ביטוח לאומי פציעה
צילום: Shutterstock

קמתם בבוקר, ירדתם במדרגות בדרך לעבודה ונפלתם - האם אתה זכאים לפיצוי עבודה? הפתעה

תושבת ירכא ירדה במדרגות ביתה בדרך לעבודה ונפלה לאחר שהמעקה בו החזיקה נשבר. ביטוח לאומי סירב להכיר בה כנפגעת עבודה. מה פסק בית הדין לעבודה? 
נחמן שפירא |

תושבת ירכא שנפלה מגרם המדרגות המוביל לביתה לחצר המשותפת, אחרי שהמעקה בו החזיקה נשבר, תוכר כנפגעת עבודה. כך פסק לאחרונה בית הדין האזורי לעבודה, שקבע כי לא מדובר בתאונה שהתרחשה במעונה הפרטי.

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה דן לאחרונה בתביעה שהגישה תושבת ירכא, בת 42 שנפצעה בתאונה שהתרחשה בעת שהשכימה לעבודתה ונפלה מהמדרגות בדרך לחנייה. התובעת הגישה תביעה לדמי פגיעה והכרה בתאונה כתאונת עבודה, והתביעה נדחתה ע"י ביטוח לאומי בטענה שהתאונה הנטענת אירעה בהיות התובעת עדיין בחצר ביתה הפרטי, ובטרם התחילה את דרכה לעבודה.  

התובעת, המתגוררת בבית פרטי, בקומה שניה מעל קומת עמודים, עם חצר משותפת עם האחים של בעלה. עבדה כפקידה בחברה שנמצאת בכניסה לכפר ירכא, מרחק של כ-15 דקות נסיעה מביתה. לפני ארבע שנים התובעת יצאה מדלת ביתה אל המדרגות החיצוניות על מנת לרדת לחניה שבחצר ולנסוע לעבודתה. התובעת ציינה כי היא נזהרה מעציצי הקקטוס שהיו ליד המעקה וסיפרה כי הניחה אותם שם בכדי להרחיק את בנה מהמעקה. בדרכה למטה נפלה מגרם המדרגות אל החצר, מאחר והמעקה נשבר, ונחתה על עץ. התובעת נחבלה ופונתה באמצעות אמבולנס לביה"ח המרכז הרפואי בגליל, שבנהריה ושם אושפזה במשך חמישה ימים.

התובעת טענה, כי החלקה עליה נמצא המתחם בו בנוי ביתה, משותפת לבעלה של התובעת ולאחים שלו, ויש בה בסה"כ 3 בתים. זאת, בנוסף לדייר שגר בשכירות בקומה התחתונה. ועל כן אין המדרגות בשליטתה. מנגד, הנתבע טען כי התאונה התרחשה בשטח מעונה הפרטי של התובעת, בגרם מדרגות המוביל אך ורק למעונה של התובעת ונמצא בשליטתה הבלעדית.

השופט בועז גולדברג קבע כי "כי יש לקבל את טענת התובעת במובן זה שלא הוכח כי יש לראות בגרם המדרגות כחלק ממעונה הפרטי". השופט מציין כי ההחלטה התקבלה לאור פסיקה מהתקופה האחרונה של בית הדין הארצי לעבודה במקרה דומה".

 

"מקובל שדלת המעון היא המבדילה"

 

השאלה המשפטית שנדונה היא האם ניתן לסווג את האירוע כתאונת עבודה לשם החלת חוק הביטוח הלאומי. תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק: "'תאונת עבודה' - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". בסעיף 80 לחוק ישנה הרחבה להוראה שנקבעה בסעיף ההגדרה – חזקת תאונת עבודה: "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו".

השופט מציין כי בית הדין הארצי פסק כי מקובל שדלת המעון היא המבדילה בין שטחו "הפרטי" של המבוטח" לבין זה שאינו פרטי. במקרה של נפילה ממדרגות המובילות אל דלת ביתו של המבוטח יש לבחון האם בנסיבות אותו המקרה המדרגות היו חלק ממעון הפרטי של המבוטח, הגם שהן נמצאות בצד החיצוני של דלת הבית. אם יקבע כי המדרגות הן חלק מהמעון הפרטי, אזי התאונה לא תחשב כתאונת עבודה, להבדיל מקביעה שהמדרגות הינן חלק מרכוש המשותף.

