מפת מטרו גוש דן
צילום: מינהל התכנון

איך המדינה מרוויחה מהפקעת שטחים למטרו ומי מפסיד מזה?

המדינה מפקיעה שטחים לצרכים ציבוריים, אבל בהמשך השטחים האלו בחלקם יהיו שטים מסחריים - הציבור מפסיד ובמיוחד אלו שלקחו מהם את השטחים
צבי שוב | (3)

לאחרונה, פורסם כי רשת סופר פארם זכתה במכרז של רכבת ישראל להפעלת חנות במתחם הרכבת בלוד. במקביל, ערכה הרכבת מכרזים דומים לחנויות ומסחר בשטחי תחנות רכבת נוספות. גם בפרויקט הענק של תוכניות המטרו הצובר תאוצה, מתוכננים שטחי מסחר וכן ערוב שימושים, בשטח התחנות המתוכננות ומסביבן .

 

זו מגמת התכנון הנהוגה כיום - הוספת שטחים מסחריים במבני הציבור והקצאה של שטחים ויחידות לרשות המקומית, במסגרת מה שמוגדר כיום כ"דיור בר השגה". יש להניח כי זה רק עניין של זמן עד שאזורים מסחריים יוקמו גם בתחנות הרכבת הקלה והדבר רלוונטי גם לנתיבי איילון שבעתיד, כך נאמר, יוקמו מעליהם מגדלים, שטחים פתוחים ועוד.

 

לכאורה זו המגמה המתבקשת, מהשוואה למדינות שמצויות צעדים רבים לפנינו, הרי שההתפתחות של שטחי מסחר בתחנות תחבורה ציבורית גם אם מדובר בהגדלת הצפיפות, הינה תהליך טבעי ומתבקש. ברור שכל נוסע או מבקר במשרד עירוני ומבנה המשרת את הציבור, ובוודאי אם נאלץ להמתין זמן רב בתור, ישמח לשבת בבית קפה לאחר נסיעה או לרכוש מוצרים בסמוך לתחנה.

 

אלא, שהבעיה נעוצה בעובדה ששטחים אלו נלקחו לרוב מהפרט לטובת הציבור בדרך של הפקעה. על פי חוק התכנון והבניה, ניתן להפקיע קרקע רק לצורך ציבורי המוגדר בין היתר כך: דרכים, גנים, שטחי נופש/ספורט ועוד. שר הפנים עשה שימוש בסמכותו והרחיב את רשימת "צרכי הציבור" גם לצרכים נוספים. יצוין, כי סעיף זה וסמכותו של השר מוגבלת מעצם טיבה לצרכים בעלי אופי ציבורי, מעצם העובדה שהפקעה של הרשות הינה "לצרכי הציבור".

 

לאחרונה אנו רואים שהגבולות בין השימוש הציבורי לשימושים הסחירים הולכים ומטשטשים, והרשות/המדינה מפקיעה קרקע פרטית לשימושים סחירים שאינם "צרכי ציבור" וערכם הכלכלי רב.

ראוי להפנות גם לסעיפים 195 ו-196 לחוק התכנון והבניה, הקובעים, כי אם שונה ייעוד הקרקע לאחר ההפקעה לייעוד שלשמו לא ניתן היה להפקיע, הרי שיש להשיב את הקרקע לניפקע בתנאים הנקובים בחוק. אם הצורך הציבורי אינו קיים, הרי שהקרקע לא אמורה להיוותר בחזקת הרשות ולא היא שאמורה להרוויח את הרווח שתניב הקרקע.

 

כך לדוגמא, בהליך "קצוף" (ה"פ 1455/96), עיריית פתח תקווה ניסתה במסגרת תכנית איחוד וחלוקה, להותיר בידה דירות שלא לצרכי ציבור, על מנת שתוכל בעתיד לפצות בעלי קרקעות אחרים שהופקעו קרקעותיהם. כלומר, דירות אלו היו אמורות להוות מקור מימון לפעולותיה השונות, ולכן הן מהוות תחליף ישיר לתשלום כסף מחשבונה הישיר, ולכן ביהמ"ש קבע כי תכנית זו הינה חסרת בסיס חוקי והדגיש כי רשות יכולה לקבל שטחים פרטיים רק בדרך שקבע המחוקק ובמגבלות הקיימות ורק לצרכי הציבור כשטחי ציבור ולא לצאת מתכנית עם זכויות סחירות.

