סופ"ש

ד"ר לופטין: "זו בורות לחשוב שהנחיית האיחוד האירופי זה חרם על ישראל, זה רק אקט סימבולי"; מה החשש האמיתי?

סערת הנחיית האיחוד האירופי בעניין מוסדות וחברות שמעבר לקו הירוק ממשיכה להכות גלים. האם זו סערה בכוס מים?

האם הבידוד של ישראל בעולם מחמיר? לפחות ע"פ הכותרות הראשיות שיצרה כאן ההנחיה האחרונה של נציבות האיחוד האירופי , התשובה היא כן ובאופן חד משמעי. מעבר לכך, נראה שבממשלה מפרשים את ההחלטה שלא להעניק למוסדות וחברות שמעבר לקו הירוק מענקים ופרסים כהתערבות שתכאיב לכלכלה הישראלית וכנקיטת עמדה חד צדדית של האיחוד במחאה על הקיפאון המדיני.

האם אלה הם באמת פני הדברים? מסתבר שיש מי שחולק על כך, בעיקר בכל הנוגע להשלכות ולחשיבות המהלך הזה מבחינת ישראל הן מבחינה כלכלית והן מדינית.

בשיחה עם Bizportal התייחסה ד"ר אסתר לופטין, ראש המרכז ללימודים אירופיים במרכז הבינתחומי הרצליה, להחלטת האיחוד האירופי, "מעל לכל מדובר בהנחיה בלבד של נציבות האיחוד האירופי. ההחלטה הזו לא מפתיעה כלל והיא עולה בקנה אחד עם החלטת האיחוד משנת 2010, אז נקבע שסחורות שמיוצרות מחוץ לשטחי מדינת ישראל, קרי יו"ש, רמת הגולן ומזרח ירושלים לא יכולות להכלל כסחורות שמוכרות ע"י הסכם הסחר החופשי עם האיחוד".

"ההנחיה הנוכחית משקפת במידה רבה את החלטת בית המשפט ועמדת האיחוד האירופי לגבי ריבונותה של ישראל על שטחים מעבר לקו הירוק ואוסרת על מתן מענקי מחקר ופרסים למוסדות אקדמיים וגופים הפועלים מחוץ לשטחה של מדינת ישראל".

לצורך הבהרה מזכירה לופטין על מה בדיוק דובר בהסכם שנחתם כבר ב-1995 עם האיחוד, "ההסכם איפשר מעבר חופשי של סחורות בין ישראל לאיחוד, ז"א סחורות שנהנות מהטבה בכך שהן לא מחויבות במכס. בית המשפט קבע ב-2010 שרק סחורות המגיעות מתוך שטחה המוכר של מדינת ישראל יהנו מההטבה הזו והשאיר בכך את שטחי יו"ש, רמת הגולן ומזרח ירושלים בחוץ. דווקא לאותה החלטה שהיא המשמעותית יותר מבחינת המשק הישראלי ובפרט החברות באזורים הללו, אין ממש התייחסות".

ובחזרה להנחיית נציבות האיחוד שלפחות על פי כותרות העיתונים המפוצצות מדובר בקו פרשת המים ובהפסדים של מאות מיליוני אירו למדינת ישראל. כשאני שואל את לופטין האם באמת ייגרם למדינה נזק כלכלי חמור כתוצאה מכך היא מסתייגת לחלוטין, "דבר ראשון, ההנחיה הזו היא ממש לא חרם מכל סוג שהוא. נראה לי שהאנשים פשוט לא מבינים על מה מדובר, אני לא יודעת אם זה נובע מבורות או חוסר הבנה מוחלט של מקבלי ההחלטות ואני ממש לא חושבת שתהיה להנחיה הזו השפעה משמעותית, למעט אקט סימבולי".