קיראו עוד ב"משפט"

"ככלל תאונה שאירעה למבוטח מחוץ לדלת המעון היא בגדר תאונת עבודה, ורק במקרים היוצאים מן הכלל תושג דלת המעון אל החצרים שבקירבת הבית או הדירה. כזאת ייעשה בכפוף להתקיימותו של תנאי נוסף לפיו יוכח כי למבוטח 'השליטה המלאה על סיכוני הדרך'".

בנוסף הסביר השופט כי נקבע כי "המענה לשאלה אם מדובר בתחום המעון של המבוטח אינו נגזר מהמבחן הקנייני, דהיינו אם למבוטח זכות קניינית בשטח שבו התרחש האירוע התאונתי, אלא מהמענה לשאלה אם למבוטח שליטה בלעדית על סיכוני הדרך בשטח שבו התרחש האירוע התאונתי".

כן נקבע כי "אין רלוונטיות במקרים אלו לשאלה אם האדם שנפגע הוא גם האדם שגרם לסיכוני הדרך. השאלה מי גרם לסיכון הדרך אין בה רבותא מאחר ולא מדובר באשם, וודאי לא באשם תורם".

"יש לראות את גרם המדרגות כמתחם אחד"

השופט גולדברג מציין כי ההחלטה התקבלה לאור "ההלכה שנקבעה לאחרונה בפרשת 'אליהו דהן'. באותה פרשה התובע נפל בגרם מדרגות שהיה חלק מהרכוש המשותף בבית משותף בן שתי קומות, כאשר בראשונה גרה אחותו ובקומה העליונה גר התובע. גרם המדרגות שבו נפל התובע שם הוא גרם מדרגות המוביל רק לדירתו הפרטית. ביה"ד הארצי קבע באותה פרשה, תוך מה שנראה כהרחבה מסוימת של הלכת רונן, כי גם כאשר מדובר בגרם מדרגות המוביל אל דירתו הפרטית של המבוטח, אין לראותו כחלק ממעונו הפרטי, שכן לא ניתן לקבוע כי מדובר בשטח הנמצא ב"שליטתו הייחודית" של המבוטח".

השופט הסביר כי "בפסק הדין  נקבע כי יש לראות בגרם המדרגות כמתחם אחד ולא ניתן לחלקו לחלקים המובילים את דירות שונות. כמו כן לא ניתן משקל לעובדה שהמבוטח שם ניקה את החלק בחדר המדרגות המוביל לדירתו ואילו אחותו ניקתה את החלק המוביל לדירתה".

בית הדין מציין כי היה נותן משקל משמעותי לטענת הנתבע כי מבחן הסיכון מחייב להגיע לתוצאה שונה. "שכן הוכח לנו כי התובעת היא זו שהציבה עציצי קקטוס לאורך המעקה, היא זו שניקתה את גרם המדרגות, לפחות בחלק העליון המוביל לדירתה, וחזקה עליה כי היא זו שיכולה הייתה או צריכה הייתה לדאוג לכך שיוסרו סיכונים מגרם המדרגות".

השופט גולדברג קבע כי לאור ההכרעה בפסק דין דהן אין לו אלא לקבל את טענת התובעת. מקל וחומר. "בפרשת דהן היה מדובר בגרם שהוביל רק לביתו של המבוטח ושהיה חלק מרכוש משותף. במקרה של התובעת מדובר בגרם מדרגות שחלקו משמש את כל תושבי המתחם ובאי ביתם. יש בו שער חיצוני מהמתחם לרחוב העליון ושוכנענו כי בראי הפסיקה בפרשת דהן, לא ניתן לראות בגרם המדרגות בו נפלה התובעת כחלק ממעונה הפרטי".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
אחים קוראים צוואה צילום: ביזפורטלאחים קוראים צוואה צילום: ביזפורטל

