוד שלה בתמורה לתמלוגים. ההודעה התקבלה בצורה חיובית מאוד בשוק. אלסטיק ידעה לייצר ברבעונים האחרונים שיעורי צמיחה גבוהים, שנובעת בעיקר בזכות יכולתה להגדיל באופן עקבי הוצאות של לקוחות קיימים, ברמה של יותר מ-130%.

Dynatrace – חברה שנסחרת בשווי שוק של 15 מיליארד דולר ומתמקדת בתחום ה-Observability. בשונה מאלסטיק ודאטה דוג, היא אינה חברת Database Analytics קלאסית, אלא חברה שיותר מתמקדת במעקב וניתור אחר ביצועי מערכות ואפליקציות ארגוניות. למרות שהחברה לא עוסקת בניתוח מידע, עצם קיומה וגודלה (הכנסות צפויות של כמעט 900 מיליון דולר ב-2021) מלמדים על המורכבות הגדולה שאיתם מתמודדים ארגונים בעולם כיום, שמוכנים לשלם הרבה מאוד כסף רק כדי להבין בדיוק איפה נמצא המידע של הארגון שלהם ואיך הוא "זורם".

מתחת לחברות אלו, יש עוד המון חברות קטנות וצעירות יותר, כולל לא מעט חברות סטארט-אפ, שמנסות לזנב בשחקניות הגדולות בתחום. בשורה התחתונה, למרות שעבר כבר כעשור מאז המונח "ענן" נכנס לחיינו, המהפכה נמצאת עדיין בשלביה הראשוניים. זהו שוק שנמצא בצמיחה מבנית חזקה מאוד, שככל ויתפתח, רק ידגיש את הצורך בפתרונות משלימים של חיפוש, ניתוח ועיבוד המידע בצורה מתקדמת ואיכותית. שוק ההון כבר הבין את זה והחברות המצטיינות בתחום נסחרות במכפילי מכירות גבוהים מאוד. עם זאת, ניסיון העבר מלמד אותנו שחברות שישכילו להתאים עצמן לשינויים בשוק, שידעו להישאר רלוונטיות ולהציע פתרונות שימושיים, יוכלו להמשיך לצמוח בקצבים גבוהים ולייצר ערך רב לבעלי המניות שלהן.  

 

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    אבנר 21/02/2021 19:00
    הגב לתגובה זו
    בתור אחד שלא בקיא במאנקי ביזנס הטכנולוגי, קיבלתי עוד שכבת מידע . חן חן.
  • 3.
    צבי כץ 21/02/2021 17:00
    הגב לתגובה זו
    מדוע אינך מוסיף את סימול החברה שזה הדבר הטבעי ביותר לעשות. האם אינה נסחרת בבורסה?
  • 2.
    חיים 21/02/2021 14:24
    הגב לתגובה זו
    אתם עוד תראו שגם הכסף שלכם יהיה בעננים
  • 1.
    אחד שמבין 21/02/2021 13:59
    הגב לתגובה זו
    bigquery הוא של גוגלdatawarehouse לא שואב מ datalake אלא ממקורות שונים בארגון
יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.

יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.