דחיית טענת התיישנות בגין עבירות אי הגשת דוחות מס במועד
תקציר מקמ 22367/10 מס הכנסה עכו נ' האני נסרה
תקציר מקמ 22367/10
מס הכנסה עכו נ' האני נסרה
בית המשפט השלום בקריות פסק כי תקופת ההתיישנות בגין עבירות אי הגשת דוח במועד היא שש שנים, ותחילתה מתום שנת המס שבה החל ביצוע העבירה. בית המשפט דחה את טענת המשיב שלפיה דין הבקשה להטלת מאסר במקום קנס להידחות, שכן לגישתו ביום ההודעה על הטלת הקנס התיישנו העבירות נשוא הקנס בהיותן הן עבירות מנהליות והן עבירות מסוג קנס, ומשכך חלה תקופת התיישנות של שנה על העבירות נשוא הבקשה, כתקופת ההתיישנות בעבירות קנס אחרות.
השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים
מדובר בבקשה מטעם המבקשת להטיל על המשיב מאסר במקום קנסות שלא שולמו, על פי האמור בסעיף 19 לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985 (להלן: "חוק העבירות המנהליות"). במסגרת תגובתו לבקשה העלה המשיב טענה מקדמית שלפיה דין הבקשה להטלת מאסר במקום קנס להידחות, שכן לגישתו ביום ההודעה על הטלת הקנס התיישנו העבירות נשוא הקנס.
המשיב לא הגיש במועד את דוחותיו לשנת המס 2004 ולשנת המס 2005. בתאריך 22.10.2007 הוצאו על שמו של המשיב שתי הודעות על קנס מנהלי קצוב, בגין אי הגשת הדוחות השנתיים במועדם. על פי אישור המסירה שצורף לבקשה, נמסרו הודעות הקנס למשיב ביום 31.10.2007. ביום 14.12.2010 הוגשה מטעם המבקשת הבקשה להטלת מאסר במקום קנס.
לטענת המשיב העבירות התיישנו. לטעמו ולאור אופיין של העבירות, מכיוון שהעבירות נשוא הודעת הקנס הן עבירות ברירת משפט, יש לסווגן נוסף על היותן עבירות מנהליות כעבירות מסוג עבירות קנס, על פי האמור בסעיף 221 שבפרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"), שעניינו סדרי דין מיוחדים בעבירות קנס. על פי סיווג זה טען המשיב כי סעיף 225א(א) לחוק סדר הדין הפלילי הקובע תקופת התיישנות של שנה לעבירות קנס - חל במקרה שלפנינו, ומכיוון שחלפה יותר משנה ממועדי התשלום ועד למסירת ההודעות הקנס למשיב, עסקינן בעבירות שהתיישנו.
מנגד, לטענת המבקשת העבירות נשוא הבקשה הן עבירות מנהליות הנושאות קנס, ומכך אין להסיק כי יש לראות בהן עבירות קנס כאמור בפרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי. משכך טענה המבקשת כי תקופת ההתיישנות הקובעת לענייננו היא התקופה הקבועה בסעיף 225 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), שלפיה עבירות שביצע המשיב מתיישנות כעבור שש שנים משנת המס שבה נעברה כל עבירה. נוסף על כך טענה המבקשת כי משהוטלו הקנסות והמשיב לא הגיש בקשה לביטולם או להישפט על העבירות בהליך פלילי, הורשע למעשה המשיב והעונש הפך לחלוט, ומשכך לא ניתן כעת להעלות טענות לעניין התיישנות העבירה.
דיון
דין טענת ההתיישנות להידחות. סעיף 1 לחוק העבירות המנהליות מסמיך את שר המשפטים לקבוע בתקנות כי בעבירה שאינה פשע, על חוק מהחוקים המנויים בתוספת הראשונה או בתקנות שהותקנו מכוח אותו חוק - אפשר יהיה להטיל קנס בדרך מנהלית. בתוספת הראשונה לחוק העבירות המנהליות מופיעה הפקודה, ועל פי האמור קבע שר המשפטים בתקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - חיקוקי מסים), התשמ"ז-1987 (להלן: "תקנות העבירות המנהליות") קנס מנהלי קצוב על עבירה לפי סעיף 216(ד) לפקודה. על פי סעיף 216 לפקודה, דינו של העובר עבירה מהעבירות המנויות בסעיף הוא שנת מאסר או קנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, או שני העונשים כאחד.
