תקציר עפ"ג 24375/12 דוד זרזבסקי נ' מדינת ישראל המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון חלקי בעבירת מע"מ, שעניינה אי הגשת דיווח במועד והעברת המע"מ הנגזר ממנה בסך של כ-2.6 מיליון ש"ח. בית המשפט קמא גזר על המערער עונש מאסר בפועל של שנה. המערער הגיש ערעור על חומרת גזר הדין, מכיוון שלשיטתו לא הביא בחשבון את נסיבותיו האישיות ובכללן מחלתם של שניים מילדיו, הפנייה היזומה של המערער להסדיר את העניין וההסרה החלקית של המחדל. בית המשפט המחוזי הקל בעונשו של המערער והעמיד את תקופת המאסר על שישה חודשים, שאותה יוכל לרצות בדרך של עבודות שירות. השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים בשנת 2009 היה המערער הבעלים של חברה פרטית שעסקה בהפקת מופעים מוסיקליים ואחרים והייתה רשומה כעוסק מורשה לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975. כיוון שכך, הייתה חייבת בניהול רשומות ובדיווח תקופתי לרשויות מע"מ. בכתב אישום שהוגש נגד המערער, אחיו והחברה נטען כי בתאריך 5.3.2009 או בסמוך לכך, הם הוציאו חשבונית מס על עסקה בסך של 17,035,962 ש"ח, שהמע"מ הנובע ממנה הוא בסך 2,640,574 ש"ח. בדוחות התקופתיים שהגישו למע"מ באותה תקופה לא דיווחו על חשבונית מס זו. במסגרת הסדר טיעון חלקי הטיל בית המשפט קמא על המערער 12 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט הצביע על השיקולים לחומרה ובעיקרם סכום המס הגלום בחשבונית המס שלא דווחה במועד. מנגד הצביע בית המשפט על השיקולים לקולא וביניהם כי מדובר באדם מן היישוב אשר זוהי הסתבכותו היחידה עם החוק, ככל הנראה מדובר בכישלון עסקי שהביא אותו לכך שפעל כפי שפעל וכן שניים מילדיו של המערער חולים במחלות קשות. עם זאת, נקבע כי השקלול הסופי אשר מעמיד מול נסיבות אלה את חומרתה של העבירה, מצביע על כך שלא ניתן להסתפק בתקופת מאסר שתרוצה בעבודות שירות ומן הראוי להטיל מאסר שירוצה מאחורי סורג ובריח. הנסיבות המקלות הובאו בחשבון לעניין תקופת המאסר, וזו הועמדה כאמור על שנה אחת. דיון גזר הדין קמא מתייחס לכל ההיבטים הרלוונטיים. אין נימוק שנעלם כליל מעיניו של בית המשפט, ולא ניתן להצביע על שגגה מובהקת שנפלה בבית משפט קמא. עם זאת, בשקלול הנימוקים השונים לא ניתן דגש מספיק לחלק מהם שאמורים היו לפעול להקלת הענישה, ועל כן בשורה התחתונה יש להתערב בענישה. באשר לאופייה של העבירה ונסיבותיה - הסכום שבו מדובר הוא אכן בבחינת נסיבה לחומרה מאין כמותה. עם זאת, הוא אינו מאיין את העובדה שמדובר בעבירה אחת בלבד. עבירות המס מתאפיינות לא פעם בפעילות שיטתית, עקבית ומתמשכת של העלמת מס החוזרת על עצמה חודש אחר חודש, שנה אחר שנה, עד אשר היא נחשפת (אם היא נחשפת) בדרך זו או אחרת. החזרה והשיטתיות הן נסיבה מחמירה מאין כמותה. קשה יותר לקבל טענה של חרטה, כאשר זו באה רק לאחר שאותה פעילות מתמשכת הופסקה שלא מיוזמת העבריין. במקרה הנוכחי כאמור מדובר בעבירה אחת, והמערער בהתנהלותו הניח את היסודות לגילוייה. לא ניתן לשלול כליל את טענתם של הסניגורים שלפיה המערער כאמור לא נהג כעבריין מושלם, שהרי לצד העובדה כי לא העביר את הכסף לרשויות המס מיד עם הוצאת חשבונית המס, הוא העביר את חשבונית המס לרואה החשבון שלו ובכך אפשר את תפיסתה. לא נעשה ניסיון להעלים את חשבונית המס, לא ניסיון מוקדם ואף לא ניסיון בדיעבד. מקובלת לעניין זה טענת הסניגוריה כי העובדה שהמערער הודה מיד ופתח במשא ומתן עם רשויות מע"מ עוד לפני התאריך שבו היה צריך לדווח (15.4.2009), יש בה נסיבה לקולא. היא אינה מאיינת את העבירה, אך היא עדיין בגדר נסיבה לקולא. זאת ועוד, בפועל התקופה שלאורכה העלים המערער מידע מרשויות המס היא תקופה קצרה במיוחד, ואילולא הקריסה הכספית רחבת ההיקף, ניתן היה ככל הנראה להגיע להסכמות עם מנהל מע"מ. יש להתחשב גם במאמצים להסרת המחדל ולהחזרת סכום חלקי של המס (כ-900,000 ש"ח). אמנם הדרך להסרה מלאה של המחדל עדיין רחוקה בהינתן הסכום שמדובר בו (2.6 מיליון ש"ח), אך עם זאת המאמצים שנעשו להחזרת הסכום הנוסף מצביעים אף הם על נטילת אחריות מלאה, לצד ההיבט הכספי שעניינו סכום משמעותי שהוחזר למדינה על חשבון החוב. חרף כל האמור לעיל, ספק אם היה מקום להתערב בענישה אלמלא חבר על כל האמור לעיל מצבם הרפואי של שניים מבניו של המערער, אחד מהם חולה בטרשת נפוצה ובסרטן והבן הנוסף חולה בסרטן. על מצבם הרפואי של שני הבנים הוגשו מסמכים רפואיים ואין על כך מחלוקת. בית המשפט קמא הזכיר נושא זה בלאקוניות. למצב בניו של המערער היה מקום לתת משקל רב יותר. מהמסמכים הרפואיים עולה כי המערער נוטל חלק ממשי בטיפול בבניו, ומכל מקום מדובר בטרגדיה של ממש בהינתן העובדה ששני בניו חלו במחלות דלעיל. כאמור, התמונה הכוללת היא של הרס ומכאוב טוטאליים במשפחתו של המערער ואין להתעלם מכך. תמונה זו היא לשון המאזניים להטיית הכף לענישה שלא תכלול מאסר מאחורי סורג ובריח. תוצאה הערעור התקבל. בבית המשפט המחוזי בתל אביב לפני כב' הנשיאה ד' ברלינר והשופטים ג' קרא ומ' סוקולוב ניתן ב-16.6.2013