"אמנות בניית הדיל" - על תופרי העסקאות בוול סטריט - ותעודת סל שכדאי להכיר

הדיבידנד של AAPL. שהיום הפך לגבוה בעולם מעל לדיבידנד של אקסון הוא עוד הוכחה חשובה ביותר להתמזגותה הפנומנלית של מהפכת הטכנולוגיה לכלכלת המיינסטרים. דווקא זה צריך למשוך תשומת לב ולא השטויות של הפרשנים לגבי אכזבתם המטופשת מהדו"ח.

מי שעוקב אחרי טור זה זוכר את "מלחמתנו" הארוכה, בתחילת המאה, במומחים שטענו אז שאסור לחברות טכנולוגיה, בגלל הצורך בהשקעות מו"פ ענקיות, לחלק דיבידנד. הסברנו שחברות הטכנולוגיה אינן שונות מכל חברה רווחית אחרת ולא רק שתצטרכנה לשלם דיבידנד מעודפי הרווחים שייוצרו עם התקדמות המהפכה אלא שיובילו בחלוקת הדיבידנד בגלל רווחי העתק שיצטברו כתוצאה מהתקדמות המהפכה. תבדקו.

בהמשך לכך, חשוב שתסתכלו ותאזינו לריאיון של אלון מאסק באתר ה TED (אתר חובה). מאסק הוא הוכחה חיה למהפכת הטכנולוגיה וזה ריאיון חובה שלשמחתנו כתב עליו השבוע העורך, יוסי פינק. הדרך שבה מצליח האיש הצעיר הזה לחבר בין חלומות הטכנולוגיה למציאות הכלכלית (וטסלה היא הדוגמית הקטנה בהשוואה לדברים האחרים שהוא מקדם) ולהגשים למעשה את חלומו הרטוב של השר נפתלי בנט לגבי הנוער הישראלי (כפי שהתבטא בטקס חלוקת פרסי ישראל), מוכיחה את הטענה שלנו לגבי הכיוון שמובילה מהפכת הטכנולוגיה ואנחנו כותבים זאת מאז העלה על הכביש את ה-Tesla Roadster ב-2008, אותה השנה בה הגיע גם האייפון לשוק.

לנו אין ספק שכל מה שאומר מאסק יהיה מציאות והכול בגלל מהפכת הטכנולוגיה ואנשי ביצוע החלומות כמותו. מנוע הצמיחה הגדול ביותר מאז המהפכה התעשייתית של המאה ה-18 רק מתחיל להשפיע. בכל מקרה, התקשורת ממשיכה בקדרותה וכעת נזכרו שחודש מאי הגיע והוציאו מהבוידעם את הסיפור הזקן של "sell in May and go away", שכעובדה לא עובד מזה 6 שנים (תבדקו ואפילו אם החודש יתממש תהיה זו הזדמנות קניה).

• בנק עם שורשים אפלים: הבנקאות הנאצית בשואה
• עמלות, כרטיס אשראי והטבות נוספות: מה הבנקים השונים מציעים לצעירים?

העיסוק האובססיבי בחודש מאי "האיום" נעשה כיוון שאין לעורכים מספיק סיפורי אימה על השוק. גם בגלל שהחברות שוב מכות את הקונצנזוס וגם בגלל ששבעת נביאי הזעם של וול סטריט, סורוס, רוביני, פאבר, רוג'רס, גרוס וויטני ממעטים, לאחר עשר שנות הבטחות שלהם שהתבדו, להתראיין. עוד חסר לתקשורת שטראמפ יצליח להעביר את רפורמת המס שלו בשלמותה (חבל שמביאים בתקשורת רק קטעים "נוחים") ולפתע יתגלה שהגירעון התקציבי הענק בארה"ב הפך לעודפים ענקיים.

