פרופ' יובל שני, מומחה למשפט בינלאומי ולשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, ומרצה בקינגס קולג' בלונדון (אחת מעשר האוניברסיטאות הטובות באנגליה), לימד לפני 14 שנה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, למשך שנה אחת.  אירועי המחאה בקולומביה הגיעו לנקודת קיצון בימים האחרונים, עד שנשיאת האוניברסיטה נאלצה להזמין משטרה שתפנה את המאהל שהקימו הסטודנטים בשטח האוניברסיטה. 

הדומיננטיות של הארגונים הפרו פסטינים באוניברסיטת קולומביה, כמו גם באוניברסיטאות מובילות אחרות בארה"ב, אינה חדשה, אומר שני. "האקטיביזם הפרו פלשתיני", הוא אומר, "קיים כבר הרבה שנים, ויש לו תשתית ארגונית חזקה. תמיד היו פלשתינים שחגגו את שבוע האפרטהייד, והרימו שלטים על כך שישראל היא מדינת אפרטהייד".

ואולם, כמו האירועים האחרונים, לא קרה בעבר, וכעת, לדעתו, לא יהיה מנוס משינוי כללי המשחק. הבסיס לאירועים האחרונים לדעתו, הוא בראש ובראשונה על תרבות אקדמית של מחאות, קיימת בעוצמה רבה באוניברסיטאות האמריקניות. "יש גלים של אקטיביזם סטודניאלי ומדי כמה שנים פורצת מחאה סביב עניינים חברתיים. זה לא אומר שהסטודנטים  מחפשים נושא למחות נגדו. בקמפוס האמריקאי, במיוחד באוניברסיטאות העלית (IV League), הסטודנטים נפגשים עם תיאוריות ותובנות על חוסר צדק.  המפגש הזה ,בגיל הזה, בסביבה הזו ,יוצר אנרגיות של מחאה שהולכות עשרות שנים אחורה. זה היה במלחמת ויטנאם, בנושאי חלוקת הון, צדק חברתי וצדק גזעי , סביב 'בלאק לייבס מאטר'.

"התרבות הזו של המחאות מסבירה את העובדה שאנו רואים אותה בעיקר באוניברסיטאות, ולא ברחובות. מה שבולט בסיפור הנוכחי , הוא שאחת התיאוריות המרכזיות שהתנועה הפוגרסיבית  מקדמת, זה האינטרסקשיונאליות, כלומר חיבור של כמה מאבקים. המאבק הסביבתי קשור לחברתי, והחברתי קשור לצדק גלובאלי וזה קשור למאבקים פמיניסטיים וזכויות מיעוטים. התפיסה היא שהדרך המרכזית שבה ניתן להיאבק במבנים גדולים של חוסר צדק, היא בניית קואליציה רחבה של ארגונים. לכן אנחנו רואים את גרטה טונברג, שהיא בכלל פעילת סביבה, פעילה במאבקים חברתיים, ולכן אנחנו רואים סטודנטים שהולכים עם שלטי  'פלשתין תהיה חופשית מהנהר ועד לים', כשהם לא יודעים מה הנהר ומה הים, או מה הם בכלל דורשים מהאוניברסיטה.. התפיסה היא של קואליציה רחבה , היום אני מפגין בשבילך ומחר אתה מפגין בשבילי. כך שהשילוב בין המציאות הדרמטית במזרח התיכון, יכולת הארגון של הפעילים הפרופלסטינים, האנרגיות ושל הסטודנטים והאינטרסקשיונאליות, מובילה לתוצאה כפי שראינו.  

• עובדים יהודים יקבלו פיצוי; אוניברסיטת קולומביה משלמת את המחיר על ההפגנות האנטישמיות
• למוחות אין לאן לברוח, בחו"ל לא מגייסים חוקרים ומרצים ישראלים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

"האוניברסיטאות תרמו תרומה מסויימת לאווירה הזו בכך שהקמפיינים לצדק חברתי ולשוויון ,לא התייחסו לסוגיות שקשורות למסרים נגד מדינות או נגד יהודים, לצד קבוצות אחרות המוכרות על ידי האוניברסיטאות כקבוצות מוחלשות. פה לקח לאוניברסיטאות זמן להבין שכללי המשחק השתנו ופה כבר הג'יני (השד) משחק. גם אפשר היה לראות בהתפתלויות של נשיאות האוניברסיטאות בקונגרס (הכוונה להופעותיהן בקונגרס של נשיאות הרווארד, אוניברסיטת פנסילבניה, ו-MIT, על כך שלא גינו קריאות לרצח עם נגד יהודים. בעקבות השימוע, שנערך בדצמבר, התפטרו נשיאות הרווארד ופנסילבניה - ה.מ), שיש להן בעיה אמיתית לגנות את הקריאות, כי היהדות לא נכללת בקבוצות ההתייחסות המוחלשות (כמו גזעים מסויימים, להט"בים וכו') . הן ניסו ללכת בין הטיפות, ובמבחן התוצאה הן כשלו , והאווירה בקמפוסים שלהן יצאה מכלל שליטה".

אתה חושב שזה גם מה שיקרה גם עם הנשיאה של קולומביה?

