מברננקי ועד באפט: מה הם חושבים לגבי כיוון הריבית של הפד'?
רגע לפני הכרזת הריבית לחודש ספטמבר ולאחר שירדה ההסתברות להעלאה לאחוזים בודדים, עומדת השאלה האם הבנק המרכזי של ארה"ב יעלה את הריבית עוד השנה למרות שעורי הצמיחה הנמוכים ולחצי האינפלציה.
בגולדמן זאקס אמנם העלו בתחילת השבוע את ההסתברות להעלאה בדצמבר ל-40% אחרי הנאום של נציגת הפד' בריינארד, אך עדיין מדובר בסיכויים נמוכים. בעוד מספר כלכלנים בשוק צופים עשור של ריביות שליליות, בדקנו מה אמרו הכלכלנים הכבדים בחודשים האחרונים.
נתחיל מהנגיד לשעבר בן ברננקי, שרק אתמול התבטא ברכות לגבי הריבית השלילית כשאמר: "היה זה עוזר מאד אם הבנקים המרכזיים יכלו לסמוך על מקבלי החלטות אחרים, במיוחד הפיסקליים מביניהם, כדי שיקחו חלק בנטל ייצוב הכלכלה במשבר הבא. מאחר שאי אפשר להבטיח זאת, ומאחר שסביבת הריבית הנמוכה עשויה להימשך, לפד' ולבנקים מרכזיים אחרים יש סיבות טובות לשקול לשנות את מסגרת המדיניות. האפשרות לשקול להעלות את יעד האינפלציה צריך להיות חלק מהדיון. אבל מוקדם מדי כדי לשלול את הפוטנציאל לאלטרנטיבה, כולל האפשרות של שימוש בשיעורי ריבית שלילית". דבריו מזכירים את עמדת קרן המטבע שהסבירה כי הריבית השלילית נכונה לטווח הקצר.
מנגד, באוגוסט האחרון היה זה מוחמד אל אריאן שכבר חרץ כי ניסיון הריבית השלילית שהושת על ידי הבנקים המרכזיים באירופה וביפן - נכשל. "הם לא היו צריכים לקחת את זה לשם, אבל הם עשו כך. רק עכשיו קובעי המדיניות מבינים שהנזק המוסף עולה על התועלת". אם נשפוט את הצעד שלא לקח דראגי בחמישי שעבר כאשר לא האריך את תכנית הרכישות עד מארס כפי שחלק מהשוק ציפה, אז אל אריאן אולי לא היה רחוק בהערכתו.
- בן ברננקי: השפעת מדיניותו של טראמפ על האינפלציה לא תהיה משמעותית
- בן ברננקי זיהה מאוחר את המשבר הפיננסי ב-2008, ועדיין הוא מקבל פרס נובל לכלכלה על מחקרו - תפקידם של הבנקים בזמן משבר
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לגבי המשקיע האגדי וורן באפט, האורקל מאומהה מתנגד לריבית שלילית אך לאחרונה השמיע קולות אחרים. במאי האחרון אמר: "אם הממשל היה מכריז כי הריבית תהיה 0% למשך 50 שנה - הדאו ג'ונס יגיע ל-100,000 נקודות. אם דראגי לא היה עושה את מה שהוא עושה - הייתה לנו (ארה"ב) מדיניות שונה. אנו מושפעים מהבעיות שלהם".
סטנלי פישר, סגן הנגידה ילן, אמר בסוף אוגוסט בראיון ל'רויטרס' כי הפד' קרוב להשגת יעדיו המרכזיים - תעסוקה מלאה ואינפלציה של 2% - ובכך למעשה רמז כי הבנק המרכזי עשוי להעלות את הריבית בהמשך השנה.
מבחינת התחזית של הגופים הגדולים, יוליוס בר, למשל מחזיק בהערכה כי בפעם הבאה שהפד' יעלה את הריבית יהיה זה במהלך המחצית הראשונה של 2017.
- שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה
- איבדו עשרות אחוזים: הביטקוין נפל - וחברות אוצר הקריפטו צנחו
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הונאה של 2 מיליארד דולר - עונש של 11 אלף שנות מאסר - ומוות...
- 3.נדב 15/09/2016 23:40הגב לתגובה זופרשת השבוע"כי תצא למלחמה" הפעם זה לא תרגיל זה תקיפה של חיל האוויר באיראן, רק מט"ח רותך כאן.
- 2.מתעניין 15/09/2016 15:24הגב לתגובה זויותר חשוב כרגע שמערכת ביזפורטל תאתר את תגובתו של באפט לפשלה ולמעשה הרמאות של הבנק שלו וולס פארגו , מעשה חמור שמנוגד לערכיו המוצגים תמיד בתקשורת .
- 1.קשה להעלות רבית לפני בחירות. (ל"ת)טומי 15/09/2016 11:25הגב לתגובה זו
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”
הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי".
לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית.
הדיון מסתכל אחורה
הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב".
שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה.
תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות”
יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.”
- שינוי חד בחוקי ההגירה וההתאזרחות בגרמניה
- גרמניה חותמת על הסכם הגנה נגד רחפנים עם סטארט-אפ מקומי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית
הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות.
בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”.
אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה
בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו
לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68% להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.
מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.
הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.
האסטרטגיה היא לב הסיפור
הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.
- מילד שקט שסובל מבריונות ל"מלך העולם" וזה לא טראמפ
- הדרך לטריליון דולר: האם אילון מאסק יגיע ליעד?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.
