אין להחיל שחלוף לפי סעיף 96 לפקודה במכירת רכבי חברות ליסינג והשכרה
ביום 6.4.2014 התקבל פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין ערעורה של חברת אלדן תחבורה על צו שהוציא פקיד השומה שבו קבע כי הרווחים ממכירת כלי רכב ששימשו את החברה להשכרה או לליסינג הם למעשה מכירות מלאי העולות כדי עסק ולא רווחי הון.
ביום 6.4.2014 התקבל פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין ערעורה של חברת אלדן תחבורה בע"מ (ע"מ 213-05-11) על צו שהוציא פקיד השומה לשנות המס 2007-2005, שבו קבע כי הרווחים ממכירת כלי רכב ששימשו את החברה להשכרה או לליסינג הם למעשה מכירות מלאי העולות כדי עסק ולא רווחי הון - דבר אשר מונע מהחברה יישום הוראות סעיף 96 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") על הרווחים האמורים. כלומר, אין להתיר לחברה לדחות את רווחי ההון הריאליים שנצמחו לה ממכירת כלי הרכב לאחר תום תקופת הליסינג או ההשכרה. רקע ------- חברת אלדן (להלן: "החברה") התייחסה לכלי הרכב שרכשה לצורך השכרתם או החכרתם (בתנאי ליסינג תפעולי) כרכוש קבוע. בתום תקופת ההשכרה/ הליסינג העמידה החברה את הרכבים למכירה, כך שאם ממכירת הרכבים נצמח לחברה רווח - הוא סווג כרווח הון שאותו ביקשה לדחות בדוחותיה לצורכי מס על פי הוראות סעיף 96 לפקודה, בעת שרכשה רכבים חדשים תחתם (שחלוף רכבים). פקיד השומה טען כי בעת שהעמידה החברה את הרכב למכירה למעשה שינתה ייעודו מרכוש קבוע למלאי (לא היה חולק כי לא חלפו ארבע שנים מיום רכישתו של הרכב ועד יום העמדתו למכירה במגרשי הרכב למכירה של החברה). לפיכך על פי הוראות סעיף 100(2) לפקודה - בעת שינוי ייעוד לא תהא מכירה הונית (אלא מכירה פירותית בעת מכירת המלאי), וממילא אין מקום להחיל את סעיף 96 לפקודה. לאור האמור נדרש בית המשפט להכריע אם בעת מכירת כלי הרכב האמורים על ידי החברה מפיקה החברה הכנסות עסקיות-פירותיות, או לחלופין נצמח לחברה רווח הון בגין מימוש רכוש קבוע. בית המשפט ניתח את פעילות החברה, הן פעילות ההשכרה/ הליסינג והן פעילות מכירת הרכבים ש"חזרו" מפעילות ההשכרה/ הליסינג, לאור מבחני העסק שנקבעו בפרשת רפאל מגיד (ע"א 9187/06), ובפרט לאור "מבחן העל" שנקבע שם - מבחן הנסיבות האופפות את העסקה. בית המשפט קבע כי בהתאם לעובדות - החברה החזיקה מערך לוגיסטי וארגוני למכירת כלי הרכב, העסיקה עובדי מכירות במרכזי המכירה, טיפלה בכלי הרכב טרם הוצאתם למכירה, פרסמה ושיווקה את כלי הרכב למכירה, היקף פעילותה היה גבוה מאוד כמותית וכספית, ביצוע מכירות בתדירות ובמהירות גבוהות מאוד - הרי למעשה ניהלה החברה והפעילה עסק למכירת כלי רכב מתוך שיקולים מסחריים וכלכליים, וזאת במקביל לעסקיה להשכרת כלי רכב. בסיכום קובע בית המשפט כי המסקנה המתבקשת היא כי בעת העברת כלי הרכב מתחום עסקי ההשכרה למגרשי המכירה (לצורך מכירתם ללקוחות פרטיים או סוחרי רכב), שינתה החברה את ייעוד כלי הרכב מרכוש קבוע למלאי עסקי. מאחר שתקופת החזקת כלי הרכב (עד מועד העמדתו למכירה) בידי החברה