בעניין טכנו (ע"מ 1334-06-12 ט.ט. טכנו חשמל טכנולוגיה מתקדמות לרכב (96) בע"מ נ' מע"מ עכו אשר ניתן בתאריך 7.12.2014) קיבל בית המשפט את הערעור וביטל את כפל הקנס אשר הוטל על החברה לפי סעיף 50(א) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ או החוק") בגין ניכוי תשומות על חשבוניות פיקטיביות אשר הוצאו לא כדין וכן ביטל את הקנס בגובה 1% מסך עסקאותיה של החברה - בגין אי ניהול ספרים כדין.

בית המשפט קבע כי רשות מס היא רשות מנהלית, אשר החלטותיה צריכות להינתן בתוך זמן מוגדר. נוסף על כך, החלטותיה צריכות להיות גלויות וידועות לנישום (סעיף 6 לתיקון סדרי המנהל (החלטות והנמקות) התשי"ט-1958), מכיוון שתכלית תחימת המועד למתן החלטה היא לצמצם את חוסר הוודאות אשר הנישום שרוי בו, שעה שטרם ניתנה החלטה בעניינו (ע"א 5954/04+1857/05 פקיד שומה ירושלים נ' משה סמי ואח').

בעניין טכנו ערך מנהל מע"מ ביקורת בספרי החברה לתקופה שמיום 1.6.2006 ועד 1/2007 ומצא בהם בעיה של ניכוי תשומות ביתר ובסכומים ניכרים, עקב שימוש בחשבוניות פיקטיביות.

על כך חייב המנהל את החברה ב"כפל מס" בסכום של 441,764 ש"ח ופסל את ספרי החשבונות של החברה לשנים הללו, בקבעו כי מדובר בספרים בלתי קבילים אשר נוהלו בסטייה מהותית. כל זאת לאחר עריכת שימוע לחברה ביום 5.7.2010.

נימוקי ההחלטות של המנהל ניתנו ביום 24.11.2010 וההודעות על דרישה ל"כפל מס", פסילת ספרים וקנס נשאו את התאריך 30.11.2010.

ההודעות התקבלו בדואר למשלוח בתאריך 5.12.2010, והוחזרו למנהל לטענתו בתאריך 8.12.2010 אך הוא לא המציא אסמכתה בנוגע להחזרת הדואר אליו.

לטענת החברה היא לא ידעה ולא קיבלה עותק מההודעות שלעיל, ולכן לא ידעה על החוב המצטבר במע"מ בעקבות אותן החלטות.

בסעיף 80 לחוק אשר כותרו "המצאת הודעה", נאמר:

"הודעה על קביעת מס, על שומה או על תיקונה תומצא לחייב במס ביד או בדואר רשום".

תקנה 26א לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 אשר כותרתה: "המצאת מסמכים" קובעת:

"א. המסמכים המפורטים להלן יומצאו ביד או בדואר רשום: דרישה, הודעה, החלטה, השגה, התראה או קביעה לפי הסעיפים: 50, 60, 72, 74, 77א, 82, 95, 108(א), 109(א)(4), 111(ב) ו-(ו), 112(א) ו-(ב), 113 או 138 לחוק, הכול לפי העניין.

ב. מסמך אחר לעניין החוק יומצא ביד או יישלח בדואר.

ג. הוצא מסמך ביד לעובדו של הנמען יקבל אישור בכתב על המסירה."

בעניין טכנו מונה בית המשפט את הכשלים של רשות המסים אשר הביאו להחלטתו לקבל את הערעור, כדלקמן:

א. אופן המסירה - רשות המסים הייתה יכולה למסור ידנית את ההחלטות למיצגיה של החברה, מכיוון שהתנהלו דיונים בעניינים אחרים על ידי אותם הצדדים.

ב. משלוח בדואר - סעיף 14(ב) לחוק (אשר כותרתו "המצאת מסמכים"), קובע: "נשלח מסמך בדואר רואים אותו כאילו הומצא לנמען ביום החמישי לאחר שנשלח אף אם סירב הנמען לקבלו".

תחולת סעיף זה דורשת "ראשית ראיה" לסירובו של הנמען לקבלת הדואר, או לכל הפחות ראייה כי דבר הדואר מחכה לנישום בדואר. אך רשות המסים לא בדקה את דבר מסירת המכתב אשר בו מצויות ההחלטות לידי החברה. לא טרחה לבדוק ולו בדיקה ראשונית אם אכן נמסרה הודעה בדבר קיומו של דבר הדואר לחברה.

על רשות המסים היה לשגר לנישום את החלטותיה, באופן שבו תהיה חזקה של קבלת הדואר בידי החברה. אין רשות המסים יכולה להסתפק בשיגור טכני של ההחלטות ללא מעקב נוסף, המוודא מסירת הודעה לנמען על קיומו של דבר דואר. במיוחד בהחלטות מעין עונשיות (למרות מהותן כסנקציות אזרחיות), ההקפדה הנדרשת מרשות המסים בנוגע לתקופת ההתיישנות צריכה להישמר בקפדנות, במיוחד כאשר תחילת מניין התקופות הוא ממועד הדיון בהשגה

ג. המסירה ביד נעשתה רק ביום 13.5.2012, במסגרת דיון בתיק אחר.

לאור זאת הורה בית המשפט על ביטול החלטותיה של רשות המסים על פי סעיף 82(ד)לחוק, וקבע כי מסירת ההחלטות בתאריך 13.5.2012, הייתה מעבר לתקופת ההתיישנות ולכן בטלות.

בית המשפט קבע כי רשות המסים תוכל לגבות את המס לפי השומה שהוצאה בגין החשבוניות הפיקטיביות ולפי פסק הדין בהליך פלילי שננקט נגד החברה, על פי סעיפים 77(ב) ו-79(ב). אך כפל המס על פי סעיף 50(א) לחוק יבוטל וכך גם יבוטל הקנס בשיעור של 1% מכוח הוראות סעיף 95 לחוק.

הכותב - מומחה לדיני מיסוי ומנהל מקצועי של אתר האינטרנט מסים ועסקים www.ralc.co.il