"במובן מסויים היא נמצאת במצב הכי גרוע. היא חצתה את הרוביקון  בכך שהזמינה משטרה, דבר  מאוד נדיר בתרבות האקדמית האמריקאנית. אני לא יודע אם יש לה דרך חזרה לשקם את האמון  של הסטודנטים. מצד שני, יש לחצים של פוליטיקאים  ושל תורמים, ואלו מצבים שמאוד קשה לתמרן בהם. הסטודנטים לא עושים לה את החיים קלים.  האסטרטגיה שלה, כמו גם של אחרים, היא לנסות למשוך את הזמן. באוניברסיטאות נכנסים כעת לתקופת מבחנים ואחרי זה יהיו טקסי סיום -  ב- (University of Southern California) USC  למשל, ביטלו את טקסי הסיום לאור המחאות - אז כנראה שמקווים שעוצמת המחאות תרד".

האם לדעתך המחאות הן משהו זמני או שהן כאן כדי להישאר?

"זה לא לגמרי זמני, אבל אני לא ידע אם זה ימשיך בעוצמות האלה. לסטודנטים יש הרבה מה להפסיד. הם די כורתים  את הענף שעליו הם יושבים. אני לא יודע אם אפשר לקיים מחאות בהיקף כזה לאורך זמן, ולכן אני מניח שעוצמת הלהבות תפחת. כבר עכשיו באים אליהם בטענות, על כך שהם מסיטים את תשומת הלב מהמלחמה בעזה, לטובת המחאה".

• שברון מזנקת 7%, מובילאיי 6.5% - ואיך החוזים מגיבים להתפתחויות בוונצואלה?
• התשובה הישראלית לטסלה: עסקת הענק שתכניס את מובילאיי ל-9 מיליון רכבים בארה"ב
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• המירוץ הקוונטי: החברות שמעצבות את עתיד המחשוב

אז לדעתך יכלילו את היהודים בקבוצות שאסור לטעון נגדם אמירות מסויימות, אנטישמיות?

"לא תהיה להם ברירה. הם יצטרכו לשנות את תרבות ההתנהלות בקמפוסים. נושא האנטישמיות יקבל הרבה יותר בולטות. יש מחלקות שלמות באוניברסיטאות - DEI (Diversity, Equity&Inclusion) - שהתפקיד שלהן זה להעביר הדרכות לגבי ביטויים לא מקובלים, איך להתמודד במצבים מסויימים, איך לנטר אפלייה. אני מאמין שהחופש הפוליטי או חופש המחאה באוניברסיטאות יילך ויצטמצם. יהיה ניסיון לתפוס עמדה נייטרלית יותר ותקנוני  המשמעת יגבילו יותר  . חלק גדול מהאוניברסיטאות הן גופים פרטיים ויש להם חופש פעולה ויש עליהם לחץ מאסיבי לשנות את כללי ההתנהגות. "

למרות שזו בעיה,  כי מחאה היא חלב מובנה בתרבות האקדמית.

"נכון, ועד היום באמת  היתה תפיסה מאוד רחבה של זה, אך זה הגיע למקום שבו זה מקשה על אוניברסטיאות לתפקד. אוניברסיטת קולומביה עברה להוראה מרחוק, ותורמים מרכזיים עוצרים תרומות".

איך אתה מסביר את כך שזה קורה דווקא ב-IV League?

"יש בארה"ב תרבות של מחאות סטודנטים שהיא מאוד עשירה. זה פחות מקובל בתרבות האקדמית האירופית .גם עולם הקולג'ים הוא ייחודי לארה"ב, וחלק גדול  מהמוחים מגיעים מהקולג'ים  באוניברסיטאות. בגיל הזה השקפת העולם מתעצבת ולכן הסטודנטים בקולג'ים הם יעד מובהק לפעילות כזו. גם ארגוני סטודנטים ומועדוני סטודנטים הם חלק גדול ממרכז הפעילות של המחאה. אולי זה גם עניין תרבותי, כך שבתרבות האמריקנית יש נטייה לתפיסות אבסולוטיות, בעוד התרבות האירופית יותר נוטה להיות ניואנסית.  יש גם משהו בתרבות האמריקנית שמעודד תפיסתת עמדות קיצון והתיקון הראשון לחוקה נותן חופש פעולה שלא קיים באירופה, בעוד ארה"ב היא יותר מתירנית. למה זה דווקא באוניברסיטאות העלית? הן הבולטות יותר. הארגונים הפרו פלשתיניים משקיעים יותר במקומות האלה ויכול להיות גם שהאוניברסיטאות האלה מושכות אליהן סטודנטים עם תפיסה יותר פרוגרסיבית. גם באוניברסיטת אוסטין, בטקסס, היו מהומות, אך המשטרה בלמה אותן". 

בלונדון מרגישים משהו?

"יש הפגנות שבועיות ותהלוכות פרו פלסטיניות, שמושכות לא רק מוסלמים, אלא גם ציבורים פרוגרסיביים בכלל, כמו ארגוני עובדים. בקמפוסים יש מעט פעילות פוליטית ,אולי זה קשור לזה שזה לא קולג'ים ויותר שקועים בחיים האקדמים. לא מזמן הגיע פרופ' בני מוריס (היסטוריון החוקר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שנמנה בעברו על ההיסטוריונים הפוסט ציוניים, אך בהמשך שינה את עמדתו - ה.מ) ל-  London School of Economics)  LSE) וסטודנטים פרו פלסטיניים פוצצו את ההרצאה. אבל באופן יומיומי אין כמעט פעילות פוליטית בקמפוסים כאן".