"מאחר והאיחוד איננו מכיר בריבונות ישראל באזורים האלה נקבע שהם לא יהנו ממענקי מחקר ופרסים של האיחוד. היום לצורך העניין ישראל נהנית ממענקי מחקר של האיחוד לאוניברסיטאות ומכללות שעושות פיתוחים כאלה ואחרים, מגישות הצעה לקבלת מענק ומקבלות את הכספים מהאיחוד אם נמצאו מתאימות. כל מה שנאמר הוא שחברות או מוסדות מחוץ לשטח המדינה לא יהנו מהמענקים האלה. האיחוד אומר - אנחנו רשאים להציב תנאים למי מגיע ולא מגיע לקבל את הכסף הזה - זה לא חרם. לא יהיו לכך השלכות רציניות על המשק הישראלי, אבל בהחלט ייתכן שזה סימן לבאות".

"מאוד התפלאתי מהתגובות פה להנחייה הזו כיוון שההשלכות שלה באמת מינוריות. אני מבינה שהממשלה דורשת מהאיחוד לא להפעיל לחצים פוליטיים באמצעים כלכליים, מצד שני כשמסתכלים על המדינות זה גם מה שמגדיר אותן. החיבור בין פוליטיקה וכלכלה ורואים את זה גם בהתנהלות בין האיחוד למדינות הבלקן - הוא נוטה להשתמש באמצעים כלכליים כדי להשיג את המדיניות שלו".

מה חושבים על ישראל באיחוד?

לופטין מציגה את הדברים כפי שרואים אותם מדינות האיחוד האירופי, "באיחוד אומרים, 'מדינה שלא עומדת בדרישות שלנו - אני לא אממן לה מוסדות וחברות שמבחינתי הן מחוץ למדינה'. האיחוד חושב שישראל לא ממלאת את הצד שלה בהסכם של 1995 אז דובר על "עסקת חבילה" במסגרתה האיחוד נותן לנו גישה חופשית לרב המוצרים שמגיעים מישראל שלא מוטל עליהם מכס ומצד שני ישראל התחייבה לשיתוף פעולה פוליטי שכולל בין היתר התקדמות בתהליך השלום, זכויות מיעוטים וזכיות אדם".

"האיחוד מגדיר את ההתנהלות של ישראל כהתנהגות לא נאותה. מדיניות ההתנחלויות לא הופסקה ולא נעשו צעדים להתקדמות בתהליך. באיחוד הייתה תחושה שנותנים לישראל הרבה ולא מקבלים בתמורה שום התקדמות במישור הפוליטי".

על התגובה הנסערת להחלטת האיחוד במערכת הפוליטית אומרת לופטין, "לחרם יש משמעותיות אחרות. באיחוד לא רוצים להעביר כסף למוסדות וגופים שפועלים באזורים שאינם מוגדרים כחלק ממדינת ישראל מלכתחילה. ישראל, להערכתי, לא תוכל לשנות את רוע הגזירה. היא הרי לא תפסיק לנהל קשרי מסחר עם 28 מדינות אירופיות שמייצגות 500 מיליון בני אדם. האיחוד האירופי אחרי הכל הוא שותף הסחר העיקרי של ישראל. לכן ראש הממשלה יבלע את הגלולה הזו שהיא גם לא כל כך מרה. כמה מוסדות כאלה כבר יש מחוץ לקו הירוק?"

"כשאני קוראת דברים שאמר ראש הממשלה על כך שהאיחוד מנסה להגדיר את גבולות המדינה בלחץ כלכלי אני יוצאת מנקודת הנחה שמישהו במשרד ראש הממשלה לא עשה שיעורי בית וממש לא הבין את העניין. זו סערה בכוס מים נכון לעכשיו. יכול להיות שהאיחוד מתחיל פה משהו שיהיה לו גם המשך, אבל זו התחלה בקטן מאוד".

