השבוע בוול סטריט: מבול דו"חות ושני אירועי מאקרו חשובים - צפו בנתונים

אחרי שבועיים של ירידות ותנודתיות שהולכת ומחריפה, Bizportal ריכז את האירועים הגדולים בשבוע הקרוב - ה'פיק' ברביעי ושישי
יוסי פינק | (2)
נושאים בכתבה וול סטריט

שבוע המסחר בבורסות המערב יפתח מחר לאחר שבועיים אדומים בוול סטריט. והשבוע במרכז המסחר יעמדו דו"חות החברות, לצד שני נתוני מאקרו משמעותיים שיישפכו אור נוסף על מצב הכלכלה האמריקנית.

ג'י.פי מורגן ווולס פארגו יפרסמו דו"חות ביום רביעי. ביום חמישי תהיה זו אינטל שתפרסם דו"חות לצד ענקיות הבנקאות סיטיגרופ ובנק אוף אמריקה. ביום שישי יפרסם דולגמן זאקס את הדו"חות.

מחיר הנפט ימשיך לרכז עניין. בשבוע שעבר צלל מחיר החבית ב-8% נוספים ונגע במחיר של 47 דולר בלבד (מינוס 54% תוך חצי שנה!). סקטור מניות האנרגיה במדד ה-S&P500 רשם נפילה של 3.6% בשבוע החולף, מול ירידות של 0.63% במדד הכללי.

ביום רביעי יפורסם נתון המכירות הקמעונאיות בארה"ב לחודש דצמבר. הצרכן האמריקני מהווה כמעט 70% מהכלכלה האמריקנית. ההערכה היא שלמרות נפילת מחירי הנפט, הנתון צפוי דווקא להציג ירידה קלה אחרי חודשיים חזקים מאוד. באותו היום יפורסם מאוחר יותר גם ספר הבז', הסקר שמספק הצצה לחברי הפד' בעניין מצב הכלכלה האמריקנית, לקראת עדכון הריבית ב-28 בינואר. ביום שישי יפורסם נתון מדד המחירים לצרכן בארה"ב והצפי הוא לירידה של 0.4%, זאת ברקע לנפילה במחיר הנפט. נתון הליבה של מדד המחירים לצרכן (בניטרול מחירי האנרגיה והמזון) דווקט צפוי לעלות ב-0.1%).

ואחרי כל זאת, הסיפור הגדול בשווקים ממשיך להיות כעת עדכון הריבית באירופה ב-22 בינואר והאפשרות של השקת תוכנית QE. בשישי בבוקר צצו פרסומים בתקשורת הכלכלית לפיהם "מקורב" לוועדה המוניטארית של ה-ECB נכח בפגישה בה הוצגו תוכניות הרחבה כמותית שונות לוועדה. מהדיווחים עולה כי התוכניות שהוצגו הן בהיקף של 500 מיליארד אירו ויתרכזו ברכישות אג"ח ממשלתיות בדירוג השקעה (BBB- ומעלה) ו-או ברכישות אג"ח קונצרניות בדירוג AAA.

אורי גרינפלד מפסגות: "אם זה מה שה-ECB מתכנן אז כדאי לו לחזור לשולחן השרטוטים. הציפיות בשווקים הן לתוכנית גדולה יותר הן בהיקף והן במגוון הנכסים. אגב, השווקים הגיבו לפרסומים באדישות יחסית מהולה באכזבה קלה כאשר האירו התחזק ב-0.3% מול הדולר והתשואות על אג"ח ל-10 שנים של מדינות הגוש מעט."

בעניין דו"חת התעסוקה, כתבו בפסגות כי "על פניו מדובר בדו"ח טוב מאוד. תוספת המשרות בדצמבר עמדה על 252 אלף, יותר מתחזית הקונצנזוס שעמדה על 240 אלף 'בלבד'. סך הכל, תוספת המשרות החודשית הממוצעת ב-2014 עמדה על 246 אלף, זאת לעומת 194 אלף משרות ב-2013. למעשה, זהו הקצב השנתי הממוצע הטוב ביותר מאז 1999. אבל עד כאן החדשות הטובות. להלן סימני השאלה שעולים מהדו"ח: הירידה בשיעור האבטלה נבעה לא רק מכך שמספר המועסקים גדל (לפי דו"ח משקי הבית) ב-111 אלף אלא בעיקר בגלל קיטון של 273 אלף איש בכוח העבודה. שיעור ההשתתפות עומד על 62.7% בלבד, הרמה הנמוכה ביותר מאז דצמבר 1977. הנקודה החלשה העיקרית בדו"ח היא שהשכר הממוצע לשעה ירד ב-0.2%, הירידה החדה ביותר מאז 1989. בעקבות כך, הגידול השנתי בשכר ירד ב-0.2 נ"א ל-1.7%."

קיראו עוד ב"גלובל"

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    נראה שמישהוא אוסף מניות להשתלט .לא אתפלא שזה נוחי בעצמו (ל"ת)
    אידיבי אחזקות 12/01/2015 00:32
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    כרגע זה נראה לא טוב ! (ל"ת)
    משקיע 11/01/2015 21:32
    הגב לתגובה זו
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.