פערי השכר בין נשים לגברים נמשכים גם בפרישה והם אפילו גדלים. נשים פורשות עם קצבה חודשית שנמוכה בעשרות אחוזים מזו של גברים, והסיבות - שכר נמוך יותר, משרות חלקיות, הפסקות לגידול ילדים, תוחלת חיים ארוכה, וגם ככל הנראה פחות אסרטיביות בדרישות השכר במהלך המו"מ.

התוצאה - אחרי שנים של מאמץ, נשים רבות מגלות שהפנסיה שלהן לא מספיקה לחיים נוחים, והפער הזה ממשיך ללוות אותן גם בגיל השלישי.

איך זה קורה?

נשים מרוויחות פחות לאורך הקריירה, לוקחות יותר חופשות לידה, עובדות פחות שעות, ופורשות מוקדם יותר – כל אלה מצטברים לחיסכון פנסיוני קטן בהרבה. כשמוסיפים את העובדה שהן חיות יותר שנים, צריכות למתוח את הכסף לזמן ארוך יותר, ופעמים רבות כאמור פחות אסרטיביות במיקוח על שכר, התמונה נהיית ברורה: הפנסיה שלהן לא רק קטנה – היא גם נשחקת מהר יותר. "נשים לא נלחמות מספיק על השכר שלהן, וזה משפיע גם על הפנסיה", אמרה ענת כנפו, מנכ"לית אלטשולר גמל ופנסיה לאחרונה בכנס ביזפורטל והיא צודקת. 

מה יוצר את הפער?

שכר נמוך הוא נקודת פתיחה קשה – נשים בישראל מרוויחות בממוצע כ-70%-80% ממה שמרוויחים גברים, לפי נתוני הלמ"ס, לא רק בגלל אפליה אלא גם כי הן מרוכזות בענפים כמו חינוך, סיעוד וניהול משרדי, שבהם השכר נמוך יותר, ופחות מגיעות לתפקידים בכירים עם תנאים משופרים. כשהן כן עובדות, כ-35% מהן נמצאות במשרות חלקיות לעומת 15% מהגברים, בעיקר בגלל אחריות משפחתית, מה שמפחית את ההפקדות לפנסיה. חופשות לידה, טיפול בילדים או תקופות בין עבודות קוטעות את הרצף, וכל חודש כזה הוא כסף שלא נצבר – לאורך עשרות שנים, זה יכול להגיע להפסד של מאות אלפי שקלים.

תוחלת החיים של נשים, שגבוהה ב-4-5 שנים מזו של גברים (83 לעומת 79), נשמעת כמו יתרון, אבל היא דווקא מקטינה את הקצבה – החיסכון מתחלק על יותר חודשים, והתוצאה היא פחות כסף בכל חודש. גיל הפרישה המוקדם יותר – 62 לעומת 67 לגברים – מקצר את זמן ההפקדות, ויוצר פער נוסף, גם אם השכר היה דומה. גיל הפרישה לנשים עולה בהדרגה, כשהכוונה שיגיע בהמשך ל-65, אבל לפורשות בשנים הקרובות זה בחודשים בודדים מעל 62.  

• למי שייכים כספי פנסיה שלא הועברו לנאמן בחיי החייב?
• מנורה משכה 90 אלף שקל מקרן הפנסיה של מורה - מה הסיבה ולמה בית המשפט גער בה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ויש גם את עניין דמי הניהול: נשים נוטות לשלם יותר, לעיתים כי הן פחות מתמקחות, לפעמים כי יש להן פחות מודעות, ולעיתים כי החיסכון הקטן שלהן לא נותן להן כוח מיקוח מול קרנות הפנסיה.

איך אפשר לשנות את המצב?

זה נראה כמו אתגר ענק, אבל יש דרכים לצמצם את הפער. שמירה על רצף הפקדות – גם בחופשה או באבטלה, הפרשה עצמאית יכולה לעשות הבדל גדול. בדיקת דמי ניהול היא צעד פשוט שחוסך אלפים – השוואה בין קרנות ובקשת הנחה יכולים להציל את החיסכון משחיקה מיותרת. ביטול ביטוחים לא רלוונטיים, כמו ביטוח שאירים למי שאין לה משפחה תלויה, משחרר עוד כסף. משא ומתן עם המעסיק על הפרשות גבוהות יותר, במיוחד על בונוסים או תוספות, הוא צעד ששווה לנסות. ואם יש עוד זמן עד הפרישה, בחירה במסלול השקעה עם סיכון גבוה יותר יכולה להגדיל את התשואה לאורך שנים.

הפערים האלה לא חדשים, אבל הם הופכים קריטיים ככל שיוקר המחיה מטפס. המדינה שוקלת להעלות את גיל הפרישה לנשים ל-64 או אפילו 67, מה שיכול לעזור קצת, אבל זה לא הפתרון המלא. בינתיים, נשים רבות מגיעות לגיל השלישי עם קצבה נמוכה שלא מספיקה למחייה נאותה, ולעיתים נאלצות להישען על תמיכה ממשפחה או מהמדינה. הגישה של נשים צריכה להשתנות  - חינוך פיננסי מגיל צעיר, שיח פתוח על תכנון לעתיד והנגשת מידע בצורה פשוטה יכולים לשפר את התמונה, נשים צריכות להתמקח על השכר שלהן, להפריש גם כשהם לא עובדות ולדאוג לחסוך במסלולים נכונים ומתאימים להם ולהפחית את דמי הניהול. 

• דירוג הפנסיה - מי הקרן המובילה ומי המאכזבת?
• סמנכ"ל כלל ביטוח: "חברות הביטוח יותר אטרקטיביות מהבנקים"
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• דירוג הפנסיה - מי הקרן המובילה ומי המאכזבת?