העבירות על פי סעיף 216(ד) לפקודה הן עבירות מנהליות ולא עבירות מסוג עבירות קנס, ואין בעובדה כי בשני סוגי העבירות מנגנון דומה של ברירת משפט כדי לקבוע זהות בין העבירות כפי שטען המשיב, או לחלופין להחיל את מערכת הכללים שחלה על עבירות קנס, לרבות תקופת ההתיישנות, על עבירות שנקבעו כעבירות מנהליות.
משהגענו למסקנה כי תקופת ההתיישנות בעבירות נשוא הבקשה אינה שנה היות שאין מדובר בעבירת קנס, עולה השאלה מהי תקופת ההתיישנות הקבועה לעבירה, ומהו המועד שבו מתחילה להיספר תקופת ההתיישנות. אין מחלוקת בין הצדדים כי העבירות הן עבירות מסוג עוון ולכאורה תקופת ההתיישנות לעבירה היא חמש שנים, אולם על פי האמור בסעיף 9(א) לחוק סדר הדין הפלילי, במקום שבו קיימת הוראה אחרת לעניין ההתיישנות בחוק אחר, תחול ההוראה הספציפית של החוק האחר.
סעיף 225 לפקודה עוסק בתקופת ההתיישנות הקבועה לעבירות מכוח הפקודה, ובמסגרתו הוארכה תקופת ההתיישנות בדין הכללי. הארכת תקופות ההתיישנות באה לכלל ביטוי בשני אופנים: ראשית - תקופות ההתיישנות הקבועות בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי הוארכו באופן שבמקום חמש שנים יבואו שש שנים, ובעבירה לפי סעיף 220 לפקודה עשר שנים; שנית - מניין תקופת ההתיישנות יחול מתום שנת המס שבמהלכה נעברה העבירה, ולא מיום ביצועה בפועל.
משלא הגיש נישום את הדוח במועדו, מתחילה תקופת ההתיישנות להיספר רק מתום אותה שנה שבה היה עליו להגישו. במקרה שלפנינו מדובר באי הגשת דוחות במועד בשנים 2004 ו-2005, כלומר את הדוח של שנת 2004 היה צריך להגיש בשנת 2005, ומשלא הוגש במועד - תקופת ההתיישנות מתחילה בסוף שנת 2005. בהתאם, תקופת ההתיישנות לעניין הדוח של שנת המס 2005 מתחילה למעשה בסוף שנת 2006, וזאת בשים לב שגם לו היה בית המשפט מקבל את טענות המשיב לעניין תקופת התיישנות של שנה אחת בלבד, הרי לעניין שנת המס 2005 לא חלפה תקופה כאמור מיום תחילת מרוץ ההתיישנות ועד למסירת הודעות הקנס בתאריך 31.10.2007, כך שגם לגישת המשיב עבירה זו לא התיישנה.
תוצאה
הטענה המקדמית נדחתה.
בבית המשפט השלום בקריות
לפני כב' סגן הנשיא ד"ר מרדכי ארגמן
ניתן ב-9.10.2011


שירות התעסוקה: יותר משכילים ובעלי מיומנויות הפכו לדורשי עבודה
ניתוח נתוני השנים האחרונות מראה כי דורשי העבודה לא מגיעים רק מהשכבות המוחלשות אלא ישנם יותר משכילים, בעלי משלחי יד אקדמאיים ומאשכולות גבוהים שמחפשים עבודה
הבוקר מפרסם שירות התעסוקה את דופק שוק העבודה המסכם את התנועות שנרשמו בשוק העבודה הישראלי במהלך חודש נובמבר, כאשר עולה מהם כי מספר דורשי העבודה שנרשמו, דומה למספר דורשי העבודה בשגרה שקדמה למתקפת ה-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. עם זאת, גם אם נדמה כי השוק התאושש לגמרי מהשפעות המלחמה, עיון בתמהיל דורשי העבודה מלמד על עקבותיה. כך, למשל, עלה שיעורם של היהודים שאינם חרדים בקרב דורשי העבודה בהשוואה לשיעורם קודם למלחמה. מגמות אלו ואחרות משקפות את השפעת המלחמה על הרכבה האנושי של מצבת דורשי העבודה. נתון בולט נוסף הוא עלייה בשיעור דורשי העבודה מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים, 8 עד 10, לעומת ירידה בשיעור דורשי העבודה מהשכבות המוחלשות, אשכולות 1-3. הנתון עולה ממבט על התפלגות דורשי העבודה מחודש נובמבר 2022, המלמדת על הצטרפותם של עוד ועוד דורשי עבודה בעלי מיומנויות גבוהות.
