וירוס הקורונה מלחיץ ומפחיד אותנו, במיוחד עכשיו כשהוא נחת גם בישראל. נכון, זה עדיין בגדר חשדות וחששות, אבל אנשים רבים שוהים בבית בבידוד אחרי שחזרו מהמזרח, ואנשים רבים נשארים בבית בגלל שטיילו ליד קבוצת מטיילים מדרום קוריאה. חלק מהמטיילים האלו נמצאו חולים בקורונה כשחזרו לארצם. עכשיו, כל אדם שאיכשהו זוכר שהיה לידו "פרצוף מלוכסן" כבר מודאג מאוד. קוראים לזה פניקה, זה לא אומר שהיא לא מוצדקת. המומחים מתחלקים לשני מחנות – יש מומחים שמסבירים שהמציאות הזו תתברר כלא נעימה, מטרידה, קטלנית במקרים מסוימים, אבל לא תהיה מגפה קטלנית. יש מומחים שחוששים מקטסטרופה. אתם קוראים, מאזינים וצופים ויוצאים מבולבלים. הדבר היחיד הוודאי בכל סיפור הקורונה, הוא שאף אחד לא יודע באמת מה יהיה.

גם ההשפעה הכלכלית של הקורונה עדיין לא ברורה. החשש הגדול הוא ממשבר כלכלי שינבע מהעובדה הפשוטה שסין היא בית החרושת הגדול בעולם, וכשבית החרושת הזה לא מייצר, יש מחסור. כשיש מחסור, כל שרשרת האספקה נפגעת – החברות שמייצרות בסין, החברות שמייבאות מסין, החנויות שמוכרות מוצרים מסין. הפעילות יורדת וזה משפיע על התזרים, על העובדים ובעצם על כל החברה.  

במקביל, מחסור במוצרים גורם למחירים לעלות. לא נעים, אבל לא מאוד נורא. מתגברים על אינפלציה נקודתית. השאלה החשובה היא כמה זמן ייקח לבית החרושת לחזור למסלול. אם זה עניין של שבועות, זו תהיה "מכה קלה בכנף", אבל אם החזרה לשגרה תתעכב, אז בדרך ייפלו חללים רבים. יש חברות שלא יכולות בלי לייצר ובלי למכור. הן מפסידות כספים ואין להן רזרבות להחזיק את העסק במצב כזה – הן מפטרות, הן מצמצמות, הן בבעיה קשה. חלק מהן לא ישרוד.

הפגיעה בחברות האלו היא אמיתית, אז איך זה שעדיין רוב החברות משדרות "עסקים כרגיל"? איך זה ש"בבית" הן אומרות – "איזה ברוך", אבל לציבור הן מספרות סיפורים – "החברה נערכה לייצור במקומות אחרים ובשלב זה ניתן להעריך כי השפעת הקורונה לא תהיה מהותית..."

• פרסם תמונות עירום בפייסבוק - מה חשב בית המשפט?
• מסכים ירוקים: הנאסד"ק קפץ ב-3.1%; פייסבוק זינקה ב-18%
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לדלג לבית חרושת חדש במקום זה הסיני, זה לא דבר שעושים ביומיים. אז נכון, לחלק מהחברות היו כמה מוקדי ייצור – גם סין וגם מקום או מקומות נוספים, ועדיין כל העולם ייצר בסין. כשכל העולם יחליט עכשיו שהוא זז מייצור בסין למקומות אחרים, מה אתם מצפים שיקרה במקומות האחרים? לא בטוח שהם יוכלו לעמוד בביקושים הגדולים, ומה שכן בטוח - זה יהיה יקר יותר. יקר יותר ליצרנים זה יקר יותר לצרכנים.

הווירוס כבר פוגע בכלכלה והוא יפגע יותר. אבל תתפלאו, יש לא מעט חברות שהווירוס בא להן בזמן. חברות רבות נמצאות במצב של "מתיחת דוחות" מתמדת. מדי רבעון הן מרצות את בעלי הבית – בעלי המניות - בדוחות טובים. זה לא פשוט. מעבר לאטרף העסקי השוטף, הן מנהלות חשבונאות גמישה ועדיין לגיטימית כדי להצליח לעמוד בתחזיות. חשבונאות, למרות התדמית, היא מקצוע גמיש, מקצוע שמאפשר מתיחה של סעיפים מאזניים. אבל יש גבול. אי אפשר למתוח יותר מדי, בסוף זה "נקרע", בסוף זה מתגלה.