קיראו עוד ב"נדל"ן"

 

לפיכך, אם הופקעה קרקע, ובהמשך שונה ייעודה לשימוש שאינו ציבורי, למשל לייעוד סחיר, בדיוק כפי שמתוכנן כי ייעשה במטרו, אמור שטח זה לשוב לניפקע. אולם, מסתמן כי לא כך קורה, והמדינה והרשות מבקשים בהחלט לעצמם נתח נכבד משטחים מסחריים מתוכננים שכאמור ניטלו לצרכי ציבור וזאת בדרך של שינוי חקיקה/חוק ההסדרים/תמ"א 70 ועוד.

 

דוגמאות נוספות ניתן למצוא גם בתכניות רבות למבני ציבור בתל אביב, בהן נוספה אפשרות להקמת שטחים רבים גם לשימוש מסחרי. כמובן שאין בכוונת העירייה להשיב שטחים אלה לבעלי הקרקע המקוריים אלא לעשות בהם  שימוש כלכלי ומסחרי, דין דומה לשטחים המסחריים בתחנות הרכבת, שסביר כי אלו הופקעו על ידי הרשות למטרה אחת, שאינה רווח מסחרי.

 

במתחמי המטרו מתוכנן כי יופקעו קרקעות ובנוסף למטרה הראשונית של מרכזים לוגיסטיים של המטרו, יקודמו בהם גם תוכניות עם מאות אלפי מ"ר משרדים, מגורים ומסחר וברור שכל אלו לא שימושים ציבוריים לפי החוק, אלא שימושים פרטיים כלכליים מובהקים. צריך להיות ברור ששטח זה לא שייך למדינה, אלא לניפקע, ולכן הרשות זכאית להשתמש בשטחים אלה רק כפי שקובע החוק.

 

לצערנו, נראה כי הקו הדק בין נטילת הקרקע על ידי הרשות למטרות ציבור בלבד ולנטילת קרקע לשם עשיית רווחים של קניין הפרט, הולך ומטשטש ומגמה זו הולכת ומתרחבת.

 

בעשותה כך, מתנהלת הרשות בדורסנות, ללא התחשבות והסתכלות על קניין הפרט, שמעוגן בחוקי היסוד. יתרה מכך, התנהלות הרשויות מתעלמת ומנסה לסדוק חקיקה קיימת ותקפה. אכן, פרויקט המטרו הינו מבורך ויש לממן את עלותו האדירה, אך לא בכל מחיר ויש לקחת בחשבון כל פגיעה שעשויה לקרות בדרך שאחרת תיטול הרשות שטחים מבעליהם בעת שיניבו פירות, על מנת להעשיר את קופתה ולא על מנת לממש מטרותיה הציבוריות בלבד כמתבקש על פי חוק.

 

על כן, כל בעל קרקע שהופקע לו שטח בתכנית, כדאי שיעקוב בקפידה ובאמצעות בעלי מקצוע, אחר השימושים ויראה כי לא נעשה לו עוול.

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    אין שקיפות וודאות 12/10/2020 00:11
    הגב לתגובה זו
    כבר מורידות שווי נכס לפני התחלת התכנון המפורט. השפה המסובכת בתכניות מחייבת ייצוג ולרוב הנפגעים אין תקציב לזה ברוכים הבאים לסדום
  • 2.
    דירה=קורת גג=צורך בסיסי של האדם (ל"ת)
    דירה=קורת גג 11/10/2020 16:37
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    עושים טוב. (ל"ת)
    איש 11/10/2020 15:58
    הגב לתגובה זו
דירות במרכז הארץ. קרדיט: רשתות חברתיותדירות במרכז הארץ. קרדיט: רשתות חברתיות

הריבית היא לא הסיפור - למה מחירי הדיור לא יעלו גם אחרי הורדות ריבית?

