יו"ר הפד, ג'רום פאוול, נבחר כבר על ידי נשיא ארה"ב לקדנציה נוספת בתפקידו מוקדם יותר בחודש נובמבר האחרון, אך האם ניתנה לו האופציה לרוץ ולחגוג בחירה נוספת זו? החלמתה המהירה של ארצות הברית מהמיתון, לצד קיום של אינפלציה שוברת שיאים עבור המדינה, מעלה את השאלה - האם הבנק המרכזי בארצות הברית מקיים מדיניות מוניטרית נכונה עבור המצב, ובמידה וכן, האם הבנק פעל מהר מספיק על מנת ליישם אותה?  פאוול בעצמו, כאשר הודיע על התוכנית מוקדם יותר באוגוסט 2020, דיווח כי ישמור על יעד אינפלציה ממוצע גמיש (flexible average inflation targeting). דבר זה איפשר אז לבנק המרכזי לשמור על יעד של 2% אינפלציה אם כי לבצע שני שינויים מרכזיים במדיניות המוניטרית של הבנק.  השינוי המרכזי הראשון אפשר אז לעדת השוק הפתוח של הבנק המרכזי (FOMC) להסכים על ביצוע של מספר פעולות על מנת לחפות על טעויות עבר בתחום פספוס יעד האינפלציה. במידה והאינפלציה אכן הייתה מתחת ל-2% - כפי שהיה לתקופה של מעל לעשור ומאז סוף משבר 2008 - תיתן ה-FOMC לאינפלציה לרוץ מעל ל-2% למשך תקופה מסויימת.  מטרת שינוי זה הייתה להציג כיצד על האינפלציה להיות סימטרית, דינאמית, ומעל או מתחת ליעדי הבנק המרכזי עצמו מצד אחד, אך בהתאם ליעדי האינפלציה לטווח הארוך מנגד.  במילים אחרות, ניתן לומר שמקבלי ההחלטות - בהינתן הסיטואציה בה היו - העריכו כי מדובר בכשל כלכלי שניתן לתקן באופן הזה, ובכך לתת לאינפלציה לעלות או לרדת בהתאם לדרישות הבנק ובכך לאפשר לעבר להישאר בעבר.  השינוי המוניטרי השני אותו ערכה ועדת השוק הפתוח הוא להחליט כי תפסיק - כפי שניסתה לעשות מספר פעמים בעבר - לנסות ולמנוע לחצים אינפלציונים מטעם הידוק השוק כתוצאה משיפור תנאי ההעסקה במשק האמריקאי - גם בהיעדר גידול באינפלציה המקומית.  בגישה זו, האמינו ב-FOMC כי יוכלו "למנוע" מכות מנע מטעם האינפלציה. עם זאת, על מנת למנוע מהשחתה שוגגת של שוק העבודה המתהווה, החליטו ב-FOMC כי כל עוד האינפלציה נשארת מאוזנת, ימנעו בבנק מלהתערב בשוק העבודה המתפתח תחת הטענה כי זו לא תהיה סיבה מספקת להדק את השוק.  ובתוך כל כך, שינוי המדיניות הזה הייתה - לראיית רבים - הגורם הגדול ביותר לבעיית האינפלציה הגואה בתוך כלכלת ארצות הברית. מדובר במספר רב של כלכלנים אשר התריעו (וממשיכים להתריע כיום) כי שינוי המדיניות הפיסקלי והקלת המדיניות המוניטרית "תחמם" את הכלכלה, וכי השינויים הללו יובילו לאינפלציה בדמות זו שחוותה הכלכלה האמריקאית בשנות ה-70 מחד, או שמא להידוק המדיניות אשר יקשה על קיום הכלכלה והשווקים על ידי הפד (כיום) מאידך.  וכידוע, האינפלציה אכן עלתה בצורה מהירה יותר - אפילו ממה שהבנק הפרדלי ציפה לו. עד לחודש מרץ 2022, קצב הגידול השנתי במדד המחירים לצרכן - בניכוי מדד המזון והאנרגיה, טיפס ל-5.2%, הרבה מעל תחזיות הפד עצמו. מדד המחירים לצרכן עצמו טיפס במהלך התקופה גורמים רבים מעריכים שהדבר התרחש מכיוון שה-FOMC החל לדאוג יתר על המידה כתוצאה מהאינפלציה, אך מנגד, אלו לא חדלו לרכוש אג"חים - אשר נועדו להוריד את הלחץ משוק המניות הסטנדרטי - עד לסוף חודש נובמבר האחרון, והעלאת הריבית הראשונה - 0.25%, לא התרחשה עד סוף חודש מרץ.  בחודש מאי האחרון העלה הפד את הריבית בחצי אחוז נוסף, ליעד שבין 0.75% ל-1%, וועדת השוק הפתוח דיווחה כי תמשיך במדיניות קצב רכישת האג"חים שלה. כעת כשהפד מרוכז במיתון האינפלציה, נראה כי הליך אגרסיבי של הידוק הכלכלה האמריקאי החל, אם כי מנגד, גורמים רבים שואלים עצמם - האם ניתן היה להחל ליישם הליך שכזה טרם לכן?  