קמתם בבוקר, ירדתם במדרגות בדרך לעבודה ונפלתם - האם אתה זכאים לפיצוי עבודה? הפתעה
תושבת ירכא שנפלה מגרם המדרגות המוביל לביתה לחצר המשותפת, אחרי שהמעקה בו החזיקה נשבר, תוכר כנפגעת עבודה. כך פסק לאחרונה בית הדין האזורי לעבודה, שקבע כי לא מדובר בתאונה שהתרחשה במעונה הפרטי.
בית הדין האזורי לעבודה בחיפה דן לאחרונה בתביעה שהגישה תושבת ירכא, בת 42 שנפצעה בתאונה שהתרחשה בעת שהשכימה לעבודתה ונפלה מהמדרגות בדרך לחנייה. התובעת הגישה תביעה לדמי פגיעה והכרה בתאונה כתאונת עבודה, והתביעה נדחתה ע"י ביטוח לאומי בטענה שהתאונה הנטענת אירעה בהיות התובעת עדיין בחצר ביתה הפרטי, ובטרם התחילה את דרכה לעבודה.
התובעת, המתגוררת בבית פרטי, בקומה שניה מעל קומת עמודים, עם חצר משותפת עם האחים של בעלה. עבדה כפקידה בחברה שנמצאת בכניסה לכפר ירכא, מרחק של כ-15 דקות נסיעה מביתה. לפני ארבע שנים התובעת יצאה מדלת ביתה אל המדרגות החיצוניות על מנת לרדת לחניה שבחצר ולנסוע לעבודתה. התובעת ציינה כי היא נזהרה מעציצי הקקטוס שהיו ליד המעקה וסיפרה כי הניחה אותם שם בכדי להרחיק את בנה מהמעקה. בדרכה למטה נפלה מגרם המדרגות אל החצר, מאחר והמעקה נשבר, ונחתה על עץ. התובעת נחבלה ופונתה באמצעות אמבולנס לביה"ח המרכז הרפואי בגליל, שבנהריה ושם אושפזה במשך חמישה ימים.
התובעת טענה, כי החלקה עליה נמצא המתחם בו בנוי ביתה, משותפת לבעלה של התובעת ולאחים שלו, ויש בה בסה"כ 3 בתים. זאת, בנוסף לדייר שגר בשכירות בקומה התחתונה. ועל כן אין המדרגות בשליטתה. מנגד, הנתבע טען כי התאונה התרחשה בשטח מעונה הפרטי של התובעת, בגרם מדרגות המוביל אך ורק למעונה של התובעת ונמצא בשליטתה הבלעדית.
- ביטוח לאומי מסרב להיות אחראי על בדיקות תגי הנכים
- בנקאי נורה מחוץ לביתו - והוכר כנפגע בתאונת עבודה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט בועז גולדברג קבע כי "כי יש לקבל את טענת התובעת במובן זה שלא הוכח כי יש לראות בגרם המדרגות כחלק ממעונה הפרטי". השופט מציין כי ההחלטה התקבלה לאור פסיקה מהתקופה האחרונה של בית הדין הארצי לעבודה במקרה דומה".
"מקובל שדלת המעון היא המבדילה"
השאלה המשפטית שנדונה היא האם ניתן לסווג את האירוע כתאונת עבודה לשם החלת חוק הביטוח הלאומי. תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק: "'תאונת עבודה' - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". בסעיף 80 לחוק ישנה הרחבה להוראה שנקבעה בסעיף ההגדרה – חזקת תאונת עבודה: "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו".
השופט מציין כי בית הדין הארצי פסק כי מקובל שדלת המעון היא המבדילה בין שטחו "הפרטי" של המבוטח" לבין זה שאינו פרטי. במקרה של נפילה ממדרגות המובילות אל דלת ביתו של המבוטח יש לבחון האם בנסיבות אותו המקרה המדרגות היו חלק ממעון הפרטי של המבוטח, הגם שהן נמצאות בצד החיצוני של דלת הבית. אם יקבע כי המדרגות הן חלק מהמעון הפרטי, אזי התאונה לא תחשב כתאונת עבודה, להבדיל מקביעה שהמדרגות הינן חלק מרכוש המשותף.
- צוואת של קשיש בביה"ח הועדפה על זו מלפני 20 שנה
- איציק תשובה ישלם 225 אלף שקל לשותפו לשעבר
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא היה עם אחרת
"ככלל תאונה שאירעה למבוטח מחוץ לדלת המעון היא בגדר תאונת עבודה, ורק במקרים היוצאים מן הכלל תושג דלת המעון אל החצרים שבקירבת הבית או הדירה. כזאת ייעשה בכפוף להתקיימותו של תנאי נוסף לפיו יוכח כי למבוטח 'השליטה המלאה על סיכוני הדרך'".