בנקאות ההשקעות

המעבד של וול סטריט: בנקאות השקעות (Investment banking) היא חלק מהתעשייה הפיננסית וממערכת הבנקאות שעיסוקה ביצירת הון לחברות, ממשלות וגופים אחרים. בנק ההשקעות עוסק בחתמות של אגרות חוב ומניות ובייעוץ, קידום והפצה לציבור של נ"ע שונים. הבנק מסייע (מייעץ ויוזם) במיזוגים, רכישות ורה ארגון ומשמש כברוקר למשקיעים מוסדיים ובודדים. אבל בנקאי ההשקעות הוא לא אנליסט וגם לא ברוקר, הוא משמש למעשה כיועץ-על ומשתמש בבעלי המקצוע שהוזכרו כחלק מביצוע משימותיו.

התעשייה הזו נעשית חשובה יותר ככל שההתמזגות של מהפכת הטכנולוגיה לתוך כלכלת המיינסטרים מתקדמת. עשרת בנקי ההשקעה המובילים בעולם, בסוף מרץ 2017, מבחינת היקף ההכנסות מחטיבות הבנקאות השקעות נטו, היו: ג'י פי מורגן (סימול: JPM), גולדמן סאקס (סימול: GS), בנק אוף אמריקה/מריל לינץ' (סימול: BAC), מורגן סטנלי (סימול: MS), סיטיגרופ (סימול: C), ברקליס (סימול: BCS), קרדיט סוויס (סימול: CS), דויטשה בנק (סימול: DB), וולס פרגו (סימול: WFC) ו-UBS. הסדר הנ"ל שונה כמובן מבחינת סך ההכנסות או שווי השוק.

• טראמפ הוא פיל בחנות חרסינה, אבל לא ישבור את הכלים
• ההיגיון מאחורי השיגעון - מה טראמפ מנסה להשיג ולמה ייתכן שהנפילות ייעצרו?
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

בתחום בנקאות ההשקעות פועלים גם גופים פרטיים גדולים שהמובילים בהם הם Allen& co. ו-APP Securities. "תוציאו את בנקאי ההשקעות מהשוק", אמר פעם מייקל מילקין, "ותישארו עם סתם מרכז מסחרי משעמם" ולכן כינינו את התעשייה הזו כ"מעבד של וול סטריט". לקוחות התעשייה הם חברות שמנפיקות, שכבר הונפקו, גופים ממשלתיים ומוסדיים ואפילו סטארט אפים.

בנק השקעות, שיודע ללוות נכון ומקצועית, יכול להיות ההבדל בין הצלחה וכישלון עסקיים, גם בטווח הקצר וגם בארוך. מבחינת התקשורת מדובר ב"מכרה זהב" של מידע ורכילות כי בנקאי ההשקעות הוא Deal maker שנמצא בלב הפעילות העסקית/פיננסית ולכן הוא מושך את תשומת הלב של התקשורת (סרטים רבים נעשו על הנושא). השכר הגלובלי מעסקאות בנקאות השקעות נטו (מתבטא בעמלות בד"כ) הגיע, ב-2015, ל-64.6 מיליארד דולרים וזה על עסקאות M&A בשווי 1.9 טריליון דולרים שנעשו באותה שנה. 66% מהסכום בעסקאות בתוך ארה"ב.

ההשפעה המתמשכת של העסקאות הללו על החברות אדירה. חשוב להבין שפעילות בנקאות ההשקעות אינה הפעילות הגדולה של הבנקים להשקעות. אם תיקחו את גולדמן סאקס כדוגמה אז חטיבת בנקאות ההשקעות תרמה להכנסות ב-2016, 6.27 מיליארד דולרים או 20.5% מסך ההכנסות שהגיעו ל-30.6 מיליארד. מקורות ההכנסה הגדולים האחרים היו "עשיית שוק" שתרם 32.5% מהסה"כ וניהול נכסים שתרם 17.4%. אבל פעילות בנקאות ההשקעות היא הבסיס להצלחת הפעילויות האחרות, מנוע הצמיחה של התעשייה.

מדובר במקצוע שדורש ידע רב תחומי ומעל הכל יכולות של זיהוי מצב, יכולת הרכבה של עסקה, מומחיות במו"מ עסקי וליווי לאורך זמן של עסקאות. התפתחותה של חברה עסקית בהובלת מנכ"ל, טוב ככול שיהיה, אינה מושלמת ללא הליווי של בנקאי השקעות אמיתי והמילה "אמיתי" חשובה כי בנקאות ההשקעות, מלבד כול הדרישות שהיא מטילה על הבנקאי, היא אמנות.