תגובות לכתבה(14):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 9.
    מ.אריאל 20/07/2013 17:17
    הגב לתגובה זו
    80000 כלי רכב אירופים עולים על כבישי ישראל בשנה.לא חבל?למה לעזור לכלכלת אירופה הנאצית כשיש אופציות אחרות אפילו טובות יותר?
  • בחייך ! 20/07/2013 22:22
    הגב לתגובה זו
    זה לא יזיז להם בשיט והצרכן הישראלי רק יסבול מהיצע קטן שיגרום לעליית מחירים, עזוב... אומרים לך שזה לא חרם ולא בטיח, ישראל ממש לא נפגעת מהמלך הזה והאירופיים לא באמת תפסו צד בעימות
  • א 21/07/2013 10:38
    האיחוד תפס - ועוד איך תפס- צד בעימות. האיחוד האירופי פרו פלסטיני ולצערנו זה רק יגבר, עם המשך עליית האיסלאם באירופה.
  • 8.
    לוחם לשעבר 20/07/2013 14:36
    הגב לתגובה זו
    אינני אנרכיסט ואפילו אינני שמאל קיצוני. שירתתי כלוחם, בני שירת כלוחם (ואפילו קצינים היינו),ושני בנים נוספים שלי בעתיד ישרתו בשירות משמעותי. אני קורא- די לכיבוש.תמונות הילד שנעצר ע"י חיילי צה"ל בן ה 5 צימררו אותי,גם אם הוא זרק אבנים. בטח יהיה איזה חוכמולוג שיגיב ב: אבן יכולה להרוג...אז לאותו מגיב,מה היית מצפה שיעשה לבנך אם היה רק זורק אבן. אותו ילד שראה את אביו מובל כשעיניו מכוסות ע"י חיילי צה"ל וידיו אזוקות והוא כולו בן 5 לא ישכח זאת כל חייו, אנחנו יצרנו מחבל פוטנציאלי. תחשבו עליכם בסיטואציה דומה, מה זה היה עושה לכם ולנפשכם? אני מדרבן את ילדי לשירות משמעותי ומטיף על הגנת המדינה אבל לא הייתי רוצה שבני יוביל ילד בן 5 למעצר וגם לא ילד בן 9. אני רוצה שלום ולא שטחים שכף רגלי ממילא לא תדרוך בהם. די לימין ההזוי שקורע את העם ויוצר דה לגיטימציה להיותינו פה. ההחלטה של האירופאים זוהי רק ההתחלה. מדינה דו לאומית זה קץ המדינה היהודית. אינני רוצה מדינת ארפטהייד. אני רוצה מדינה יהודית דמוקרטית שיש בה הפרדה בין דת למדינה.רוב העם בישראל רוצה זאת, רק שהמבנה של המערכת הפוליטית לא נותן ביטוי לרוב
  • 7.
    משה רבנו 20/07/2013 13:44
    הגב לתגובה זו
    מדינת ישראל לא סיפחה את ההתנחלויות לשטח המדינה . משמע המדינה מודה כי המתנחלים לא נמצאים במדינת ישראל - אז למה אנו באים בטענות לגויים
  • 6.
    עובדיה דעבול 20/07/2013 12:29
    הגב לתגובה זו
    האירופים מומחים בלומר ליהודים היכן להתיישב ולהטיל מגבלות. כך זה מתחיל. לא שכחנו.
  • נחום 20/07/2013 13:39
    הגב לתגובה זו
    אין לאיחוד שיניים בכלל ומעבר לזה הם מאוד עדינים איתנו למרות שישראל אפילו לא בכיוון של ויתורים. לא כדאי לתת לשיחות שיהיו להטעות, לביבי אין כוונה להציע שום דבר שיקרב הסכם והוא ימצא בקלות את הדרך לפוצץ את השיחות.
  • 5.
    יעשה הכל כדי לא לעשות כלום (ל"ת)
    גם כן ראש ממשלה 20/07/2013 11:38
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    קליפ 20/07/2013 11:07
    הגב לתגובה זו
    הסימבול:SEX
  • 3.
    בר 20/07/2013 11:04
    הגב לתגובה זו
    ולבטל את המשטר הדימוקראטי במדינה ולאלץ אותנו לבצע פעולות בניגוד גמור לרצון רוב העם שבחר בממשלה . אנחנו לא רפופליקת בננות את זה הם חייבים לדעת . אנחנו גם לא עוסקים בחרמות כפי שהאירופים נוהגים .
  • שפוי 20/07/2013 13:17
    הגב לתגובה זו
    רבע מיליארד אזרחי אירופה הנאורה ומנהיגיהם רואים את ביבי אלקין ליברמן חוטבלי דנון פייגלין מתנחלים משיחיים תג מחיר וכו ומבינים לבד מה קורה פה.אז אל תבלבל את המוח עם מנטרות אידיוטיות.
  • ביבי אלקין ליברמן חוטבלי דנון פייגלין - נבחרו בבחירות ד (ל"ת)
    עולה חדש מחבש 20/07/2013 16:36
  • 2.
    אלירן 20/07/2013 10:18
    הגב לתגובה זו
    ומי שבחר ביאר לפיד יותר מפגר ממנו
  • 1.
    נא לדייק 20/07/2013 09:43
    הגב לתגובה זו
    הם מחרימים רק את היהודים הגרים באזור זה.
חיים כצמן, מייסד ומנכ”ל קבוצת ג’י סיטי צילום:שלומי יוסףחיים כצמן, מייסד ומנכ”ל קבוצת ג’י סיטי צילום:שלומי יוסף