האם יתכן שיעד האינפלציה הגמישה היה אחראי להיעדר הפעילות המוקדמת של הבנק המרכזי? כלכלנים רבים מאמינים כי ה-FOMC האמין - בצורה מדוייקת לאותם ימים - כי חיזוק שוק התעסוקה האמריקאי יחזק את הכלכלה האמריקאית עצמה. דבר זה אפשר למקבלי ההחלטות להגיב בצורה מתונה יותר לסימנים הראשונים לגידול באינפלציה האמריקאית הנוכחית.  מאידך, ה-FOMC לא הגיב בזמן לשינויים בכלכלה האמריקאית בגלל שינוי המדיניות האחרון שלו, אם כי בגלל ההשפעות יוצאות הדופן של מגפת הקורונה, אשר היו קשים יותר לזיהוי מאשר פגיעות אחרות בכלכלה האמריקאית בעבר.  מגפת הקורונה פחות או יותר מחקה כל נתון אמין על הכלכלה האמריקאית שניתן היה להאחז בו בעבר. במהלך אמצע שנת 2021, כלכלת ארה"ב הציגה שיעור אבטלה של 5.9%, משמעותית מעל יעד טרום המגפה שעמד על 3.5%. מנגד, בשוק של מגפה, מדובר היה בנתונים שאינם בהכרח היו שליליים.  אנשים רבים נמנעו מלחזור לעבוד תחת הטענה כי עליהם לטפל בבני משפחותיהם, חששו מלחלות בעצמם, או שמא החלו לשקול שינוי בצורה בה חיו את חייהם עד אותה נקודה.  כפי שניתן להבין כעת - בעיקר כתוצאה מעלייה במשכורות האמריקאיות ובקושי של המעסיקים המקומיים למצוא עובדים - שוק התעסוקה בארצות הברית נמצא היום תחת תנאים לחוצים יותר ממה שהמדדים הסטנדרטים הראו בעבר.  כמו כן ה-FOMC צפתה בנוסף בגידול אינפלציוני נוסף עוד במהלך אמצע השנה הקודמת, כאשר מדד האינפלציה בניכוי המזון והאנרגיה עמד על 3.5%, במהלך הקיץ הקודם כאשר גורמים רבים מאמינים שמדובר בגורמים כלכליים רבים אשר ניסו לפתוח אז בכוח רב יותר את השוק.  דבר זה התבטא בעיקר בהשפעה על גורמים תיירותיים רבים לדוגמא, אשר צנחו במהלך הקורונה והחלו להנות מרווחים במהלך הקיץ שעבר. סקטורים נוספים כמו שרשראות האספקה, וכן שינויים בצורה בה הציבור משקיע את כספו במוצרים כמו מכוניות וסחורה - דבר שהעלה בעבר את מדד המחירים לצרכן האמריקאי - השפיעו גם הם.  שינויים מהותיים אלו, בעיקר בצורה בה מתנהלת שרשרת האספקה המקומית והעולמית, נראו היו כי יחדלו בקרוב ככל שהפנדיה תדעך. בכך, השוק האמריקאי תמך במידה מסויימת במדיניות הפד' כאשר נראה היה שהגידול באינפלציה זמני, ויעדך גם הוא ככל שהקורונה לא תהווה גורם כה משמעותי כפי שהווה בעבר.  הפגיעה בשרשראות האספקה העולמית הוכיחה עצמה כגורם משמעותי הרבה יותר עבור ה-FOMC בסופו של דבר ונראה כי גידול נוסף במחירי הסחורות והאנרגיה, בעיקר כתוצאה מהלחימה באוקראינה, לא מסייע למצב.  נראה כי יעד האינפלציה לטווח הבינוני (בכמה השנים הקרובות) לא השנתה יותר מידי במהלך התקופה האחרונה, דבר המראה כי השווקים מאמינים במדיניות הפד. מנגד, עושה רושם כי מדיניות זו תאלץ את הפד להילחם באינפלציה, ובמקביל למנוע כניסה למיתון - כלומר להוביל ל"נחיתה חלקה".  יו"ר הבנק המרכזי לשעבר, בן ברננקי מאמין כי במידה והאינפלציה תרד בשנים הקרובות, כפי שמצפים בבנק הפדרלי, יעד אינפלציה הגמישה לא יהיה רלוונטי בעתיד הקרוב. מנגד, ברננקי מאמין כי בעיה גדולה יותר עבור ה-FOMC היא היכולת שלו לקבוע מתי שיעור האבטלה האמריקאי תואם את יעדיו.  לראייתו, תוכנית הדוקה יותר לקביעה מתי שיעור האבטלה אינו מתחת ליעדי הפד צריכה להיקבע, כאשר זו צריכה להיות מסוגלת להצביע על המועד בו הדבר יקרה, ולא רק על אילו נתונים יצביעו על כך.  כאשר יבצע זאת הבנק הפדרלי, יוכל ה-FOMC לא רק לשמור על מחוייבותו לשוק העבודה החזק, אלא גם להיות גמיש יותר ביחס לאינפלציה במידה ויאלץ לעשות זאת.