קמתם בבוקר, ירדתם במדרגות בדרך לעבודה ונפלתם - האם אתה זכאים לפיצוי עבודה? הפתעה
תושבת ירכא שנפלה מגרם המדרגות המוביל לביתה לחצר המשותפת, אחרי שהמעקה בו החזיקה נשבר, תוכר כנפגעת עבודה. כך פסק לאחרונה בית הדין האזורי לעבודה, שקבע כי לא מדובר בתאונה שהתרחשה במעונה הפרטי.
בית הדין האזורי לעבודה בחיפה דן לאחרונה בתביעה שהגישה תושבת ירכא, בת 42 שנפצעה בתאונה שהתרחשה בעת שהשכימה לעבודתה ונפלה מהמדרגות בדרך לחנייה. התובעת הגישה תביעה לדמי פגיעה והכרה בתאונה כתאונת עבודה, והתביעה נדחתה ע"י ביטוח לאומי בטענה שהתאונה הנטענת אירעה בהיות התובעת עדיין בחצר ביתה הפרטי, ובטרם התחילה את דרכה לעבודה.
התובעת, המתגוררת בבית פרטי, בקומה שניה מעל קומת עמודים, עם חצר משותפת עם האחים של בעלה. עבדה כפקידה בחברה שנמצאת בכניסה לכפר ירכא, מרחק של כ-15 דקות נסיעה מביתה. לפני ארבע שנים התובעת יצאה מדלת ביתה אל המדרגות החיצוניות על מנת לרדת לחניה שבחצר ולנסוע לעבודתה. התובעת ציינה כי היא נזהרה מעציצי הקקטוס שהיו ליד המעקה וסיפרה כי הניחה אותם שם בכדי להרחיק את בנה מהמעקה. בדרכה למטה נפלה מגרם המדרגות אל החצר, מאחר והמעקה נשבר, ונחתה על עץ. התובעת נחבלה ופונתה באמצעות אמבולנס לביה"ח המרכז הרפואי בגליל, שבנהריה ושם אושפזה במשך חמישה ימים.
התובעת טענה, כי החלקה עליה נמצא המתחם בו בנוי ביתה, משותפת לבעלה של התובעת ולאחים שלו, ויש בה בסה"כ 3 בתים. זאת, בנוסף לדייר שגר בשכירות בקומה התחתונה. ועל כן אין המדרגות בשליטתה. מנגד, הנתבע טען כי התאונה התרחשה בשטח מעונה הפרטי של התובעת, בגרם מדרגות המוביל אך ורק למעונה של התובעת ונמצא בשליטתה הבלעדית.
- מי הזכאים החדשים לסבסוד שכר הדירה?
- ביטוח לאומי מסרב להיות אחראי על בדיקות תגי הנכים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט בועז גולדברג קבע כי "כי יש לקבל את טענת התובעת במובן זה שלא הוכח כי יש לראות בגרם המדרגות כחלק ממעונה הפרטי". השופט מציין כי ההחלטה התקבלה לאור פסיקה מהתקופה האחרונה של בית הדין הארצי לעבודה במקרה דומה".
"מקובל שדלת המעון היא המבדילה"
השאלה המשפטית שנדונה היא האם ניתן לסווג את האירוע כתאונת עבודה לשם החלת חוק הביטוח הלאומי. תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק: "'תאונת עבודה' - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". בסעיף 80 לחוק ישנה הרחבה להוראה שנקבעה בסעיף ההגדרה – חזקת תאונת עבודה: "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו".
השופט מציין כי בית הדין הארצי פסק כי מקובל שדלת המעון היא המבדילה בין שטחו "הפרטי" של המבוטח" לבין זה שאינו פרטי. במקרה של נפילה ממדרגות המובילות אל דלת ביתו של המבוטח יש לבחון האם בנסיבות אותו המקרה המדרגות היו חלק ממעון הפרטי של המבוטח, הגם שהן נמצאות בצד החיצוני של דלת הבית. אם יקבע כי המדרגות הן חלק מהמעון הפרטי, אזי התאונה לא תחשב כתאונת עבודה, להבדיל מקביעה שהמדרגות הינן חלק מרכוש המשותף.