ג'י סיטי ממשיכה לצנוח, האג"ח בתשואה של 10%

ג’י סיטי הגדילה את אחזקתה בחברת הבת סיטיקון למעל 50% ותידרש כעת להגיש הצעת רכש מלאה למניות המיעוט, מהלך שעשוי להגיע להיקף של 1.4 מיליארד שקל; במעלות מזהירים כי המינוף עלול לטפס מה שמעורר חשש שהמהלך יכביד על התזרים, והתגובה מורגשת במניה ובאגרות החוב של החברה

תמיר חכמוף |

ג’י סיטי ג'י סיטי 1.66%  , חברת הנדל״ן המניב בשליטת חיים כצמן, הפתיעה את השוק בשבוע שעבר. החברה רכשה 7.7% נוספים ממניות סיטיקון בעסקה מחוץ לבורסה במחיר של 4 אירו למניה,  פרמיה של כ-36% על מחיר השוק (כ-2.95 אירו ערב ההודעה), שפל אליו הגיעה סיטיקון לאחר פרסום הדוחות האחרונים. בעקבות העסקה עלתה אחזקתה של ג’י סיטי ל-57.4%, ובשל כך היא מחויבת לפי החוק הפיני להגיש הצעת רכש מלאה לכלל מניות המיעוט באותו מחיר.

בהיענות מלאה, מדובר בעסקה שעשויה להגיע להיקף של 312 מיליון אירו (כ-1.4 מיליארד שקל). ג’י סיטי ציינה כי רכשה את המניות ממקורותיה העצמיים, אך מנהלת מו״מ לקבלת קו אשראי בנקאי של עד 195 מיליון אירו למימון יתרת הרכישה. לטענת החברה, המהלך צפוי לתרום להונה העצמי בכ-171 מיליון שקל ולשפר את ה-FFO"עם השפעה זניחה על המינוףג'י סיטי רוכשת מניות סיטיקון בפרמיה, תגיש הצעת רכש לכלל המניות.