קצרה מארבע שנים, יש להחיל את הוראות סעיף 100(2) לפקודה - דהיינו, הרווח ממכירת כלי הרכב הוא רווח פירותי-עסקי (בעת המכירה ללקוח) ולא רווח הון, ומשכך ממילא לא ניתן לדחות את הרווח בגינו בעת שחלוף רכבים. כאן המקום לציין כי בית המשפט קובע שפקיד השומה מוסמך ורשאי להפעיל את סעיף 100 לפקודה גם מיוזמתו וללא דרישה או פנייה יזומה של הנישום. ראוי לציין גם כי למרות טענתה של החברה כי תקופת ארבע השנים הקבועה בסעיף זה היא בבחינת חזקה לא חלוטה שאותה יש לפרש באופן הבא להקל עם החברה, לאור הנסיבות העסקיות שבמכירת כלי הרכב, בית המשפט קובע באופן חד משמעי כי אין אחיזה לשונית בחוק לטענה זו, וזאת בפרט לאור המגמה הפרשנית שעולה מבית המשפט העליון בפרשת מלכיאלי (ע"א 1177/10) לצמצום היכולת לראות בסעיפי הפקודה משום חזקה הניתנת לסתירה. כאן המקום להפנות את תשומת הלב כי ביום 13.9.2012 פרסמה רשות המסים חוזר מ"ה מס' 4/2012 (וזאת כהרחבה, הבהרה ופירוט לאמור בהו"ב מס' 90/43 בנושא טיפול שומתי החברות להשכרת רכב מיום 27.8.1990), שבו קבעה את עמדתה המקצועית כי במועד העמדת כלי הרכב (ששימשו לעסקי ההשכרה/ הליסינג של החברה) למכירה, יש לבצע שינוי ייעוד של כלי הרכב מרכוש קבוע למלאי עסקי - שעליו יש לדווח לצורכי מס בהתאם להוראות סעיף 100 לפקודה. ביום 5.8.2013 פורסם החוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014) התשע"ג-2013 (תיקון 197 לפקודה) שבמסגרתו בין היתר תוקן סעיף 96 לפקודה החל מיום 1.8.2013 - ובו נקבע כי רכבים המשמשים להשכרה או לליסינג יוחרגו מתחולת סעיף 96 לפקודה למרות היותם נכס בר-פחת. לאור האמור, ביום 6.4.2014 פרסמה רשות המסים תוספת מס' 1 לחוזר האמור לעיל שבו מצוין כי החל מיום 1.8.2013 ואילך, גם אם מדובר באירוע מס הוני בעת מכירת רכבי השכרה או ליסינג (על פי המבחנים ואמות המידה שנקבעו בחוזר המצוין לעיל) הרי אין נפקות לתחולתו של סעיף 96 לפקודה בנוגע לרווח ההון במכירתם. סיכום ותובנות ----------------- אמנם לאור שינוי החקיקה נסתם הגולל על אפשרות עתידית לבצע שחלוף לפי סעיף 96 לפקודה בחברות השכרה/ ליסינג של כלי רכב כאמור, אולם יש לתת את הדעת על פעילות דומה בציוד אחר: חברות המעמידות בתנאי השכרה/ ליסינג מכונות צילום, ציוד מכני הנדסי ועוד. השלכות פסק דין זה יחולו גם עליהן באותם מבחנים. בעוד לעניין מכוניות אין יותר כל אפשרות לבצע חילוף לפי סעיף 96 לפקודה עקב שינוי הוראות הפקודה כאמור, כל החברות המפעילות עסקי השכרת מכונות צילום וציוד אחר, ככל שיבצעו את המכירה בחלוף ארבע שנים, לא יחולו הוראות סעיף 100(2) לפקודה אלא לכל היותר יחול סעיף 100(1) לפקודה, קרי אירוע מס של שינוי ייעוד מרכוש קבוע למלאי עסקי, וייווצר רווח הון שעליו ניתן להחיל את הוראות סעיף 96 לפקודה תוך דחיית המס החל על הרווח הריאלי. הכותבים - ממשרד ארצי, חיבה את אלמקייס פתרונות מיסוי בע"מ


תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.

עתירה נגד החוק על רווחים כלואים - האם יש סיכוי למנוע את החוק?