מיהו בנקאי השקעות טוב?

רוב המשקיעים מסתכלים על בנקאי ההשקעות מהכיוון של הנפקות אותן הוא מתכנן, מתמחר, מפלס הדרך הרגולטורית וכמובן מממש את מכירת המניות או אגרות החוב ומלווה אותן לאחר ההנפקה. ואכן, חלק לא קטן מהאמון בהצלחת ההנפקה, מבחינת המשקיע, קשור למוניטין של בנקאי ההשקעות. נכון. המוניטין הזה נפגע במהלך השנים לא מעט בגלל משברים שחוותה וול סטריט (סוחרי-סוסים לא חסרים בוול סטריט) אבל למרות המשברים ואיבוד האמון כביכול הנפקות של בנקי השקעה מהסוג של גולדמן סאקס, ג'י פי מורגן ומורגן סטנלי או ביוזמת Allen& co זה סיפור שונה עבור החברה והמשקיעים.

אבל אמנותו הגדולה של בנקאי השקעות טוב מתבטאת, ככל שמהפכות הטכנולוגיה והגלובליזציה מתקדמות ומשנות מנהגי צריכה וטעם, בפונקציות הלווי וה-M&A, כאן האמנות הופכת קריטית להצלחת החברה (הלקוח). "המטרה של מחלקת בנקאות ההשקעות", כותבת גולדמן סאקס, "היא לשמר מערכת יחסים ארוכת טווח עם הלקוחות מחד (מוסדיים, חברות, ממשלות ועיריות) ועם המשקיעים מאידך. כל זה בסביבה גלובלית, טכנולוגית ועסקית משתנה". כלומר, בנקאי ההשקעות המצליח הוא כזה שמסתכל על התחום בו הוא מתמחה במבט מלמעלה, רואה הכול, מנתח הנתונים, מגיע למסקנות ונותן ללקוח תכנית פעולה אסטרטגית.

"הבנקאי", אמר פעם ג'ורג' רוברטס מ-KKR, "הוא המנצח על תזמורת הרכישה והמיזוג". תחשבו למשל כמה זמן צריכה הנהלה של חברה להקדיש לשאלה, "האם לגייס כסף לפעילות באמצעות חוב או מניות?" או "האם לרכוש את החברה המתחרה כדי להרחיב האחיזה בתחום או להשקיע בשיווק?". כל בנקאי השקעות מנוסה יודע כיצד לבנות פלטפורמה שתאפשר את בחינת כל הנתונים לשאלות הנ"ל ותוציא תכנית פעולה אבל מעט מאוד יודעים כיצד לחבר הכל שגם יעבוד בפועל ולשכנע ההנהלה שכך יהיה.

תשאלו את הנהלת נוקיה (סימול: NOK) מדוע לקחו את ג'י פי מורגן לבצע את עסקת הרכישה של אלקטל-לוסנט ומדוע אלקטל לקחה את בוטיק ההשקעות Zaoui & Co (של יואל ומיכאל זאווי שאנחנו מציעים לכם לבדוק מיהם שני היהודים הללו ממרוקו, שהיום פועלים מלונדון ולוכסמבורג ושבין 2014 ל-2016 ביצעו M&A ב-152 מיליארד דולרים, מחזיקים בנתחים מצ'לסי ומיובנטוס ועוד יש להם הזמן ללמוד את הרמב"ם).

האם חברות ענק כנוקיה או אלקטל לוסנט לא יכולות לבדוק צרכים בעצמן? מסתבר שלא. בואו ונסתכל איך זוהתה, בוצעה ונחתמה עסקת הענק NOK/ALU. זיהוי ההזדמנות בא מנוקיה. ב-2013 ובעקבות התדרדרות בעסקי אלקטל יצא Michel Combes, מנכ"ל אלקטל, עם תכנית "שינוי הכיוון" שלו לענקית התקשורת האמריקאית-צרפתית על מנת להפכה "מספק ציוד תקשורת כללי (general telecom vendor) לחברה שמתמחה בפיתוח קניין רוחני ותשתיות לפס רחב".