מניית סיטיקון נסחרת מאז ההודעה סביב הרף של 4 אירו, קצת מתחת למחיר ההצעה. זה סימן לכך שהשוק צופה שהצעת הרכש תתקבל (אילו הייתה נסחרת מעל 4 אירו, זו הייתה אינדיקציה לציפייה לפרמיה נוספת).כאן כבר עולה השאלה: למה דווקא 4 אירו? אם הכוונה הייתה להגיש הצעה "נדיבה" שתזכה להיענות, אפשר היה תאורטית להתייצב גם ב-3.5 אירו, פרמיה נאה על מחיר שוק שצלל מתחת ל-3 אירו ערב המהלך. בסביבת השוק עלתה השערה לפיה ג’י סיטי התחייבה מראש לרכישה מגוף מוסדי במחיר של 4 אירו במקרה ומחיר המניה ירדת מתחת ל-3. בעוד אין עדויות לדבר שכזה, התזמון של העסקה והמחיר שקפץ לגובה שאינו נדרש כדי "לשכנע" את השוק מציפים את סימן השאלה. בין אם נכון ובין אם לא, החברה נגררה להצעת רכש מלאה באותו מחיר מינימלי הודות לחוק הפיני.

מה המספרים מספרים

מול ההצעה המחייבת הזו הציגה ג’י סיטי את הסיפור הפיננסי: היא קונה מניות של סיטיקון בפרמיה על מחיר השוק אבל בדיסקאונט עמוק על ההון העצמי ("על הנייר”), ולכן רשאית לטעון לעלייה בהון בזכות רכישה זולה ביחס לשווי בספרים. השוק קנה בהתחלה את הסיפור, כאשר ביום ההודעה מניית ג’י סיטי עלתה משום שהאחזקה הסחירה בסיטיקון מוערכת כעת במחיר גבוה משמעותית ממחיר השוק שקדם לעסקה. אבל בתוך ימים ספורים הגיע תיקון חד: מעלות (S&P) הכניסה את הדירוג למעקב (CreditWatch)  עם השלכות שליליות, והבהירה שבתרחיש של היענות רחבה להצעת הרכש המינוף עלול לטפס לטווח 70%-75%. במידה ותהיה ירידת ערך שיכולה להגיע הן משווי החזקה של נכסים אחרים והן מהתחזקות השקל מול נכסים בחו"ל, המינוף אף עשוי לחצות את רמת ה-80%, רמות שלא נראו מאז החלה החברה לממש נכסים. בשוק האשראי זו כבר אינדיקציה לשחיקה בפרופיל הפיננסי. בתגובה, המניה מחקה את העליות ונפלה מתחת למחיר שלפני ההודעה, ובאג"ח בלטה הירידה בסדרה יד' לדוגמא שאינה מובטחת, אות לאפשרות שהמשקיעים מפנימים סיכוני תזרים, גידול מהיר בחוב, ואף תרחיש שבו ערך הנכסים האפקטיבי בשוק נמוך מסך ההתחייבויות.

כאן נכנסת לתמונה סוגיית המימון. לצד ההצהרה על "השפעה זניחה על המינוף", ג’י סיטי עצמה דיווחה כי היא מנהלת מו״מ לקבלת הלוואה בנקאית של עד 195 מיליון אירו למימון הרכישה והצעת הרכש. בשונה מגיוס אג"ח, מימון בנקאי דורש בטוחות נוקשות יותר: שעבודים על נכסים ובדיקות תזרים צמודות. עצם הפנייה למימון כזה מראה שהעסקה לא בהכרח נטולת סיכון. זו גם הסיבה שהאג"חים הגיבו בירידות , כאשר המשקיעים מבינים שהבנק יקבל קדימות עליהם, והחשש מגידול במינוף הופך למוחשי.

אלעד אהרונסון מנכל איי סי אל; קרדיט: נטלי כהן קדושאלעד אהרונסון מנכל איי סי אל; קרדיט: נטלי כהן קדוש

האם הירידות באיי.סי.אל מוצדקות או שמדובר בתגובת יתר?

המניה נפלה אחרי שהחברה סיכמה עם האוצר על העברת נכסי הזיכיון בים המלח למדינה בתמורה לכ-3 מיליארד דולר וביטלה את זכות הסירוב במכרז הבא, והמשקיעים שואלים האם זו תגובת יתר, או ירידה מוצדקת?

