שוק ההון האמריקאי דוהר קדימה, אבל לאן בדיוק?

האנליסטים אופטימיים (ברקליס ממליץ לקנות מניות); החיסונים לקורונה הקפיצו את השווקים ומסמנים חזרה לשגרה בעתיד הקרוב; הריבית הנמוכה מתדלקת את השווקים; אז למה אני בכל זאת קצת מודאג? 
הלל בש | (19)

השווקים הפיננסים המובילים בארצות הברית, כבר מגלמים ציפייה עתידית שהכל (אבל הכל!) צפוי להיות מוצלח ביותר ואפילו מושלם. ההתלהבות והאופטימיות של המשקיעים רק עולה ועולה מיום ליום - אולי זו בועה?

 

הדאו ג'ונס

מדד השוק האמריקא; הדאו ג'ונס (DJIA - Dow Jones Industrial Average) עבר בשבוע שעבר את רף ה-30,000 נקודות. מדובר על מדד שוק מיוחד הכולל רק 30 חברות ציבוריות מוכרות (blue chip), מזירות המסחר של הבורסות NYSE ו- NASDAQ. מה שמייחד את הדאו ג'ונס הינו שמשקל כל חברה במדד נקבע על סמך מחיר המניה הבודדת (ללא קשר למספר המניות המונפקות). רוב מדדי השוק האחרים (כמו S&P500) נותנים משקל לכל חברה לפי שווי שוק כולל (מחיר המניה כפול מספר המניות). בכל מקרה, הנגיעה (ולו הרגעית) של מדד הדאו ג'ונס ב-30 אלף נקודות גרמה לעיתונות הכלכלית לחגוג והמשקיעים הזרימו עוד ועוד כסף לשוק. 

המציאות הכלכלית

ארצות הברית נמצאת כיום במיתון, במהלך מגפה עולמית מדבקת שקטלה כבר כ- 300,000 אמריקאים, אשפזה כמעט 100,000 בבתי חולים ומדביקה מדי יום כ- 200,000 חולים חדשים בארצות הברית. מצד שני, חברות התרופות מפתחות במרץ מספר חיסונים מבטיחים, הבנק המרכזי האמריקאי (ה-Fed) מפזר כספים לכל עבר, וסביבת הריבית היא אפסית (ולא צפויה להשתנות בעתיד הנראה לעין). אחרי שנה קשה ומאתגרת של סגרים, הגבלות והרחקה חברתית – סוף סוף רואים את האור בקצה המנהרה.

 

הערכת השקעות

הבעיה היא שכאשר מדברים על השקעות, צריך לנסות ולהעריך את העתיד הכלכלי, אבל במקביל לראות מה כבר מתומחר במחירים הקיימים. המחירים בשוק ההון האמריקאי כיום הינם גבוהים, בכל קנה מידה. היינו, גם אם נקבל את הנחות העבודה המאוד חיוביות של רוב המשקיעים, הרי שהנחות אלו כבר באות לידי ביטוי (אפילו בצורה קיצונית) במחירי ניירות הערך כיום.

מי שרוכש היום מניות, כבר אינו מבטא אופטימיות קיצונית אלא דמיון מפותח, הגובל כמעט במדע בדיוני. זה כמובן, לא בהכרח יעצור משקיעים רבים להמשיך לקנות ולקנות. והמחירים יכולים לעלות עוד ועוד (Never say never). אבל, עיון במגזרים שצפויים להרוויח ממשבר הקורונה (חברות כמו: אמאזון, גוגל, מיקרוסופט, פייסבוק, זום, טסלה וכו') מציג מחירים שמאוד רחוקים מהניתוח הכלכלי הקלאסי של מכפילי רווח, מינוף וביצור המודל העסקי. האירוניה היא, שאם נקבל את ההנחה (המוטעית) הרווחת בשווקים, שהכל צפוי לחזור למה שהיה לפני הקורונה, ועוד על סטרואידים - דווקא חברות אלו צפויות להרוויח פחות...

 

משקיעים אסטרטגיים

מי שמשקיע בצורה אסטרטגית עם מדיניות השקעה ברורה ועקבית, המתבססת על אפיון אישי (תכונות, צרכים ומטרות) – כנראה מושקע מזה תקופה ארוכה מאוד במדדי השוק המרכזיים בארצות הברית (במידה זו או אחרת). משקיע ארוך טווח שכזה, מושקע בשוק ההון האמריקאי מתוך הבנה, שהוא יחווה עליות וירידות (תנודתיות), משברים פיננסים וגאות כלכלית רבה, ושברמה הממוצעת הוא יצא מורווח מהתהליך (תשואה ממוצעת דו ספרתית לטווח ארוך).

