מאבק משפטי: האח יפנה את הבית שקיבל ברשות מאמו המנוחה

מאבק משפחתי שנמשך שנים הגיע באחרונה לסיומו, כשבית המשפט המחוזי במרכז-לוד הכריע באופן חד וברור: האח שגר בבית שבנוי על מקרקעי האם המנוחה מ-2013 ייאלץ לפנותו עד 1 במרץ 2026. הערעור שהגיש נדחה במלואו, ובית המשפט קבע כי לא הוכח שהיתה לו זכות קבועה להתגורר במקום. מדובר בסכסוך מתמשך בין האח לבין אחיו ואחותו, שירשו את המקרקעין בהתאם לצוואת האם המנוחה.

האם, שנפטרה ב-2019, הותירה אחריה צוואה ברורה שנערכה כבר ב-2012 ובה חילקה את נכסיה בין ילדיה - למעט המערער, שלא נכלל כלל בחלוקת המקרקעין. למרות זאת, הוא המשיך לגור ביחידת דיור שהקים עוד במהלך חייה של האם על השטח, לטענתו בהסכמתה. זמן קצר לאחר פטירתה, נחתם הסכם בין הצדדים שלפיו הוא יפנה את המקום עד ינואר 2020 ואף יוסדר הסכם שכירות עד אותו מועד, אך הוא לא עמד בהתחייבות. בהמשך נחתם הסכם נוסף, שבו הוסכם כי יוכל להישאר עד אוגוסט 2022 תמורת תשלום פינוי של 300 אלף שקל - תשלום שהיה מותנה בכך שיפנה במועד, אך גם הפעם ההסכם לא קוים. התוצאה היתה הגשת תביעה לסילוק ידו מבית המשפט לענייני משפחה, שהתקבלה במלואה.

בית המשפט לענייני משפחה פסק כי על המערער לפנות את המקרקעין בתוך 60 יום, לאחר שקבע כי מדובר ברשות הדירה. השופטת עידית בן דב ג'וליאן הדגישה כי גם אם כוונת האם המנוחה היתה לאפשר לבנה להתגורר במקום עד שישתקם כלכלית, אין בכך להפוך את הזכות לבלתי הדירה. בפסק הדין צוין כי המערער עצמו הודה במהלך עדותו ש“נכון שכשאמא שלי היתה בחיים היא יכולה היתה להחליט מה שהיא רוצה לגבי רכושה”, אמירה שהעידה על כך שמדובר ברשות שניתנת לביטול.

הבן טען שהשקיע כספים ביחידה

בערעור טען המערער כי מכיוון שהיה נתון בהליכי פשיטת רגל בעת עריכת הצוואה, נמנע מאמו לציין את זכויותיו כדי שלא ייפגע. לטענתו, עצם מתן ההרשאה לבנות את הבית לאחר עריכת הצוואה מוכיחה שהעניקה לו זכות בלתי הדירה. הוא הדגיש את מצבו הרפואי הקשה וטען כי התנאי של "עד שישתקם" מעולם לא התקיים ולכן אין לפנותו. עוד הוא טען כי השקיע כספים רבים בבנייה ובתחזוקה של היחידה ועל כן, לכל הפחות, היה על בית המשפט להתנות את הפינוי בהשבת השקעותיו. כמו כן, התלונן הבן על כך שלא ניתנה לו האפשרות לזמן עדים רבים שהיו תומכים בגרסתו.

• הצוואה המקורית תימסר לאלמנה - למרות התנגדות הרשם
• בת הזוג נותרה בלי שום חלק בירושה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

המשיבים, לעומת זאת, טענו כי הם בעלי הזכויות הבלעדיים במקרקעין לאחר קיום הצוואה, וכי אחיהם קיבל מאמם נכס אחר בחייה ששוויו עולה על זה שהם קיבלו. לדבריהם, הרשות שניתנה לו היתה זמנית בלבד, מתוך רצון לאפשר לו לשקם את חייו, והיא פקעה זה מכבר. הם הזכירו כי המערער קיבל את חלקו בכספי העיזבון ולא השיב אותו להם, וכי לא הוכח שהשקיע במבנה כפי שטען. לדבריהם, די בכך שהסכימו שלא לגבות ממנו דמי שימוש במשך שנים כדי לקזז כל טענה להשקעות לכאורה שביצע.