על ירידות המחירים, על הגורמים שמשפיעים על מחירי הדירות, על השפעת הפחתת הריבית על החזר המשכנתא ועל הצעירים שמשלמים 9 אלף שקל החזר משכנתא בחודש

נדב אטיאס |
נושאים בכתבה מחירי הדירות

כל פעם שבנק ישראל מרמז על הורדת ריבית, מהלך שיקרה בוודאות גבוהה וקרובה, לאור ירידות הריבית בארה"ב והסכם הפסקת האש של מלחמת "חרבות ברזל",  נשמעים קולות רבים שאומרים "הנה, מחירי הנדל"ן יחזרו שוב לעלות". זו אמירה הגיונית שמושרשת עמוק בשוק הנדל"ן הישראלי, ומניחה שמחירי הנדל"ן הם פונקציה כמעט בלעדית של הריבית ועלות המימון. זה היה נכון בעבר, וזה נכון חלקית גם בהווה, אבל הסיפור האמיתי שאנחנו רואים בשנים האחרונות הוא הרבה יותר מורכב.

אחת הבעיות המרכזיות בשוק הדיור למגורים כיום אינה רק גובה הריבית. הסיבה המרכזית לדעתי לכך שהמחירים לא יעלו גם אחרי הורדות ריבית היא פשוטה ונגזרת מהמציאות: לרוב הזוגות הצעירים פשוט אין מספיק כסף לרכישת דיור במחירים הנוכחיים. לא בהון העצמי הדרוש ולא בהכנסה הפנויה.

במילים אחרות, גם אם הריבית תרד ב- 0.5% עד 1%, המציאות הכלכלית של רוכשי הדירות השתנתה באופן עמוק, בטח לאחר מלחמה סיזיפית של שנתיים, ומדובר לטעמי בשינוי מבני ולא בשינוי מחזורי. אני מניח שכן נראה התעוררות מסוימת בשווקים מסוימים בשוק הנדל"ן עם הורדת ריבית, אבל באופן רוחבי.

מחירי הדיור בירידה - והנתונים ברורים

לאחרונה התפרסמו נתוני רשות המיסים שמראים צניחה של כ-10-15% בגביית מס רכישה ביחס לתקופה המקבילה אשתקד. מדובר בנתון שמעיד על ירידה במספר עסקאות הנדל"ן שבוצעו לעומת התקופה המקבילה אשתקד.

לצד זאת, ישנו נתון נוסף ומשמעותי לא פחות. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בחודשים האחרונים, מחירי הדירות רשמו ירידה מצטברת ממוצעת של כ־3% בחודשים האחרונים, כאשר אנחנו רואים ירידה עקבית בחודשים האחרונים. מדובר במגמה השלילית החדה ביותר בשנים האחרונות. זו לא ירידה זמנית וחד פעמית, אלא מדובר במגמה די קבועה. נתוני הלמ"ס גם "מתעלמים" מהמבצעים שמציעים היזמים לרוכשים (מבצעי 80-20, 90-10, סיוע במימון הריבית, ריהוט ועיצוב פנים ועוד ועוד). מבצעים אלו נועדו לשמור על מחירי מכירה רשמיים גבוהים אך דה פקטו מדובר בהפחתה של מחירי הדיור, הפחתה שלא באה לידי ביטוי באופן מלא בנתונים הרשמיים של הלמ"ס כפי שחשפו כאן בביזפורטל בשנים האחרונות. 

הדמיית הפרויקט בהרברט סמואל. קרדיט: THE CRAFTהדמיית הפרויקט בהרברט סמואל. קרדיט: THE CRAFT
ניתוח

הדירות שאין להן מחיר: מה קורה בשוק האולטרה יוקרה?

השבוע נמכרה דירה על הנייר ב-58 מיליון שקל, המחיר למ"ר 200 אלף שקל; מה קורה כשנדל"ן הופך ליצירת אומנות ולמה ייתכן שזה דווקא החלטה נכונה לרוכש?

צלי אהרון |
נושאים בכתבה מחירי הדירות

דירה בת 275 מ"ר בקומה העשירית בפרויקט הרברט סמואל על חוף תל אביב נמכרה השבוע תמורת 58 מיליון שקל - 200 אלף שקל למ"ר. זה קורה כשברקע הישראלי הממוצע במתח לגבי החלטת הריבית ביום שני הקרוב, שאם תרד תשפיע על המשכנתא של כולנו. נראה כאילו מדובר בעולם מקביל אבל זה דווקא קורה מתחת לאף של כולנו וזו לא עסקה יחידה: לאחרונה רואים עוד ועוד עסקאות ברמות מחיר של למעלה מ-150 אלף שקל למ"ר. הקונים של נכסים אלה הם אנשים אמידים מאוד שלא נעזרים במשכנתא ולכן גם לא מעניין אותם סביבת הריבית. השאלה הגדולה היא למה לקנות במחירים כאלה? נראה שהסיבה העיקרית היא הייחודיות של נכסים אלה והמחסור שיהיה בהם בעתיד. בעוד שדירות רגילות בונים עוד ועוד. כמה נכסים כבר יהיו בקומה גבוהה על הים עם נוף ששום דבר לא יכול להפריע לו? כנראה שלא הרבה.