קריסת שערים משמעותית (כמו במרץ 2020) לא אמורה לשנות את תוכניותיו הפיננסיות. הוא שט אל עבר האופק הרחוק, והטלטלה הרגעית בים (ואפילו סופה גדולה) – לא משנה את הנתיב האסטרטגי שבחר. משקיעים שכאלה יודעים שמשבר פיננסי בא יבוא, השאלה רק מתי. להם, אין סיבה ממשית לדאוג ואין סיבה ממשית לבצע פעולות פיננסיות קיצוניות בימים אלו.

קיראו עוד ב"גלובל"

 

תזמון שוק

לעומתם, חלק לא מבוטל של המשקיעים מנסים לתזמן את השוק לטווח קצר. לפני שנתקדם ראוי להבהיר כי לא ניתן לתזמן את שוק ההון לטווח קצר. זוהי משימה בלתי אפשרית, אבל זה לא עוצר את ההמונים מלנסות... משקיעים רבים מנסים לקנות ניירות ערך במחיר נמוך ולצפות בעלייה המהירה של אחזקותיהם, וליצירת רווח ממשי ומהיר.

חלקם מושקע במניות שונות בשוק ההון האמריקאי כבר כמה חודשים טובים, והם ממשיכים להוסיף עוד ועוד כספים, ולרכוש עוד ועוד מניות. כששוק ההון האמריקאי ירד, וזה רק שאלה של מתי, משקיעים אלו של הטווח הקצר יעמדו מול שוקת שבורה. הם יצפו, חסרי אונים, איך רווח ההון התיאורטי שלהם (על הנייר) מצטמק ונעלם במהירות רבה מאוד (ירידות בשווקים הן אגרסיביות). התגובה שלהם, כפי שראינו במשברים רבים קודמים, צפויה רק להחמיר את המצב. מי שחווה הפסד, מכיר את ההרגשה; הלחץ והרצון העז לעצור את הכאב (הפסיכולוגי) על ידי מכירת מניות ומעבר למזומן. משקיעים לטווח קצר יגרמו לירידות שערים להסתחרר למשבר פיננסי ממשי. כך היה וכך יהיה.

 

האם זו בועה?

בועה פיננסית הינה מצב בו מחיר השוק של נכס מסוים הינו גבוה משמעותית מערכו האמיתי. אנו יודעים את מחירי השוק של הנכסים הפיננסים, אבל הרבה יותר קשה לאמוד מה הערך האמיתי, והאם הוא "גבוה משמעותית" ממחיר השוק. הקושי, יוצר דיון מקצועי מעניין האם השוק הנוכחי מוגדר כבועה או לא. מי שחושב שמדובר על בועה בטוח שהיא תתפוצץ מחר, ומי שלא מעריך שמדובר על בועה יודע שהיא תמשיך להתנפח ותתפוצץ רק בהמשך. הכל יודעים שכך טבעו של עולם – בועות פיננסיות מתנפחות ומתפוצצות. כך זה קורה כבר מאות שנים.

בנוסף להגדרה הכלכלית, חשוב לדעת שבכל בועה יש נרטיב משכנע אודות טכנולוגיה חדשנית שמשפרת בצורה קיצונית את הפריון ואת רמת החיים של כולם. זה ממש לא ייחודי לשנת 2020. זוהי תכונה מובנית של בועות פיננסיות בשוק ההון; יש רציונל מאוד משכנע, שמניע משקיעים רבים להתנהלות שאינה בהכרח רציונלית...

בנוסף, רוגוף וריינהרט (שני חוקרים בכירים מאוניברסיטת הרווארד היוקרתית) ביצעו מחקר מקיף שסקר משברים פיננסיים מהעת העתיקה ועד ימינו, ומצאו תכונה מאוד חשובה נוספת: האמירה הרווחת ש-"הפעם זה שונה". הם קובעים כי כאשר שומעים שמדובר על "כלכלה חדשה" שבה לניתוח המהותי המקובל אין מקום, כנראה שאנו מתקרבים מאוד לנקודת הקריסה...