בית המשפט המחוזי, בהרכב של השופטים צבי ויצמן, צבייה גרדשטיין פפקין ואלי ברנד, דחה את הערעור שהגיש הבן בהתאם לתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תוך שהוא מאמץ את ההנמקות של בית המשפט לענייני משפחה במלואן. בפסק הדין נכתב כי, "לא מצאנו כי יצאה שגגה כלשהי מתחת ידו. אדרבה, כפי שציין בית המשפט קמא - המערער הודה בעצמו כבר בראשית ההליך כי לאמו המנוחה עמדה הזכות לקבל כל החלטה ביחס למקרקעין בחייה". השופטים הבהירו בפסק הדין שפורסם כי רשות שימוש במקרקעין ללא תמורה היא מטבעה רשות הניתנת לביטול וכי החריג - הכרה ברשות בלתי הדירה - שמור למקרים נדירים בלבד שבהם קיימת הסתמכות משמעותית. הם ציטטו את הפסיקה שלפיה, "המגמה צריכה להיות צמצום מופעיה של רשות בלתי הדירה ולא הרחבתם".

לא היתה לו זכות קניינית במקום

השופטים הוסיפו בהכרעתם כי העובדה שהאם ביקשה לאפשר לבנה להישאר בבית עד שיסתדר אינה מלמדת על הענקת זכות נצחית, אלא רק על פרק הזמן המוגבל שניתן לו. הם הזכירו כי גם בהסכמים המאוחרים שנחתמו צוין במפורש שמדובר ברשות הדירה, מה שמחזק את המסקנה כי לא היתה לו זכות קניינית במקום. לגבי הטענות הכספיות של המערער, נקבע כי אלה נטענו ללא פירוט או תימוכין, וממילא לא הוגשה תביעה כספית מצדו עד היום.

• דרשה לשמש אפוטרופוסית יחידה לילד מרומן - ביהמ"ש התנגד
• ביקש להקדים את מועד הקרע עם אשתו - ב-38 שנה
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?

עם זאת, השופטים בחרו להעניק למערער ארכה נוספת לפינוי בשל מצבו הרפואי והזמן שיידרש לו למצוא דיור חלופי לאחר שנות מגורים ארוכות במקום. "שעה שמדובר באדם שמצבו הרפואי קשה סברנו כי ארכה מדודה טרם פינויו מבית מגוריו מהווה איזון ראוי", הם כתבו בהכרעת הדין. לפיכך נקבע מועד פינוי חדש - 1 במרץ 2026 - פרק זמן נוסף שמאפשר לו להיערך. בנוסף, חויב המערער לשלם למשיבים הוצאות משפט בסכום כולל של 10,000 שקל, והפיקדון שהפקיד בבית המשפט יועבר להם.

מה זה בכלל "בר רשות" במקרקעין?

בר רשות הוא מי שקיבל אישור להשתמש במקרקעין שלא שייכים לו, למשל לגור בהם, בלי להיות הבעלים שלהם. ההיתר הזה יכול להיות זמני או קבוע, אבל בדרך כלל אם אין הסכם כתוב שמעניק זכות לכל החיים, מדובר ברשות שניתן לבטל אותה בכל עת.

למה חשוב שבית המשפט קבע שהרשות היתה "הדירה"?

מכיוון שזה אומר שהאחים שירשו את המקרקעין יכלו להחליט לסיים את ההסכמה ולהחזיר את הנכס לשימושם. אם היתה נקבעת רשות "בלתי הדירה", הוא היה יכול להישאר בבית עד סוף ימיו בלי שיהיה ניתן לפנות אותו.

מה המשמעות של העובדה שהמערער קיבל ארכה עד מרץ 2026?

המשמעות היא שבית המשפט רצה לאפשר לו זמן להתארגן, למצוא פתרון דיור אחר ולהיערך למעבר. זו סוג של הקלה אנושית, לא ביטול של פסק הדין.

האם האחים היו יכולים לדרוש ממנו גם דמי שימוש עבור השנים שהוא גר שם אחרי פטירת האם?

מבחינה משפטית כן. אבל הם ויתרו על זה, אולי כדי לא להקשות עליו עוד יותר. זה גם שיחק לרעתו, כי בית המשפט אמר שהוויתור שלהם מראה שלא התכוונו לתת לו זכות בלתי מוגבלת בזמן.

למה בית המשפט לא בדק את ההשקעות שהוא טען שהוא ביצע במבנה?

כי הוא לא הביא הוכחות מסודרות או חוות דעת שמאי. בית המשפט הדגיש שאם היה חושב שמגיע לו כסף, הוא יכול היה להגיש תביעה כספית נפרדת - אבל הוא לא עשה את זה.

אם המערער היה מצליח להוכיח שהאם רצתה שיגור שם כל חייו, מה היה קורה?

אז בית המשפט היה יכול לקבוע שמדובר ברשות בלתי הדירה, מה שהיה נותן לו זכות לגור שם לצמיתות. אבל כדי להגיע למסקנה כזו צריך ראיות ברורות, למשל צוואה שמזכירה את זה במפורש או הסכם חתום - וזה לא קרה כאן.

מה יקרה אם המערער לא יתפנה עד מועד הפינוי שנקבע?

במקרה כזה האחים יוכלו לפנות ללשכת ההוצאה לפועל ולבקש פינוי בכוח באמצעות צו בית משפט.