- כללי הבית: המדריך המלא להישרדות (והצלחה) בבית המשפט
- חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
"ככלל תאונה שאירעה למבוטח מחוץ לדלת המעון היא בגדר תאונת עבודה, ורק במקרים היוצאים מן הכלל תושג דלת המעון אל החצרים שבקירבת הבית או הדירה. כזאת ייעשה בכפוף להתקיימותו של תנאי נוסף לפיו יוכח כי למבוטח 'השליטה המלאה על סיכוני הדרך'".
בנוסף הסביר השופט כי נקבע כי "המענה לשאלה אם מדובר בתחום המעון של המבוטח אינו נגזר מהמבחן הקנייני, דהיינו אם למבוטח זכות קניינית בשטח שבו התרחש האירוע התאונתי, אלא מהמענה לשאלה אם למבוטח שליטה בלעדית על סיכוני הדרך בשטח שבו התרחש האירוע התאונתי".
כן נקבע כי "אין רלוונטיות במקרים אלו לשאלה אם האדם שנפגע הוא גם האדם שגרם לסיכוני הדרך. השאלה מי גרם לסיכון הדרך אין בה רבותא מאחר ולא מדובר באשם, וודאי לא באשם תורם".
"יש לראות את גרם המדרגות כמתחם אחד"
השופט גולדברג מציין כי ההחלטה התקבלה לאור "ההלכה שנקבעה לאחרונה בפרשת 'אליהו דהן'. באותה פרשה התובע נפל בגרם מדרגות שהיה חלק מהרכוש המשותף בבית משותף בן שתי קומות, כאשר בראשונה גרה אחותו ובקומה העליונה גר התובע. גרם המדרגות שבו נפל התובע שם הוא גרם מדרגות המוביל רק לדירתו הפרטית. ביה"ד הארצי קבע באותה פרשה, תוך מה שנראה כהרחבה מסוימת של הלכת רונן, כי גם כאשר מדובר בגרם מדרגות המוביל אל דירתו הפרטית של המבוטח, אין לראותו כחלק ממעונו הפרטי, שכן לא ניתן לקבוע כי מדובר בשטח הנמצא ב"שליטתו הייחודית" של המבוטח".
השופט הסביר כי "בפסק הדין נקבע כי יש לראות בגרם המדרגות כמתחם אחד ולא ניתן לחלקו לחלקים המובילים את דירות שונות. כמו כן לא ניתן משקל לעובדה שהמבוטח שם ניקה את החלק בחדר המדרגות המוביל לדירתו ואילו אחותו ניקתה את החלק המוביל לדירתה".
בית הדין מציין כי היה נותן משקל משמעותי לטענת הנתבע כי מבחן הסיכון מחייב להגיע לתוצאה שונה. "שכן הוכח לנו כי התובעת היא זו שהציבה עציצי קקטוס לאורך המעקה, היא זו שניקתה את גרם המדרגות, לפחות בחלק העליון המוביל לדירתה, וחזקה עליה כי היא זו שיכולה הייתה או צריכה הייתה לדאוג לכך שיוסרו סיכונים מגרם המדרגות".
השופט גולדברג קבע כי לאור ההכרעה בפסק דין דהן אין לו אלא לקבל את טענת התובעת. מקל וחומר. "בפרשת דהן היה מדובר בגרם שהוביל רק לביתו של המבוטח ושהיה חלק מרכוש משותף. במקרה של התובעת מדובר בגרם מדרגות שחלקו משמש את כל תושבי המתחם ובאי ביתם. יש בו שער חיצוני מהמתחם לרחוב העליון ושוכנענו כי בראי הפסיקה בפרשת דהן, לא ניתן לראות בגרם המדרגות בו נפלה התובעת כחלק ממעונה הפרטי".
בית משפט (גרוק)המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם
הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.
פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.
בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.
רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.
- נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים תתברר בישראל
- האם פייסבוק פוגעת בפרטיות של מי שאינם משתמשים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל
המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.
חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי רואה חשבון שפעל במסגרת שותפות אמיתית אינו חייב במס אישי לפי סעיף 62א לפקודה, אך דחה את טענתו שלפיה מרכז חייו נמצא באילת. פסק הדין המקיף משרטט את הגבולות הברורים בין תכנון מס פסול לשימוש לגיטימי בהתאגדות
בשלהי העשור הקודם, כשאילת המשיכה להיאבק על מקומה הכלכלי והמקצועי הרחק ממרכז הארץ, מצא את עצמו רואה חשבון יליד העיר בלב מחלוקת מס מורכבת, כזו שנעה על קו התפר הדק שבין תכנון מס אסור לבין התנהלות עסקית לגיטימית. מצד אחד עמדה רשות המסים, שביקשה לראות בהכנסות שהופקו באמצעות חברה בשליטתו הכנסה אישית שחייבת במס שולי, ומצד שני עמד הנישום, שטען לשותפות עסקית אמיתית ולזיקה מתמשכת לעיר שבה נולד. פסק דינה של השופטת יעל ייטב מבית המשפט המחוזי בבאר שבע עושה סדר בשתי הסוגיות גם יחד, אך לא מעניק למערער ניצחון מלא.
הערעור נסב על שומות שהוציא פקיד שומה אילת לשנות המס 2017 ו-2018, לאחר שדחה את טענת המערער. בלב המחלוקת עמדו שתי שאלות נפרדות אך שלובות זו בזו: האחת, האם יש לחייב את המערער במס אישי מכוח סעיף 62א(א) לפקודת מס הכנסה, סעיף שנועד להתמודד עם תופעת חברות הארנק; והשנייה, האם המערער זכאי להטבת המס המוענקת לתושב אילת לפי חוק אזור סחר חופשי באילת. כבר בפתח פסק הדין מבהירה השופטת כי התשובה לשתי השאלות אינה אחידה. “מצאתי שיש לקבל את הערעור בחלקו, ככל שהוא נוגע לחבות המס על פי הוראות סעיף 62א בפקודת מס הכנסה. יחד עם זאת מצאתי שיש לדחות את הערעור לעניין הזכאות להטבת המס מכוח חוק אזור סחר חופשי באילת”, היא כתבה.
הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת מהותית. המערער, רואה חשבון במקצועו, נולד וגדל באילת, הקים בה משרד עצמאי, ובהמשך העביר את פעילותו לחברה שבבעלותו - נוריאל יועצים. בשלב מסוים נוצר קשר עסקי בינו לבין משרד רואי החשבון ברנע, שפעל גם הוא בעיר, והפעילות בסניף אילת התהדקה והלכה. במקביל, ב-2009 עבר המערער עם משפחתו להתגורר בתל אביב, שם הוא עבד כשכיר בתפקידים בכירים, תוך שהוא ממשיך להגיע לאילת לצורכי פעילות מקצועית. לאחר פטירת מייסד משרד ברנע, העמיק הקשר בין הצדדים, והמערער חזר לפעילות מלאה בסניף אילת, תוך חלוקת רווחים שווה.
יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד
פקיד השומה ראה בתמונה הזו דוגמה קלאסית להפעלת סעיף 62א לפקודה. לטענתו, השירותים ניתנו בפועל על ידי המערער, היו מסוג הפעולות הנעשות על ידי עובד עבור מעסיקו, וב-2017 אף התקיימה הקביעה שלפיה יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד. מכאן הסיק פקיד השומה כי יש לייחס למערער את הכנסות החברה כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה, תוך התעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה.
- רואה החשבון שניצח את מס הכנסה - ולמה זה חשוב לכם?
- מיסוי חברות ארנק ב-2025: הכסף על השולחן
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שבית המשפט לא קיבל את הגישה הזו. פסק הדין מקדיש עמודים רבים לניתוח התכלית החקיקתית של סעיף 62א, שנוסף לפקודה במסגרת תיקון 235, בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג. השופטת הזכירה בהכרעת הדין כי מדובר בחריג מצומצם למודל המיסוי הדו-שלבי, שנועד “להעמיד לרשות פקיד השומה כלי עזר לטיפול בתכנוני מס”, ולא לבטל את השימוש הלגיטימי בהתאגדות. “הפרשנות המתבקשת נוכח התכלית האמורה היא פרשנות דווקנית, המחילה את הוראות הסעיף על גדר המקרים הנדונים בו, בהתאם לתנאיו ומגבלותיו”, נקבע.