 

יחס שווי שוק לתוצר

מדד פופולרי ומוכר של וורן באפט אודות הערכה ארוכת טווח של המניות בשוק ההון הינו יחס שווי שוק לתוצר. מדובר על יחס מופשט שלוקח את השווי הכולל של המניות בשוק ההון האמריקאי ומחלק אותו בתוצר הלאומי הגולמי השנתי של כלכלת ארצות הברית. במילים פשוטות, כמה שוק ההון "שווה" (לפי המחירים) כאחוז מהתפוקה השנתית הכוללת של הכלכלה הגדולה בעולם (נכון למועד כתיבת שורות אלו). המדד ההיסטורי הממוצע לטווח ארוך הינו 70% עד 80% (שוק ההון האמריקאי מתומחר בכ-75% מהייצור השנתי של כלל אזרחי ארצות הברית). לפני משבר הדוט קום (1999) הוא הגיע לכ-160%, לפני משבר הסאב פריים (2008) הוא הגיע לכ-110%. כיום הוא נמצא במעל 170%...

 

כלכלנים חזו עשרה מתוך שני המשברים הפיננסיים של העשור האחרון. זו לא טעות, זו הבנה כי קל מאוד לעמוד ולחזות שהשוק ייפול, ומפעם לפעם גם תהיה צודק. השוק האמריקאי מתומחר מאוד גבוה, ומשקיעים ספקולטיביים, שמשקיעים לטווח קצר או במניות בודדות צריכים להיזהר מאוד. לא ניתן לתזמן את השוק; ולכן איננו יודעים מתי בדיוק השוק הזה ייפול, והמחירים יתאימו את עצמם למציאות הכלכלית הריאלית, אבל נוכל לומר בביטחון רב שזה צפוי לקרות בקרוב. כמה קרוב? זו בעצם השאלה...

 

 

הלל בש ([email protected]) - מנהל סיכונים פיננסים בחברת סמארט אופשנס בע"מ, מרצה במרכז האקדמי לב ובאוניברסיטת בר אילן.

תגובות לכתבה(19):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 15.
    אוהד 03/12/2020 16:35
    הגב לתגובה זו
    אם מסתכלים על הדוחות של החברות הגדולות הם ממשיכות לצמוח בקצב מרשים , אז אני בסדר עם מכפילים באיזור ה25-30. הבועה המטרידה היא טסלה שמתומחרת באופן מוגזם כבר היום יותר מיצרניות הרכב המובילות ביחד ! ולצערי גם תפגע לנו במדדים
  • 14.
    לרון 03/12/2020 16:32
    הגב לתגובה זו
    מרמז fear and greed על תיקון קרוב
  • 13.
    זאב 03/12/2020 13:19
    הגב לתגובה זו
    פרופ דמודארן ניתח את מצב השוק והגיע למסקנה מפתיעה שהשוק לא יקר. המדד של באפט היה נכון אולי לעבר אבל היום המניות הגדולות הם גלובליות ולכן לא נכון להשוות את שווי השוק לתוצר האמריקאי.
  • 12.
    אני אוהב לקרוא את הפרשנים האלה שבטח בחיים לא השקיעו שקל (ל"ת)
    אלמונימי 03/12/2020 10:10
    הגב לתגובה זו
  • מגיב 03/12/2020 11:16
    הגב לתגובה זו
    אני מכיר את הלל באופן אישי, והוא משקיע כסף משלו כמו כל אחד אחר!
  • 11.
    סמי 03/12/2020 09:51
    הגב לתגובה זו
    צודק הכותב שכמו תמיד יגיע סוף לחגיגה.רק חייבים להדגיש שעכשיו המצב הכלכלי שונה- הדפסת כסף,ריבית,מגפה ועוד.הבלון לפיכך יכול להמשיך להתנפח.הסיכון עדיין גבוה.
  • 10.
    הסוסים דוארים ללו מוצא אס אם פי הורס את הדולר לשפלשל כל (ל"ת)
    הננמי 03/12/2020 09:44
    הגב לתגובה זו
  • 9.
    השור 03/12/2020 09:31
    הגב לתגובה זו
    כל עוד הריבית נשאר ברמה האפסית בנוסף לחיסון שצפוי להגיע בקרוב מאוד , שנה הבאה צפויה להיות שנה חיובית בוול סטריט .
  • 8.
    יפה כתבת! (ל"ת)
    תומר 03/12/2020 09:30
    הגב לתגובה זו
  • לרול 03/12/2020 16:36
    הגב לתגובה זו
    תיקון בדרך!!
  • 7.
    כול המשקעים הקטנים לו מבנים שהשוק גבועה במכפיל כפול (ל"ת)
    אבי 03/12/2020 09:26
    הגב לתגובה זו
  • 6.
    הננמי 03/12/2020 09:15
    הגב לתגובה זו
    נתנו לסוסים לרוץ קדימה ואין מי שיעצור אותם השוק מנופח יותר מדי כול המניות עברו את השוי פי3 משוי שוק באס אם פי500
  • 5.
    וכמה זמן זה מסחר לטווח הארוך?? (ל"ת)
    אנונימי 03/12/2020 08:50
    הגב לתגובה זו
  • לרון 03/12/2020 16:37
    הגב לתגובה זו
    טווח ארוך כשהפסדת,"רק לחזור לקרן"
  • בין 5 ל10 שנים (ל"ת)
    מגיב 03/12/2020 11:17
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    איש 03/12/2020 08:49
    הגב לתגובה זו
    עולה יורד הולך הצידה,אף פעם לא "דוהר" זה לא סוס
  • 3.
    נגידים מטורפים 03/12/2020 08:44
    הגב לתגובה זו
    ולרמוס את השאר.
  • 2.
    ניתוח מעולה. תודה (ל"ת)
    ג'ו 03/12/2020 08:40
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    אליוט 03/12/2020 08:21
    הגב לתגובה זו
    אני לא ממש סגור אם במדד באפט נותנים משקל לטרנד של חברות ענק זרות להנפיק בארצות הברית. עליבאבא שווה מאות מיליארדי דולרים, לדוגמא, ואין לה קשר לכלכלה האמריקאית (לכאורה).
פיטר לינץ
צילום: PAT greenhouse - GLOBE STAFF
דבר הגורו