בנוסף הסביר השופט כי נקבע כי "המענה לשאלה אם מדובר בתחום המעון של המבוטח אינו נגזר מהמבחן הקנייני, דהיינו אם למבוטח זכות קניינית בשטח שבו התרחש האירוע התאונתי, אלא מהמענה לשאלה אם למבוטח שליטה בלעדית על סיכוני הדרך בשטח שבו התרחש האירוע התאונתי".
כן נקבע כי "אין רלוונטיות במקרים אלו לשאלה אם האדם שנפגע הוא גם האדם שגרם לסיכוני הדרך. השאלה מי גרם לסיכון הדרך אין בה רבותא מאחר ולא מדובר באשם, וודאי לא באשם תורם".
"יש לראות את גרם המדרגות כמתחם אחד"
השופט גולדברג מציין כי ההחלטה התקבלה לאור "ההלכה שנקבעה לאחרונה בפרשת 'אליהו דהן'. באותה פרשה התובע נפל בגרם מדרגות שהיה חלק מהרכוש המשותף בבית משותף בן שתי קומות, כאשר בראשונה גרה אחותו ובקומה העליונה גר התובע. גרם המדרגות שבו נפל התובע שם הוא גרם מדרגות המוביל רק לדירתו הפרטית. ביה"ד הארצי קבע באותה פרשה, תוך מה שנראה כהרחבה מסוימת של הלכת רונן, כי גם כאשר מדובר בגרם מדרגות המוביל אל דירתו הפרטית של המבוטח, אין לראותו כחלק ממעונו הפרטי, שכן לא ניתן לקבוע כי מדובר בשטח הנמצא ב"שליטתו הייחודית" של המבוטח".
השופט הסביר כי "בפסק הדין נקבע כי יש לראות בגרם המדרגות כמתחם אחד ולא ניתן לחלקו לחלקים המובילים את דירות שונות. כמו כן לא ניתן משקל לעובדה שהמבוטח שם ניקה את החלק בחדר המדרגות המוביל לדירתו ואילו אחותו ניקתה את החלק המוביל לדירתה".
בית הדין מציין כי היה נותן משקל משמעותי לטענת הנתבע כי מבחן הסיכון מחייב להגיע לתוצאה שונה. "שכן הוכח לנו כי התובעת היא זו שהציבה עציצי קקטוס לאורך המעקה, היא זו שניקתה את גרם המדרגות, לפחות בחלק העליון המוביל לדירתה, וחזקה עליה כי היא זו שיכולה הייתה או צריכה הייתה לדאוג לכך שיוסרו סיכונים מגרם המדרגות".
השופט גולדברג קבע כי לאור ההכרעה בפסק דין דהן אין לו אלא לקבל את טענת התובעת. מקל וחומר. "בפרשת דהן היה מדובר בגרם שהוביל רק לביתו של המבוטח ושהיה חלק מרכוש משותף. במקרה של התובעת מדובר בגרם מדרגות שחלקו משמש את כל תושבי המתחם ובאי ביתם. יש בו שער חיצוני מהמתחם לרחוב העליון ושוכנענו כי בראי הפסיקה בפרשת דהן, לא ניתן לראות בגרם המדרגות בו נפלה התובעת כחלק ממעונה הפרטי".
נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת
פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה דן בסכסוך ממושך בין בני זוג לשעבר, שבמרכזו דרישת האשה לקבל 800 אלף שקל כתנאי למכירת הדירה המשותפת. למרות חתימה על מסמך שכונה “הסכם ממון”, בית המשפט קבע כי ההסכם חסר תוקף, אינו תואם את המציאות, ואף מקפח את הבעל באופן
משמעותי. בפסק הדין הדגישה השופטת את חשיבות האישור הפורמלי של הסכמי ממון ואת הצורך לדייק בסכומים ובהסכמות בעת ניסוחם
שופטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות, גילה ספרא־ברנע, מצאה את עצמה לאחרונה ניצבת מול מחלוקת שנראתה לכאורה פשוטה: שני בני זוג לשעבר, דירה שנרכשה במהלך הנישואים, מסמך ישן שנחתם ביניהם לפני כמעט עשור והבטחה לא ממומשת ל-800 אלף שקל. ואולם מאחורי הסיפור התגלה סכסוך רחב ומורכב, שנולד משילוב של אמון, חוסר בהירות משפטית, ניסוח לקוי של מסמכים ונתונים כספיים שלא התאימו למציאות בשטח. מה שהתחיל כתביעה שבמסגרתה ניסתה האשה לאכוף הסכם ממון, הסתיים בקביעה תקיפה של בית המשפט: ההסכם אינו תקף, הסכום שדרשה אינו הגיוני, והדירה, כך על פי הרישום, שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים.