מנהלים עסקיים לעומת פועלים בתעשייה
לפי נתוני לשכת התעסוקה נראה כי תמהיל דורשי העבודה השתנה באופן משמעותי, כאשר ישנם יותר אקדמאים ומנהלים ופחות עובדים בלתי מקצועיים. כך, שאף שבמספר הכולל ניכר דמיון בין חודשי נובמבר בזמני שגרה לנובמבר השנה, נראה כי השפעת המלחמה ובכלל השפעת השנים האחרונות ניכרת בתמהיל דורשי העבודה.
מספר דורשי העבודה שהם מפתחי תכנה ומנתחי יישומים הוכפל בכפי 2.5 ממספרם בנובמבר 2019, זה שקדם למשברי השנים האחרונות- מכ-3.3 אלף ב-2019 לכ-8,000 השנה, ושיעורם עלה מ-2.3% ב-2019 לכ-6.3% השנה. בדומה, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור המנהלים מקרב דורשי העבודה ובמספרם- מ-17.3 אלף ב-2019 לכדי 22.8 אלף (מ-12.2% ל-18%) השנה. העלייה ניכרת יותר בקרב מנהלים בתחום השירותים העסקיים והמנהלים האדמינסטרטיביים, מ-6.2 אלף ב-2019 ל-9.6 אלף (מ-4.4% ל-7.6%) השנה. מגמה הפוכה נרשמה בקרב בעלי משלחי יד מרוויחי שכר נמוך.כך למשל, ירד מספר דורשי העבודה שהם עובדי ניקיון ועוזרים בבתים פרטיים, בתי מלון ומשרד מכ-9.8 אלף ב-2019 לכדי 6.1 אלף ( מ-6.9% ל-4.8% השנה). בדומה, ירד מספר דורשי העבודה שהם פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה מ-5.7 אלף ל-3.8 אלף (מ-4% ל-3%) השנה.

- OECD: בישראל יש כישרון גדול והשכלה גבוהה שלא מיתרגמים לשכר גבוה
- מובטלים? כבר לא צריך להגיש גם טופס לביטוח לאומי וגם ללשכת התעסוקה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
יותר אבטלה בערים חרדיות וערביות
כבמרבית חודשי השנים האחרונות, גם בנובמבר 2025 הובילו את הרשימה אום אל פחם ורהט (6.1% ו-5.8%, בהתאמה), רהט ואום אל פחם (שיעור זהה של 5.7%), שאחריהן עכו (4.9%) ועפולה (4.6%), כערים הגדולות שבהן יש מספר הרבה דיותר של דורשי עבודה. עפולה היא העיר היהודית בעלת שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר. ככלל, גם החודש הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוהים ביותר הן פריפריאליות, חרדיות או ערביות, כשמנגד השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו גם החודש בערים החזקות יותר כרעננה, כפר סבא ורמת השרון. בהשוואה לחודש שקדם, במרבית הערים נרשמה עלייה, אשר עמדה בממוצע על 2.9% - הבולטות ביותר נרשמו בראש פינה (17.8%), קריית גת (9.8%), ובאום אל פחם ורמלה (7.8%, כל אחת). מנגד, בחלק מהערים נרשמה ירידה, כאשר לרוב דובר בערים חזקות מהמרכז.
עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקהאבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה
הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות
בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.
כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.
הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.
הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.
- המנהלים שלכם כבר לא צריכים אתכם - "כולם ניתנים להחלפה": השינוי הגדול בשוק העבודה
- מספר המשרות הפנויות בארה״ב נותר גבוה - אך שוק העבודה מאותת על האטה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת:
