תקציר ע"מ 44962/11

נעמאן חרבאווי נ' רשות המסים - אגף מס ערך מוסף

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה ערעור שעניינו הטלת כפל מס על יועץ מס בשל מעורבותו בהוצאת חשבוניות פיקטיביות בחברה שבה הועסק.

השאלה המשפטית והרקע העובדתי

המערער שימש יועץ מס בחברת "פרח הגולן" (להלן: "החברה") אשר לטענת המשיב הייתה חברה פיקטיבית שלא ביצעה כל עבודה ו/או מתן שירות, אלא שימשה אך להפצת חשבוניות מס פיקטיביות. המערער היה זה שהגיש את דוחותיה של החברה למנהל המכס והמע"מ. כנגד החברה, מנהלה, המערער ואדם נוסף הוגש כתב אישום בעבירות שונות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק"), וביניהן הוצאת חשבוניות שלא דין, ניכוי מס תשומות שלא כדין, הכנה וניהול של פנקסי חשבונות כוזבים ועוד. בד בבד חויב המערער בתשלום כפל מס בסך כולל של 611,343 ש"ח על פי הוראות סעיף 50(א) לחוק. כנגד חיוב זה בכפל מס הוגש הערעור.

לטענת המערער, הוא שימש אך כמנהל חשבונות של החברה והוא אינו נמנה על בעליה. הוא גם לא היה "הרוח החיה" בחברה כטענת המשיב. לטענתו הוא חף מכל פשע וחפותו תתברר במסגרת ההליך הפלילי המתנהל כנגדו. מנגד טוען המשיב כי המערער הודה במסגרת החקירות שנערכו לו על ידי מחלקת החקירות של המשיב, כי היה מעורב במנגנון הוצאת חשבוניות פיקטיביות ובהגשת דוחות כוזבים ודרישת תשומות פיקטיביות של החברה. בנסיבות אלו לשיטת המשיב, יש להטיל על המערער את הסנקציה הקבועה בסעיף 50(א) לחוק שנועדה לפצות את אוצר המדינה על הנזק שנגרם לה, וזאת לצד הסנקציה הפלילית הקבועה למעשים אלו והמתבררת במסגרת ההליך הפלילי כאמור.

דיון

נפסק כי יש לדחות את טענת המערער שלפיה לא היה מקום לחייבו בכפל מס בטרם הסתיים ההליך הפלילי בעניינו. הכלל הוא כי קיום הליך פלילי אינו מצדיק כשלעצמו עיכוב של הליך אזרחי באותו עניין. לגופו של עניין, סעיף 50(א) לחוק קובע כי אדם שאינו רשאי לפי סעיף 47 לחוק להוציא חשבונית מס - יהיה חייב בתשלום כפל המס המצוין בחשבונית או המשתמע ממנה. כבר נפסק בעבר כי לשון הסעיף מלמדת שניתן לחייב בכפל מס אדם גם אם לא היה מוסמך להוציא חשבוניות בשמו של עוסק. במקרה זה די נהיר שהמערער היה שותף פעיל בהוצאות החשבוניות הפיקטיביות - המערער הודה במסגרת חקירתו אצל המשיב כי ידע בזמן אמת שהחשבוניות אשר הוצגו לו היו פיקטיביות.

נוסף על כך אין לקבל את טענת המערער כי הופלה לרעה בכך שדווקא הוא חויב בכפל מס ולא שותפיו האחרים למרמה. אכן, המשיב אינו יכול לחייב הן את המערער והן את החברה בכפל מס בגין אותה מסכת עובדתית, אך לא זו בלבד שהמשיב הצהיר במפורש כי אין בכוונתו לעשות כזאת, אלא שהוא הדגיש כי חייב את המערער בסך של כ-611,000 ש"ח בלבד ולא בסך המקסימלי שניתן היה לחייבו, היינו סך של כ-1.2 מיליון ש"ח, רק משום שהוצאו הודעות קנס גם לשני שותפים אחרים של המערער במעשי המרמה.

תוצאה

הערעור נדחה. המערער חויב בהוצאות משפט בסך 50,000 ש"ח.

בבית המשפט המחוזי בירושלים

לפני כב' השופט דוד מינץ

ניתן ב-4.3.2013