2005 - שנת המפנה של המסחר ביואן הסיני

אדם הרוצה ללמוד דבר על הכלכלה הסינית, יכול להפיק הרבה מהתנהלות הממשלה סביב שער החליפין, של המטבע המקומי, הרנמינבי. מטבע זה, שממשמעותו הינו "מטבע העם", עבר תהפוכות רבות בשנים מאז היווסדו. השינויים שחלו במטבע מדגימים את גישת הממשל הסיני לכלכלה המקומית ובכלל, גישה שהיא עירבוב של כבוד וריאליזם. גישה זו, היא שהובילה לתמחור יתר של המטבע זה שנים רבות. מנגד, היא גם הסיבה לכך שב-2005, הכל עומד להשתנות. היוולדו של מטבע המטבע הסיני נוסד ב-1 בדצמבר 1948, יום ייסוד ה-PBOC ("בנק העם של סין"). המטבע נקרא רנמינבי, שמשמעותו, כאמור, "מטבע העם", יחידה אחת של מטבע זה נקראת "יואן", ומכן שני השמות הנפוצים למטבע הסיני, כאשר סימון המטבע בשווקים הוא RMB. הדבר יוצר בלבול רב, כפי שכתבו למערכת מספר קוראים, אז אחזור למען הסר ספק, היואן והרנמיבי אחד הם.

כאמור, ב-48 נוסד המטבע המדובר, וכאן יתחיל סיפורינו, בבואנו לבחון את שער החליפין של המטבע, צורת קביעתו בתקופות מסוימות, כמו גם הערכות לגבי תורת קביעתו בעתיד. עם ייסוד המטבע, החלו סניפי הבנק המרכזי, במחוזות השונים בסין, לקבוע שער חליפין, כראות עיניהם. ב-9 ליולי 1950, הוצא מזכר מהבנק המרכזי, בו חוייבו כל הבנקים האזוריים לסחור במטבעות על פי הנחיות הבנק המרכזי. יום זה, מוכר בסין, כיום ייסוד המערכת המוניטארית האחידה במדינה. שיטת החליפין נקבעה לפי השיטה הסובייטית. השיטה התבססה על בחינת 3 פרמטרים ? עלות מוצרי היצוא העיקריים במונחי כמות, מרווח הרווח לסוחרים פרטיים ומדד עלויות מוצרים יומיים למשפחה של 4 נפשות.

התוצאה של שיטה זו, היתה שינוי השער בצורה שרירותית, כאשר בבנק המרכזי חפצו בכך. מטרת הבנק היתה לשמור על יציביות שער החליפין, וזה שונה פעמיים עד 1973. שינויי השער הגיעו לאחר פיחות בסטרלינג ב-67 ובדולר ב-71. חשוב לציין, כי המפלגה הקומוניסטית בסין, ראתה את ערך המטבע, כ"פני המהפכה", ולכן באופן מסורתי הכתיבה שער גבוה בהרבה מערכו הריאלי של המטבע המקומי. בשנים המדוברות, קרי משנות ה-50, נקבע כי הרנמינבי שווה לדולר 1:1. תחילת "ניוד" השער ב-1973, נכפה על הבנק המרכזי בסין, שינוי אותו לא רצו. בשנה זו, מדינות המערב עברו לשיטת השער הצף, שיטת ההיצע-ביקוש במסחר הבינלאומי. סין, לפיכך, נותרה ללא שיטה יציבה. עם זאת, בשל בידודה של המדינה, דבר שמנע כניסת כסף זר למדינה, עד 1979, לא נדרשו הסינים לרפורמות מרחיקות לכת. בשנים אלו התחולל מפנה במעמדה של המדינה בעולם, וזו הבינה כי תפקידה, בין השאר, הוא לעודד השקעות זרות ולצאת מבידודה הבינ"ל. ב-1981 נערך הפיחות הראשון במטבע עם הצגת שיטת "שער ההסדר המקומי". תחת שיטה זו פוחת המטבע עד ליחס של 1:2.8 רנמינבי-דולר. זו היא בעצם ההכרה הראשונה של הממשל בסין, כי המטבע המקומי מתומחר ביתר.

ב-20 השנה האחרונות חלו שינויים מרחיקי לכת בשיטת שערי החליפין. שיטות הוצגו ובוטלו, אך בשורה התחתונה הרנמינבי הלך ופוחת ביחס למטבעות הזרים בעולם. באופן טבעי, הדולר זכה למעמד על, בשל היותו מטבע הסחורות הרשמי בשווקי העולם. נוסיף, כי שער המטבע נע עד לרצועת ניוד צרה של 8.268-8.28 ביחס לדולר, בשנה האחרונה. למרות השינויים מרחיקי הלכת, נותרה מטרת שער החליפין, כשהיתה בתחילה. לאמור, ככלי לויסות זרם ההשקעות תוך שמירה על יעדי אינפלציה, עידוד הייצוא הסיני וכד'. מילכוד 22 לבנק המרכזי ושיטת ה"סטריליזציה" בשנים המדוברות גברה המודעות לשווקים הסיניים, והון רב זרם פנימה למדינה. הכנסת המטבע הזר והמרתו למטבע מקומי, הגדילה את כמות הכסף בשווקים, דבר שיוצר לחץ אינפלציוני, בו הסינים נלחמים ביתר שאת. עד לשנים האחרונות, הצליחו הסינים ל"ספוג" את עודפי המטבע בכלכלתם האדירה, תוך הגדלת התפוקה, הקטנת האבטלה וכד'. עם זאת, הצמיחה האדירה בשנים האחרונות והקצב הגובר של זרימת ההשקעות פנימה, חייבו מציאת שיטה חדשה ללחימה בלחץ אינפלציוני. השיטה החדשה מוכרת בשם "סטריליזציה".