בשנים האחרונות על רקע הגאות הפיננסית, ההצלחה של החברות לעמוד בתחזיות נבעה גם מפעלולים פיננסיים – רכישה עצמית של מניות, רכישה של צמיחה חיצונית. אבל לא היה מתאם בין הצמיחה בשטח לצמיחה של החברות – החברות דווקא גדלו יותר. אבל זה גידול מעט מאולץ. אין לו תוחלת לאורך זמן ממושך. החברות האלו היו צריכות להמציא את עצמן מחדש, והן שם – הן כל הזמן מתחדשות, משתפרות, מייצרות מוצרים חדשים, פתרונות חדשים. זה התפקיד שלהן, לייצר מנגנון כולל שבסופו של דבר יגרום לנו, ציבור הצרכנים, לקנות את השירותים והמוצרים שלהן.

• רואה החשבון שניצח את מס הכנסה - ולמה זה חשוב לכם?
• טופס הפנסיה שעלול להפוך למוקש מס
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• טופס הפנסיה שעלול להפוך למוקש מס

מדובר בלחץ אינסופי שבסופו של דבר משרת דבר עיקרי אחד – מחיר המניה. החברות האלו אמנם עסוקות בלייצר, לחדש, לשווק, אבל כל זה נועד לגרום לרווחים לגדול כדי להעלות את מחיר המניה.

הלחץ הזה מצא "פורקן". ברבעון הראשון הגיעה הקורונה, והיא תפגע בדוחות הכספיים. המשחק עכשיו הוא להודות בזה אחרי המתחרות. למה לדווח ראשון ואז לסבול מירידה במחיר המניה, בואו ניתן תחושה שכאילו אנחנו מתמודדים, ואז כשנדווח עם כל העדר, לאף אחד זה לא ישנה. המחשבה הזו כנראה נכונה, אבל בוול סטריט כבר יש טפטופים של מזהירות – ביניהן אפל הגדולה. כשאפל הגדולה מזהירה שלא תעמוד בהיקף הייצור כי מפעלים שלה בסין לא חוזרים לתפוקה מלאה, יש גושפנקא לחברות רבות לצאת בדיווחים דומים.

באופן הזה – הציפיות של המשקיעים יורדות. הם מבינים שככל הנראה העסקים יחזרו בהמשך למסלול רגיל, אבל בינתיים יש מכה בתוצאות. היופי בעניין הוא שזה הופך את התוצאות ברבעון הראשון ללא רלבנטיות. זה הרי הרבעון של הקורונה, הוא לא מייצג את הפעילות האמיתית של החברה. הוא מייצג משבר. הוא לא נבחן על ידי המשקיעים, הוא לא רלבנטי.

רבעון לא רלבנטי למשקיעים הוא הכי רלבנטי למנהלי החברה. הם הרי לחוצים באופן יומיומי לעמוד בציפיות. הם הרי מותחים את העסקים ומותחים את החשבונאות כדי לעמוד בציפיות, והנה יש להם רבעון אחד של הקלה – מה צריך יותר מזה. ברבעון הזה הם ימחקו הוצאות ונכסים שאולי היו צריכים להימחק קודם, אבל החברה לא רצתה להציג הוצאה/הפסד. בדוחות האלו הם ירשמו הפרשות גדולות לחובות מסופקים כדי לאזן את הליברליות בדוחות הקודמים עם המצב בפועל. בדוחות האלו הם ינסו לשמור רזרבות לרבעונים הבאים - אולי לדווח על מכירות נמוכות יותר, אולי להסיט מכירות לרבעון הבא. זה הרי רבעון אבוד, אז כל מה שאפשר "לבשל" בו כדי להסתיר את המשחקים של הרבעונים הקודמים, וכל מה שאפשר לעשות בו כדי לשפר את התוצאות של הרבעונים הבאים -מבורך.

כן, זה הולך להיות הרבעון של הקורונה. זה הולך להיות התירוץ של החברות לדוחות חלשים. זה הולך להיות הרבעון הכי חשוב לחברות זה זמן רב. זה הולך להיות חבל ההצלה שלהן. הדוחות אמנם אמורים להיות חלשים, אבל ייתכן מאוד שחברות רבות ינצלו את החולשה הזו להצגת מישמש של הוצאות, מחיקות ופעלולים חשבונאיים ופיננסיים שישפרו את הסיכויים להמשך צמיחה.   

וככה בסופו של דבר, החברות האלו ייצאו מהרבעון הראשון מחוזקות יותר, עם דוחות "נקיים יותר", עם אפשרות חשבונאית להציג בהמשך צמיחה טובה יותר. החברות האלו עוד יצטרכו להגיד תודה לקורונה – כן זה נשמע מוזר כעת, אבל מה שלא הורג מחשל. אם הקורונה לא תהרוג אותן, הן ייצאו ממנה חזקות יותר.