תמיר חכמוף |

מניית איי.סי.אל איי.סי.אל 0.93%  צנחה בשבוע שעבר בכ-15% ברקע הדיווח על מזכר ההבנות שנחתם בינה לבין משרד האוצר בנוגע לזיכיון ים המלח, אחד הנכסים המרכזיים וההיסטוריים של החברה. ההודעה, שנועדה להסדיר את סיום הזיכיון בשנת 2030, התקבלה בשוק כאילו מדובר במהלך של “מכירת ליבה” או ויתור על מנוע רווח מהותי, אך מאחורי הכותרת מסתתרת עסקה מורכבת יותר, שכוללת הסכמה רגולטורית שנועדה לייצר ודאות לשני הצדדים, ולמעשה לקבע את תנאי סיום הזיכיון ואת מתווה ההמשך לשנים הבאות.

התגובה החריפה במניה משקפת בעיקר בלבול של המשקיעים. לכאורה, אין כאן "מכירת פעילות ליבה" אלא סגירת חשבון היסטורית בין המדינה לבין חברת הכימיקלים לקראת תום הזיכיון בשנת 2030. מזכר ההבנות שפורסם קובע כי כלל נכסי הזיכיון יעברו למדינה עם סיומו, ואיי.סי.אל תקבל בתמורה 2.54 מיליארד דולר, ובתוספת החזר השקעות בפרויקט קציר המלח, הסכום הכולל צפוי להגיע לכ-3 מיליארד דולר. מדובר בסכום נמוך מהערכות המוקדמות, במה שהיה אחד המשקולות על המניה בשבוע שעבר, אך כזה שמעניק לשני הצדדים ודאות רגולטורית וכלכלית לשנים הקרובות.

על פי הדיווחים, באוצר ביקשו לשים סוף לחוסר הבהירות סביב הזיכיון ההיסטורי ולפתוח את הדרך למכרז חדש, אך נתקלו בזכות הסירוב שהייתה לאיי.סי.אל, סעיף שאפשר לה להשוות כל הצעה מתחרה ולזכות אוטומטית. הפתרון שנמצא היה שילוב של איום רגולטורי והידברות אינטנסיבית, כאשר האוצר אותת כי יפעל לבטל את הזכות הזו בחקיקה אם לא תושג הסכמה, בעוד שהחברה העדיפה להימנע מעימות משפטי מתמשך. התוצאה היא מזכר הבנות שמעניק לשני הצדדים מרחב תמרון, מצד אחד המדינה קיבלה ביטול רשמי של זכות הסירוב והסדרת הנכסים, ומצד שני החברה קיבעה שווי העברה ותמורה עתידית של כ־2.5 מיליארד דולר, בתוספת החזר על פרויקט קציר המלח.

החברה ויתרה בסופו של דבר על זכות הסירוב הראשונה שהייתה לה במכרז הבא, ותתמודד בו על פי תנאים זהים לשאר המתמודדים. במקביל, המדינה תבחן מנגנונים שיבטיחו את המשך פעילות תעשיות ההמשך של איי.סי.אל בישראל. המהלך הזה עשוי לגרום לחברה לשלם יותר בפועל ממה שהייתה יכולה לשלם במידה והייתה לה את האפשרות הזו. גם, על הנייר לחברות אחרות אין סיבה לגשת למרכז כזה שבו לחברה יש יתרון כה מהותי. כעת, המכרז צפוי להיעשות בתנאי שוק ולשקף את המחירים בשוק, אך עדיין יש כוכבית.

בפועל, איי.סי.אל שומרת על יתרון מבני: מערך הפקה ותפעול קיים, ידע הנדסי ומיומנויות מצטברות שיקשו על כל שחקן חדש לבנות פעילות חלופית. גם פרויקט קציר המלח, שבעבר הוגדר נטל כלכלי, מוסדר כך שהזכיין הבא ישא בעלויותיו, מה שמעלה את רף הכניסה במכרז הבא.