פיטר לינץ' - "המניות הטובות ביותר לקנות הן אלה שאף אחד לא שמע עליהן עדיין"

ב-1977, בגיל 33, לינץ' קיבל את ניהול קרן מג'לן של פידליטי, שהיתה אז קרן קטנה יחסית עם 18 מיליון דולר בלבד. במשך 13 השנים הבאות הוא הפך אותה לקרן הגדולה בעולם, עם 14 מיליארד דולר מנוהלים. לדבריו, "הדבר החשוב ביותר הוא לא כמה אתה צודק אלא כמה אתה מרוויח כשאתה צודק"

עמית בר |

הוא נולד ב-19 בינואר 1944 בניוטון שבמסצ'וסטס. פיטר לינץ' גדל במשפחה אירית-אמריקאית ממעמד הביניים. אביו, תומאס לינץ', היה פרופסור למתמטיקה בבוסטון קולג' ונפטר מסרטן כשפיטר היה רק בן 10. המוות המוקדם של האב אילץ את המשפחה להתמודד עם קשיים כלכליים, ופיטר החל לעבוד כנער סבל במועדון גולף יוקרתי כדי לעזור בפרנסת המשפחה. דווקא שם, במועדון הגולף, הוא נחשף לראשונה לעולם ההשקעות דרך שיחות ששמע בין אנשי עסקים עשירים.

לינץ' למד היסטוריה בבוסטון קולג' ואחר כך עשה MBA בוורטון. הוא שירת שנתיים בצבא כקצין ארטילריה בקוריאה ובווייטנאם. ב-1966, בזמן שעדיין היה סטודנט, הוא התמחה בפידליטי כאנליסט קיץ. המנהלים בחברה התרשמו ממנו והציעו לו משרה קבועה אחרי הצבא. הוא התחיל כאנליסט מתכות וכימיקלים, ובהדרגה התקדם בחברה.

במהלך לימודיו, לינץ' השקיע את כל חסכונותיו, בסכום כולל של 1,000 דולר, במניית חברת תעופה בשם קטנה. המניה עלתה מ-7 דולרים ל-33 דולר בתוך שנה וחצי בזכות מלחמת וייטנאם שהגבירה את הביקוש להובלת מטענים צבאיים. הרווח הזה מימן את כל לימודי התואר השני שלו. באופן  אירוני, הוא הרוויח מהמלחמה שבה נלחם מאוחר יותר כחייל.