בית המשפט לא נוהג להתערב בחוקים ותקנות מיסוי; הוא מאיר את זה לרשויות המס
קבוצת רואי חשבון ואיגוד לשכות המסחר עותרים לבג"ץ נגד החוק החדש - מיסוי על רווחים כלואים, בטענה לפגיעה בזכויות יסוד וחוסר שוויון. הרקע לחוק זה נעוץ במאמצי הממשלה להגביר גביית מיסים מרווחים צבורים בחברות, תוך התמודדות עם גירעונות תקציביים גדלים בעקבות הוצאות מלחמה והשקעות ציבוריות. נדיר מאוד שבית המשפט מתערב בתקנות וחוקים של רשות המס, הוא נותן גיבוי לרשות המקצועית ולא נכנס לנושאים מקצועיים. לא נראה שהפעם זה יהיה שונה.
חוקים דומים קיימים במדינות כמו ארה"ב (עם מיסוי על רווחים לא מחולקים בחברות S-Corp) ובריטניה (IR35), אך בישראל הוא ייחודי בתחולה הרטרואקטיבית שלו, מה שמעורר ביקורת חריפה על פגיעה באמון הציבור במערכת המיסוי. העותרים, בהובלת איגוד לשכות המסחר ונציגי מקצועות חופשיים, טוענים כי החוק מהווה הפרה חוקתית, ומציינים כי הוא נחקק בחיפזון במסגרת חוק ההסדרים, ללא דיון ציבורי מספק.
חוק הרווחים הכלואים, שנכנס לתוקף בתחילת שנת 2025 כחלק מחוק ההסדרים, מעורר סערה עוד לפני שחוקק. לכאורה החוק נועדה להילחם בתופעת "חברות ארנק" - חברות מעטים שבהן בעלי שליטה צוברים רווחים כדי לדחות תשלומי מס אישיים גבוהים יותר, אלא שבפועל הוא חל על רבבות רבות של עסקים, גם עסקים לגיטימים, לא כאלו שהוקמו לתכנון מס.
לפי נתוני משרד האוצר, החוק כבר הניב גבייה של למעלה מ-10 מיליארד שקלים בשנה הראשונה, בעיקר מחלוקות דיבידנד מוקדמות, אך מבקרים רואים בו כלי דרקוני שמעניש יזמות ויעילות כלכלית. מדובר ברפורמה מקיפה שמבקשת לשנות את מבנה המיסוי של חברות מעטים בישראל ולהטיל מסים על רווחים שלא חולקו. ההיסטוריה של חוקים כאלה בישראל כוללת ניסיונות קודמים, כמו תיקון 89 לפקודת מס הכנסה בשנות ה-2000, אך החוק הנוכחי רחב יותר ומכוון בעיקר לחברות נותנות שירותים עם מחזור עד 30 מיליון שקלים. כעת מוגשת נגדו עתירה לבג"ץ מטעם איגוד לשכות המסחר וקבוצת רואי חשבון ויועצי מס שהתאגדו לצורך המהלך.
- רשות המסים פתחה את ההגשה לפיצוי על אובדן שכר דירה לנכסים שניזוקו במבצע "עם כלביא"
- העלים מליונים מרווחי קריפטו - ונתפס
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בעתירה נטען כי החוק פוגע פגיעה קשה בזכויות חוקתיות לרבות הזכות לקניין, חופש העיסוק ועקרון השוויון. הזכות לקניין, המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נפגעת לדברי העותרים משום שהחוק כופה חלוקה או מיסוי על נכסים שכבר מוסו בעבר, מה שיוצר מיסוי כפול בפועל. חופש העיסוק נפגע בכך שהחוק מתערב בהחלטות עסקיות לגיטימיות, כמו שמירת רווחים להשקעות עתידיות או כרית ביטחון. עקרון השוויון מופר, שכן החוק מתמקד בחברות קטנות בעוד גופים גדולים פטורים. לטענת העותרים, מדובר בחוק מורכב ותקדימי שנחקק בלוח זמנים קצר, ללא היוועצות מספקת וללא בחינה של השלכותיו הכלכליות ארוכות הטווח. השלכות אלה כוללות פגיעה בתחרותיות, בריחת הון לחו"ל, והפחתת תמריצים להקמת עסקים חדשים, כפי שמעידים דוחות כלכליים ממכון אהרן ומבנק ישראל.