בזמן שרוכשי הדירות מתמקדים בשאלות של ריבית, משכנתאות ותשואה, קיים שוק קטן של נכסים שבהם השיקולים האלה כמעט ולא רלוונטיים. מדובר בדירות על קו הים, פנטהאוזים בלב תל אביב, נכסים היסטוריים ומבנים לשימור בשכונות מבוקשות - נכסים שהמכנה המשותף שלהם הוא נדירות מוחלטת. נראה כי לא מדובר על שוק של היצע וביקוש במובן הברור שלו, כשיש 50 דירות כאלה  בלבד בכל הארץ, ויש 500 אנשים שמסוגלים לשלם עבורן, המחיר נקבע לפי גורמים אחרים לגמרי. זה יותר דומה לשוק האמנות מאשר לשוק הדיור. 

מי הקונים?

בחזרה לדוגמא שלנו, פרויקט הרברט סמואל שעדיין בשלב ראשוני יכלול בעתיד 50 דירות בלבד. מיקום על קו החוף, שירותי קונסיירז', בריכה על הגג, עיצוב של פטרישיה אורקיולה, ובעיקר - ודאות שלא יוקם שם פרויקט דומה בעתיד הנראה לעין. ברגע שהקו הראשון לים נבנה, הוא לא חוזר להיבנות. ועדיין, מי בכלל קונה דירה במחיר כזה? נראה שחלק מהקונים הם ישראלים עשירים במיוחד: יזמים מצליחים, בעלי עסקים, משפחות ממעמד עם הון ותיק. חלקם משקיעים זרים שרואים בישראל, ובמיוחד בתל אביב, מקלט בטוחות למול חוסר יציבות כלכלית במדינות אחרות. אבל מעבר לפרופיל הדמוגרפי, יש משהו מהותי יותר: אלו קונים שלא מחשבים תשואה במובן שאנחנו מכירים. גם הודעת השיווק של הפרויקט נשמעת מזמינה: "הפרויקט נהנה מנוף עוצר נשימה על קו ראשון של הים, תצפית על יפו העתיקה, קרבה למרכז העיר ושכונת נווה צדק". אפשר להבין איך זה שעשירי העולם גם יבחרו דווקא בפרויקט של חברת אביב כשהם מחפשים היכן לרכוש נכס נדיר בישראל.

הם לא בודקים כמה הם יקבלו בשכירות או מה תהיה התשואה השנתית מהנכס. השאלה שהם שואלים היא האם הנכס הזה יהיה נדיר יותר בעוד 10, 20 או 30 שנה? ההגיון הכלכלי מאחורי המחירים היא שדירה על קו הים בתל אביב היא נכס נדיר במיוחד. בניגוד לדירות בשכונות חדשות שניתן לבנות עוד ועוד ממנו, לא ניתן ליצור עוד קו ים. אין עוד אדמה זמינה, התכנון והבניה מוגבלים, ותהליכי האישורים הולכים ונעשים מורכבים יותר.

מה יהיה בשנת 2055?

נניח שהדירה שנמכרה היום ב-200 אלף שקל למ"ר תישאר באותו מצב, ושהביקוש לנכסים נדירים בתל אביב לא ירד אלא ישאר קבוע. בעוד 30 שנה, כשכל קו הים של תל אביב יהיה בנוי במלואו, ולא תהיה אפילו אפשרות  לבנות עוד פרויקט דומה, מה יהיה המחיר? בערכים נומינליים ובהתחשב באינפלציה ממוצעת של 2%, לא יהיה מפתיע אם דירות אלו יימכרו גם ב-800 אלף שקל למ"ר ויותר מכך. זה נשמע אולי מופרך אבל זה יכול בהחלט להתרחש מפני שתמיד יהיה את מי שישלם על סטטוס ויוקרה מחירים כאלה. בעיקר על יצירת אומנות כמו נכס שמשקיף על הים התיכון מדירה של קרוב ל-300 מ"ר בתל אביב.