ב-1977, בגיל 33, לינץ' קיבל את ניהול קרן מג'לן של פידליטי, שהיתה אז קרן קטנה יחסית עם 18 מיליון דולר בלבד. במשך 13 השנים הבאות הוא הפך אותה לקרן הגדולה בעולם, עם 14 מיליארד דולר מנוהלים. התשואה השנתית הממוצעת שלו היתה 29.2% - כמעט כפול מהתשואה של מדד S&P 500. מי שהשקיע 1,000 דולר בקרן ביום שלינץ' קיבל אותה היה מחזיק 28 אלף דולר ביום שבו פרש.

החיים האישיים שלו סבלו מההצלחה המקצועית. לינץ' עבד 90-80 שעות בשבוע, ביקר במאות חברות בשנה וקרא אינספור דו"חות. אשתו קרולין, שעמה התחתן ב-1968 ויש להם שלוש בנות, כמעט שלא ראתה אותו. ב-1990, בשיא הצלחתו ובגיל 46 בלבד, הוא הודיע על פרישה. הסיבה הרשמית היתה רצון לבלות יותר זמן עם המשפחה, אבל היו גם שמועות על בעיות בריאות מהלחץ הכבד. "כשהילדים שלי היו קטנות, פספסתי יותר מדי רגעים חשובים. לא רציתי לפספס את שנות הנעורים שלהן", הוא אמר.

טראמפ מחייךטראמפ מחייך

טראמפ נגד הניו יורק טיימס: תביעה של 15 מיליארד דולר בגין לשון הרע; מניית העיתון יורדת

טראמפ אומר שהעיתון הוא "שופר של הדמוקרטים";  "הטיימס קיבל חופש מלא לשקר, להכפיש ולהשמיץ אותי במשך זמן רב מדי";  

רן קידר |
נושאים בכתבה דונלד טראמפ

טראמפ בתביעת ענק נגד הניו יורק טיימס. לטענתו, העיתון משמש כ"שופר של המפלגה הדמוקרטית, ומנהל נגדו קמפיין השמצות מתמשך". בין היתר, טראמפ זועם על פרסומים שקשרו אותו לג'פרי אפשטיין, למרות הכחשותיו החוזרות.

"היום יש לי את הכבוד הגדול להגיש תביעת דיבה ולשון הרע בסך 15 מיליארד דולר נגד הניו יורק טיימס", כתב טראמפ ברשת Truth Social. "הטיימס קיבל חופש מלא לשקר, להכפיש ולהשמיץ אותי במשך זמן רב מדי".

היסטוריה של עימותים: מ"פייק ניוז" לבתי המשפט

צריך להזכיר שטראמפ והתקשורת במלחמה מתמדת. CNN, Washington Post, NBC - כולם זכו לתואר "פייק ניוז". אבל עכשיו המאבק עובר לזירה המשפטית. בשנים האחרונות טראמפ הגביר את הלחץ. איומים בתביעות והתקפות גם על רשתות חברתיות בניסיונות להגביל את כוח התקשורת. התביעה הנוכחית היא השיא - 15 מיליארד דולר, סכום  העולה על שווי העיתון שנסחר ב-9.6 מיליארד דולר. .

תביעה דומה נגד ABC News ב-2024 הסתיימה בפשרה של 15 מיליון דולר, ללא הודאה באשמה. אבל הפעם טראמפ מכוון גבוה יותר.

העיתון עצמו שומר על קור רוח. "אנו עומדים מאחורי הדיווחים שלנו ומחויבים לחופש העיתונות", הצהירו דובריו. אבל נראה שמאחורי הקלעים, צוותי המשפטנים כבר מתכוננים לקרב ארוך.

תביעת SLAPP? המומחים סקפטיים

עיתונים וגופי תקשורת מקבלים מכתבי התראה ותביעות גם כדי להשתיק אותם - תביעות השתקה (SLAPP). המטרה של התובע היא להרתיע, לא לנצח. זו אסטרטגיה שמנצחת גם כשהיא מפסידה. גופי תקשורת ישקיעו מיליונים בהגנה וזה גדול עליהם בתקופה שבה יש משבר בעיתונות כשחלקם יחששו לפרסם ביקורת בעתיד.

הבעיה של טראמפ ש בארה"ב קשה מאוד להוכיח דיבה נגד איש ציבור. צריך להוכיח "כוונת זדון" - שהעיתון ידע שהוא משקר.