תוכנית רכישות המט"ח של בנק ישראל הוכיחה שהיא אינה יעילה למניעת התחזקות השקל, כאשר הפסדי העתק שנוצרים לבנק פוגעים ברווחת כלל המשק. הפתרון לפגיעה מהשקל החזק, צריך לדעתי להיות דרך שינוי במיסוי ולא על ידי התערבות של בנק ישראל.

כשבנק ישראל החל בתוכנית רכישות המט"ח, הטענה היתה שספקולנטים מובילים להתחזקות השקל ולכן הבנק צריך להתערב ולפעול כנגדם בשוק. אחרי חמש שנים של התערבות כבר די ברור שהתחזקות השקל לא נובעת מ- "מתקפת ספקולנטים" אלא מירידה גדולה בייבוא עקב גילויי הגז, צפי לייצוא גז וכמובן לאור הנתונים הטובים של המשק הישראלי, כך שאין כיום היגיון כלכלי נבון מאחורי תוכנית רכישות המט"ח.

בפועל התכנית יוצרת הפסדי עתק לבנק ישראל, כיוון שהדרך בה הבנק מבצע את הרכישה היא על ידי הנפקת מק"מ לציבור, כשבכסף המתקבל הוא רוכש דולרים. על המק"מ הוא משלם ריבית של 1% ועל הדולרים הוא מקבל ריבית של 0.25%, כלומר מפסיד 0.75% בשנה על כלל הסכום, כשבנוסף הוא מפסיד גם מהמשך התחזקות השקל מול הדולר.

ההפסד מאז 2008 מסתכם כבר ב-44 מיליארד שקלים

משנת 2008 ועד היום, הפסיד בנק ישראל 44 מיליארד שקל מתוכנית הרכישות. ולמה אכפת לנו מהפסדי בנק ישראל? כי בנק ישראל אמור להעביר את הרווחים שלו למשרד האוצר, וכשאין רווחים, לא עובר כסף והאוצר מעלה מיסים שמשפיעים על כולנו.

• כלל צנחה 8.9%, איידיאיי וליברה זינקו עד 10%; גם הביטחוניות ירדו - נעילה שלילית בת"א
• מדד הביטוח זינק 4%, המדדים העיקריים עלו ב-1.5%
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אומנם לא מדברים על זה מספיק, אבל להתחזקות השקל יש צדדים חיוביים. כמו שהיצואנים מפסידים, היבואנים מרוויחים. לנו בתור אזרחים יותר זול לקנות דברים מחו"ל או לטוס לחו"ל, ובתיאוריה מוצרי הייבוא היו אמורים להיות עבורנו זולים יותר. מכיוון שחלק עיקרי מהצריכה שלנו הוא מוצרי ייבוא (מזון, רהיטים, דלקים, רכבים ועוד), השקל החזק היה אמור להוביל לכך שנשלם פחות שקלים על כל מוצר. למה אני אומר בתיאוריה? כי בפועל לא הייתה הוזלת מחירים במשק, כפי שמשתקף מהאינפלציה שעלתה בשנת 2013. הדבר נובע לדעתי בגלל שחלק נכבד מהענפים במשק הם ריכוזיים, כלומר אין תחרות ובמקום להוריד מחירים, היבואנים לוקחים את הרווחים שנוצרו מהתחזקות השקל לעצמם.

הפיתרון המועדף

פיתרון שלדעתי עדיף למשק, הוא פיתרון קצת שונה ל"בעיית" התחזקות השקל. משרד האוצר צריך לחוקק מס רווחי מט"ח וזיכוי מס על הפסדי מט"ח. המשמעות היא כזו: נחליט למשל שבשיווי משקל, דולר אחד שווה 3.8 שקל. ונניח שכיום הדולר הוא 3.5 שקל, כלומר יצואן מפסיד 30 אגורות על כל דולר ייצוא ויבואן מרוויח 30 אגורות על כל דולר ייבוא. כלומר ישנם רווחים והפסדים שנוצרו רק משום שהשקל התחזק מול הדולר.

כעת, על בנק ישראל להימנע מלהתערב בשוק המט"ח, ומשרד האוצר צריך לדאוג שהיצואן יקבל 3.8 ש"ח על כל דולר ייצוא. מנגד, ליבואן תהיה בחירה. הוא יוכל למכור במחיר גבוה, כאילו הייבוא שלו לא זול יותר, ואז לשלם את הרווח הנוסף כמס, או שהוא יוכל להוזיל את המוצר בשיעור התחזקות השקל, וכתגובה הצרכנים יגדילו את הביקוש, כלומר יקנו מספר רב יותר של מוצרים במחיר זול יותר.

• הבריחה היהודית המבוהלת מגולדרס גרין
• F‑35, איירבוס וגם אנבידיה: סעודיה מכוונת הכי גבוה בדרך להפוך למוקד תחבורה אזורי
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הבריחה היהודית המבוהלת מגולדרס גרין

המדינה תהנה מרווח גבוה יותר של מע"מ, מס חברות וכולי, וכך תממן את החזרי המס ליצואנים. כלומר היצואנים לא יפגעו מהתחזקות השקל, היבואנים לא ירוויחו מהתחזקות השקל וכלל המשק ירוויח מהתחזקות השקל.

כמובן שגם לתוכנית זו יהיו את הבעיות שלה, אבל התוכנית הקיימת אינה משיגה את מטרותיה והיא גם פוגעת במשק. לכן צריך לשקול אלטרנטיבה ולפתח אותה כך שתועיל כמה שיותר.

אז בינתיים - מניות שורה שניה-שלישית

כל עוד התוכנית של בנק ישראל קיימת והשקל ממשיך להתחזק, למשקיע בשוק המקומי כדאי להתעניין במניות השורה השנייה והשלישית, שהן לרוב מוטות יותר לצריכה מקומית וייבוא, לעומת מניות השורה הראשונה שהן לרוב גלובאליות ומוטות ייצוא. כמו כן, למשקיע ישראלי המשקיע בחו"ל עדיף לנטרל את השפעת המט"ח ולהימנע מחשיפה לסיכון שהשקל ימשיך להתחזק.