את התכנית ראו סטפן אלופ המנכ"ל ורג'יב סורי, באותם ימים מנהל חטיבת הפתרונות והתקשורת של נוקיה, שהבינו שחולשתה של אלקטל מהווה הזדמנות לשלב את החברה בתכניתה האסטרטגית של נוקיה. "אנחנו למעשה חברת תשתיות שמתחרה באריקסון, בסיסקו ובאלקטל", אמר אז סורי, "עם אלקטל ומעבדות בל שלה מצבנו בתחרות יהיה שונה לחלוטין". הבעיה של סורי הייתה לשכנע את מועצת המנהלים בעסקת ענק כזו שחוצה גבולות ויבשות ולכן לקח את ג'י פי מורגן כבנקאי השקעות ואלו עזרו לו להעביר ההחלטה במועצת המנהלים.

Combes מצדו, כשהגיעה הצעתה של נוקיה, הבין שחבל הצלה נזרק לאלקטל (יש הטוענים שכול תכניתו הייתה לגרות את נוקיה מלכתחילה) וגם הוא צריך היה לשכנע את מועצת המנהלים, במיוחד את ותיקי אלקטל במועצה, שהעסקה עדיפה לבעלי מניות ALU. הוא חיפש את יועצי ה-M&A הטובים ביותר באירופה (הצרפתים חושדים במוטיבים של בתי ההשקעה האמריקאים הגדולים ולרוב בצדק).

למה הגיעו דווקא לאחים Zaoui? כי אלו באמת וירטואוזים של דילים גלובליים. יואל, היה בעברו מנהל חטיבת ה-M&A הגלובלית של גולדמן סאקס ומיכאל היה במעמד מקביל בג'י פי מורגן. הם "מכרו" את הדיל למועצת המנהלים של אלקטל והם שבצעו המו"מ. ומה קרה? לאט אמנם (מבחינת מניות NOK) אבל וול סטריט מבינה היום שהעסקה אכן הופכת את נוקיה בדיוק למה שסורי ציפה, "הצורה שבה טווינו את הדיל", הסבירו אנליסטים של גולדמן ושל מורגן, "מתחילה לתת אותותיה בחברה" ולאחרונה המליצו ב"קניה".

"הצלחתו של בנקאי ההשקעות", אמר לאחרונה Stephan Feldgoise, מנהל חטיבת ה-M&A בגולדמן סאקס, "מבוססת על יכולתו לייצר בטחון בלקוחותיו שהדיל נכון עסקית" וכיוון שמדובר במקצוע שה"הצלחה" או ה"כישלון" בו נודעים רק בדיעבד אז תבינו מדוע "אמנות בניית הדיל" כל כך חשובה. אז לקנות GS או JPM? לדעתנו לא ומדוע? 2 סיבות: הראשונה קשורה בעובדה שלמרות שחטיבת ה-M&A היא הלב של בנק ההשקעות, ההצלחה שלו (צמיחה, רווחיות וכו) מותנית יותר ויותר בחטיבות האחרות שנתמכות מפעילות ה-M&A כך שבנק השעות שמצליח בפעילות M&A לא בהכרח מציג תוצאות "מוערכות" בסך הכול.

הסיבה השנייה קשורה בעובדת האמנות שבמקצוע. כיוון שהצלחת פעילות ה-M&A קשורה באיכות הבנקאי וזה אשר קובע את הכנסותיו אז יש מגמה של עזיבה של בנקאים וירטואוזים (כמו האחים זאווי ואחרים) מבנקים גדולים לבוטיקים. הצורך בבנקאים וירטואוזיים הולך וגדל עם התקדמות מהפכת הטכנולוגיה והגלובליזציה שדורשת ידע הולך וגדל בבניית דילים.

אז איך משתתפים בהצלחת המגזר?

מחפשים סל או קרן שכוללים את מיטב השחקנים. KCE למשל שהוא סל שמתמקד בבנקאות ובנקאות השקעות ושמשקלל את כל המניות בו (54 מניות) ויש דומים.

** אין בסקירה זו משום המלצה לקנות או למכור את השוק או מניות ספציפיות. העושה זאת פועל על סמך שיקול דעתו בלבד.