הצדדים נישאו ב-2008 וחיו יחד עד הגירושים ב-2020. במהלך חייהם המשותפים, ב-2014, הם רכשו יחד דירת מגורים שנרשמה על שמם בחלקים שווים. שנה לאחר רכישת הדירה, בפברואר 2015, חתמו הצדדים על מסמך שכונה "הסכם ממון", שבו נקבע בין היתר כי במקרה של מכירת הדירה יקבלו האשה או בנה סכום של 800 אלף שקל, בטענה שמדובר בסכום המגלם את ערך דירתה הקודמת של האשה. המסמך נחתם בנוכחות נוטריון, אך לא אושר בבית המשפט, למרות דרישת החוק כשמדובר בבני זוג נשואים.
עם פרוץ הסכסוך בין הצדדים ולקראת הגירושים, ביקשה האשה לאכוף את ההסכם ולקבוע כי הדירה אינה שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים כתנאי לרישום, אלא כי עליה לקבל את אותם 800 אלף שקל עוד לפני כל חלוקה. מנגד, טען האיש כי המסמך שנחתם אינו אלא טיוטה לקויה, שאינה עומדת בדרישות החוק, אינה תואמת את העובדות, ואף נחתמה בנסיבות כאלה שלא מאפשרות לראות בה הסכמה אמיתית ומודעת.
בית המשפט פתח את בחינתו מן הנתון הבסיסי והברור ביותר: הרישום בטאבו. הצדדים רשומים כבעלי מחצית הזכויות כל אחד, והרישום הקנייני מהווה ראיה חזקה לטובת השוויון. השופטת הדגישה בהכרעתה כי הנטל לסתור רישום שכזה מוטל על האשה. לדבריה, “הנטל להוכיח כי הרישום בפנקסי המקרקעין אינו משקף את מצב הזכויות [...] מוטל על כתפי האשה”. לטענתה, אותו הסכם ממון, שעל פיו מגיעים לה 800 אלף שקל, צריך לשנות את החלוקה.
- בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא היה עם אחרת
- למרות 4 ילדים וחיים משותפים: הנכסים יישארו של הבעל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שכאן החלה להתברר התמונה הבעייתית סביב אותו הסכם. השופטת ציינה בפסק הדין שפורסם כי המסמך “נחזה להיות הסכם ממון”, ולכן, על פי חוק יחסי ממון, הוא היה חייב לקבל אישור בפני בית משפט או בית דין דתי. כל עוד הוא לא אושר, אין לו תוקף. אבל מעבר לכך, גם אם היה מדובר בהסכם רגיל שלא מחייב אישור פורמלי, עדיין לא ניתן לאשר אותו בשל כשלים מהותיים. “ההסכם מעורר בעייתיות בנושא של גמירות דעת ותום לב”, קבעה השופטת, והוסיפה כי הוא “לוקה ואינו עולה בקנה אחד עם העובדות בפועל”.
צוואת של קשיש בבית החולים הועדפה על זו מלפני 20 שנה
כחודש לפני שמת, כשגופו חלש אך דעתו צלולה, חתם אלמן ללא ילדים על צוואה חדשה ממיטת בית החולים. הוא הוריש את כל רכושו לאחותו היחידה, בניגוד לצוואה קודמת שהותירה כמעט הכל למשפחת מעסיקו לשעבר. מאבק משפטי טעון התנהל סביב שאלת כשירותו, מעורבות אחותו בתהליך
והאם הופעלה עליו השפעה בלתי הוגנת. פסק הדין חושף סיפור חיים, סכסוך משפחתי, והכרעה ברורה של בית המשפט לגבי רצונו החופשי של המנוח
הסיפור הבא החל הרבה לפני הדיון בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, הרבה לפני שחוות דעת רפואיות הוגשו וחקירות נגדיות נפרשו לאורך עשרות עמודים של פרוטוקולים. הוא החל בחדר אשפוז בבית החולים בילינסון, שבו שכב ש.ש., גבר ערירי בן 80, לאחר נפילה בביתו. מצבו הגופני היה קשה, כך טענו הנתבעים, אך מי שבאמת הכיר אותו באותם ימים העיד כי למרות חולשתו, הוא היה צלול, מתקשר, ומודע למצבו ולרצונותיו. בתוך המציאות הזאת, בפברואר 2022, כשהוא מבין שהזמן ואוזל והולך, הוא ביקש לערוך מחדש את צוואתו.