הסבתא הורישה הכל לנכדים - בית המשפט ביטל זאת

קשישה כבת 100 נישלה את כל הילדים שלה והורישה את כל רכושה לנכדיה. בית המשפט קבע כי היא לא היתה כשירה להבין את משמעות הצוואה בזמן שערכה אותה. הסרטון, חוות הדעת והמסמכים הרפואיים לא הותירו ספק לגבי מידת כשירותה. הירושה תחולק מחדש - הפעם שווה בשווה בין הילדים

עוזי גרסטמן |

בשנות חייה האחרונות, כשהזמן כבר לא נספר ביומנים אלא בביקורי מטפלות ובמסמכים רפואיים, מצאה את עצמה קשישה כבת 100 בלב מאבק משפחתי חריף. שנים לאחר פטירתה, התברר כי החלטה אחת שקיבלה, או אולי לא באמת קיבלה, עתידה לקבוע מי יירש את ביתה, חסכונותיה וזיכרון חייה. פסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון קבע כי הצוואה שערכה המנוחה בגיל מתקדם מאוד, ובה נישלה את כל ילדיה לטובת נכדיה, אינה תקפה. בית המשפט הורה לקיים צוואה מוקדמת יותר, מ-2003, שבה חולק העיזבון בין ילדיה של המנוחה בחלקים שווים.

המנוחה, ילידת 1911, הלכה לעולמה ב-2018 כשהיא בת יותר מ-100. בחייה נולדו לה שישה ילדים - בן אחד וחמש בנות - אך חלק מילדיה נפטרו כבר בינקותם. הבן, אביהם של התובעים, היה דמות מורכבת בפרשה, כשעדותו תוארה בפסק הדין כבלתי קוהרנטית וככזו שלא ניתן להסתמך עליה. נכדיה של המנוחה, ילדיו של אותו בן, הם שפנו לבית המשפט בבקשה לקיים צוואה מאוחרת שערכה סבתם ב-2008, צוואה שבמסגרתה הורישה להם את כל רכושה ונישלה למעשה את ילדיה, למעט זכות מגורים שניתנה לבן בבית עד לסוף ימיו.

מנגד, חמש הבנות התנגדו לצוואה המאוחרת ודרשו לקיים צוואה קודמת מ-2003, שנערכה בפני עורך דין אחר, ובה נקבע כי העיזבון יחולק שווה בשווה בין כל הילדים. לטענתן, בעת עריכת הצוואה המאוחרת כבר סבלה האם מדמנציה חמורה ולא היתה כשירה להבין את משמעות מעשיה. הן הוסיפו וטענו למעורבות בלתי הוגנת של הנכדים בעריכת הצוואה. השופטת מירית פולוס קיבלה את ההתנגדות וקבעה כבר בפתח פרק ההכרעה כי, "מצאתי שיש להורות על פסילת הצוואה מהטעם שהמנוחה לא היתה כשירה בעת עריכתה וכי יש מקום לקיים את צוואתה המוקדמת". הקביעה הזו נשענה על תשתית ראייתית רחבה, ובעיקר על חוות דעתו של מומחה שמונה על ידי בית המשפט, פרופ’ שלמה נוי.


חשוב - העברת ירושה ישירות לנכדים - המגמה החדשה בישראל


המומחה בחן שורה ארוכה של מסמכים רפואיים וסוציאליים, ובהם אבחונים פסיכוגריאטריים, הערכות תלות ודוחות מהמוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה חד משמעית. לדבריו, כבר ב-2002 החלה המנוחה לסבול מירידה קוגניטיבית, שהחמירה והלכה עם השנים. ב-2007 היא אובחנה כסובלת מדמנציה קשה, ובינואר 2008 - חודשים ספורים לפני עריכת הצוואה - נקבע בהערכת תלות שנערכה כי היא "חסרת תובנה ובעלת ליקוי רציני בשיפוט". פרופ’ נוי סיכם וטען כי, "הסבירות הגבוהה יותר היא שבמועד הנדון לא היתה המנוחה כשירה לבצע פעולות משפטיות".