אנשי UBS, מבהירים. תחת שיטה זו מנפיקה הממשלה איגרות חוב, וכך מקטינה את כמות הכסף בשווקים. לשיטה זו עלות והיא "תחזוק" איגרות החוב המדוברות (הנפקה, סליקה וכד'). גם לזה מצאו הסינים פתרון, וכמו כל הפתרונות הטובים ? כוחו בפשטותו. הסינים לוקחים את הכסף מאיגרות החוב, ומשקיעים אותם באג"חים של ממשלת ארה"ב. מכיוון שפער הריביות הוא חיובי, אזי רווחי הסינים מהניירות האמריקאים, מספקים בכדי להשיב את הכסף, עם פקיעת האג"חים המקומיים, כמו גם, כיסוי עלויות "תחזוק" האג"חים המקומיים.

עם זאת, שיטה זו לא יכולה להימשך לעד. ההנפקות הממשלתיות, יעלו בשלב כלשהו את הריביות. דבר זה, ריאלית, יעלה את עלויות ה"סטריליזציה", שכן, בין היתר, פער הריביות יצטמצם. אוסיף, כי העלאת הריבית מגדילה עוד יותר את זרם ההשקעות פנימה, כך מוחרפת בעיית עודף הכסף, שמאלץ לנקוט ביותר "סטריליזציה", שמעלה את הריבית ? את התמונה אתם כבר מתחילים להבין, או במילים אחרות, הסינים לא יוכלו להמשיך כך לעד. ארה"ב - עוד בעיה "קטנה" לא ניתן להמשיך לדון בבעיות הסיניות בתחום המסחר, מבלי להזכיר את הבעיה הגדולה ביותר, אולי, והיא ארה"ב ? כמובן. לאמריקאים, כמו לשאר העולם, "נמאס" מכך שהסינים גוזרים קופון על חשבון שאר העולם, בקובעם ערך לא ריאלי למטבע המקומי. סוגיה זו ברורה ולכן לא ארחיב ואדון בה. עם זאת, חשוב להבין, כי הלחץ הבינלאומי אינו נעלם מעיני מעצבי המדיניות בסין, למרות שלא "זכה", בכתבה זו, למספר פסקאות רב כבעיותיה המקומיות של סין.

עם זאת, אדגים את האמור בסיפור מהשבוע החולף. לפי דו"ח של הקונגרס, מהשבוע האחרון, איבדה ארה"ב כ-1.5 מיליון משרות, לטובת שוק העבודה הסיני. האמריקאים גילו, כי הסחף אינו רק בתחום התעשיות המסורתיות, הוא חל גם בתחום הטכנולוגי. כלומר, בניגוד לדעה הרווחת על יצוא עבודה "זולה", התבשרו האמריקאים השבוע, כי הסינים גם גוזלים מהם את "יתרונם" הטכנולוגי. התוצאה של הדו"ח היא קריאה בקונגרס לכפות על סין מעבר לשער חליפין נייד, שיאפשר ליצואנים אמריקאים להתמודד מול הסינים, בתחרות חופשית. הסינים אינם רוצים לחזור לבידודם הבינ"ל והם אנשים ריאלים, במילים אחרות היכונו- למהפכה ברנמינבי. שנת 2005 כשנת מפנה או "אירוע משמעותי" אם אשתמש במילותיו של סגן נשיא מריל לינץ' בארץ, אורי גולדפר. לטענתו של מר גולדפר, במריל לינץ' מאמינים, כי הסינים יעברו ב-2005 לשיטת מסחר חופשית יותר, שתשים סוף ל"הקפאת שער החליפין". ב-UBS, מאמינים גם כן, כי השנה הקרובה טומנת בחובה שינוי מהותי בשער החליפין של המטבע הסיני. עם זאת, לטענתם, קיימת סבירות גבוהה יותר של מעבר לשיטת חליפין של "סל מטבעות", כפי שהיה בעבר, אך הפעם ללא מעורבות ממשלתית. כלומר, המטבע יוצמד למספר מטבעות עיקריים ושערו ינויד בהתאם לאותם מטבעות.

שיטה זו, סבורים בבנק השוויצרי, תהיה גלויה יותר אך לא בהכרח ריאלית יותר, מאשר מעבר לשער צף. כך, אומרים ב-UBS, יוקטן הלחץ על השווקים, והממשלה תוכל להמשיך בתכנון ארוך הטווח שלה, ללא זעזועים גדולים מדי, מהר מדי - כמו שאוהבים הסיניים.

מאת: אמיר כהן