המנוח, אלמן ללא ילדים, השאיר אחריו שתי צוואות שונות מאוד זו מזו. הראשונה, מ-2004, היתה מנוסחת בחריפות רגשית יוצאת דופן. הוא כתב בה כי את רכושו הוא מותיר ל”אנשים הקרובים והיקרים לי מכל ואשר שימשו לי תחליף למשפחה שהפנתה לי עורף ומשענת בשעות הקשות”, ובחר להעניק לאחותו, התובעת, אך ורק מקרר. מנגד, צוואה חדשה, שנחתמה ב-25 בפברואר 2022 בבית החולים, העניקה את כל רכושו דווקא לאותה אחות. השינוי הדרמטי הזה עמד בלב המחלוקת המשפטית.
הנתבעים, מעסיקו לשעבר של המנוח וארבעת ילדיו, שאליהם ייעד את מרבית רכושו בצוואה הישנה, טענו שהצוואה המאוחרת פסולה מיסודה. הם טענו שהמנוח לא היה כשיר לערוך צוואה, שהוא לא ידע להבחין בטיבה, שהתובעת השפיעה עליו השפעה בלתי הוגנת, ואף היתה מעורבת בצורה פסולה בעריכתה. ואולם ככל שהעמיק בית המשפט בחומר הראיות, כך הלכו טענותיהם ונחלשו. השופט תומר שלם פתח את פסק דינו בקביעה ברורה כי ראשית יש לבחון את הצוואה האחרונה, שכן “רואים צוואה חדשה כמבטלת את קודמתה, ככל שהוראותיה סותרות את הוראות קודמתה”. מכאן נפתח מסע בירור ארוך, שכלל שלושה הליכים משפטיים במקביל, חוות דעת רפואיות, עדויות ממקור ראשון, וניתוח מדוקדק של התנהלות הצדדים.
לא סבל מדמנציה או מליקוי שפגע בכושרו המשפטי
במוקד ההכרעה עמדה שאלת כשירותו של המנוח בעת שחתם על צוואתו האחרונה. התמונה שעלתה מהמסמכים הרפואיים ומעדויות המומחים היתה אחידה וברורה. ד"ר אליעזר פלדינגר, פסיכוגריאטר שבדק את המנוח ביום עריכת הצוואה לבקשת הנוטריון, כתב במפורש כי המנוח “בדעה צלולה, מצבו הקוגניטיבי שמור, וללא הפרעה נפשית... הוא מבחין היטב בטיבה של צוואה אותה מבקש לעשותה על פי רצונו החופשי”. הוא אף הדגיש שמבחן המיני־מנטל שבוצע לו הניב תוצאה גבוהה של 27 מתוך 30, וכי על אף ירידה קוגניטיבית קלה, לא מדובר בדמנציה או בליקוי שפגע בכושרו המשפטי.
- הצוואה החדשה נפסלה - זו מ-2003 היא הקובעת
- אחרי רכב ו-3 מיליון שקל - בת הזוג רצתה עוד מהעיזבון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
גם מומחה מטעם בית המשפט, פרופ’ שלמה נוי, בחן את מלוא הרשומות וקבע בחוות דעתו כי, “לא ניתן לשלול את כשירותו המשפטית במועד הנדון... בסבירות גבוהה יותר, היה כשיר לבצע פעולות משפטיות במועד הנדון”. הנתבעים, אף שהנטל הוטל עליהם, ויתרו על חקירת המומחה - ויתור שבית המשפט ראה בו חיזוק למסקנתו. לצד חוות הדעת, הציג בית המשפט גם ראיות שהעידו על תפקודו השכלי של המנוח בימים שקדמו לחתימה. עדותה של העובדת הסוציאלית שביקרה את המנוח בבית החולים תיארה אדם “ערני... אולי עייף, אבל רגיל. לא מבולבל”. המטפל הסיעודי שלו העיד כי, “תמיד הייתי יכול לדבר איתו”. גם הרישומים הרפואיים הצביעו שוב ושוב על התמצאות מלאה בזמן, במקום ובאנשים.
