עיריית ת"א בשיא החוצפה: קודם הורסים בלי להודיע – אחר כך מבקשים החזר הוצאות מבעל הנכס

בית משפט השלום בתל-אביב דן בתביעתה של עיריית ת"א כנגד תושב העיר להחזר הוצאות עבור הריסת נכס בבעלותו מחשש לסכנת הציבור. הנתבע היה אחד הינו אחד מהבעלים של הנכס המצוי ברחוב פיארברג 9 בתל אביב, אותו הרסה העירייה. ב-10 ביולי 2003, בעקבות ביקורת מהנדס מטעם התובעת בנכס, הוצאה הודעה לפי סעיף 7 לחוק העזר לפיה הנכס נמצא במצב בו קיימת סכנה מיידית למחזיקים בו או לציבור ובשל כך הוצא צו הריסה. באותו יום הודבק הצו בכניסה לנכס. 3 ימים לאחר מכן, ביצעה התובעת את ההריסה בנכס וזאת בהתאם לצו ההריסה ולחוות דעת המהנדס והוראות הביצוע. משכך דרשה העירייה את החזר הוצאותיה בגין העבודות שבוצעו, כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשת התביעה. הנתבע הכחיש את טענות התובעת מכל וכל. ראשית, הוא תושב תל אביב, אשר כתובתו מזה שנים רבות הינה ברחוב מזא"ה בעיר, ועל אף כי הוא מופיע כמחזיק בחצי הנכס נמנעה התובעת מליידע אותו על צו ההריסה. כמו כן טוען הנתבע כי הנכס לא היה כלל "מבנה מסוכן" כמשמעותו בסעיף 7 לחוק העזר העירוני. יתרה מזו, לגישת הנתבע פעולות ההריסה נעשו שלא כדין ותוך פגיעה בזכויות היסוד המעוגנות בחוק כבוד האדם וחירותו. מכתב התביעה עולה כי מודעת העירייה הודבקה בכניסה לבניין ב-10 ביולי (יום חמישי) ואילו ההריסה בוצעה ב-13 ביולי (יום ראשון) וזאת מבלי שהיה סיפק לנתבע כלל לנסות ולכלכל את צעדיו בנידון, דהיינו, לנסות לבטל את צו ההריסה או לחלופין להרוס בעצמו את מה שטעון הריסה. השופט במתן פסק דינו בעניין האמור, קבע כי העירייה לא עמדה בנטל ההוכחה שהיה מוטל עליה ולא שכנעה בדבר התנהלותה כדין. לדברי השופט, "היה עליה (העירייה) לאפשר לבעלי הנכס להביע את דעתם וכן להזמין חוות דעת משלהם או לבצע את התיקון הנדרש תוך זמן סביר. אינני יכול לקבל עמדה ולפיה הזמן הסביר הינו שלושה ימים אשר בטווח זה קיימים הימים שישי ושבת". עוד קבע השופט, כי העירייה "לא הוכיחה לבית משפט כי הייתה קיימת סכנה מיידית לבני אדם עד כדי כך כי יש לפעול במהירות מבלי לידע את המחזיק בנכס או את בעליו ולאפשר לו לטפל במפגע בעצמו". עקב כך, פסק השופט נגד העירייה, דחה את התביעה וחייב אותה לשאת בהוצאות המשפט של הנתבע וכן בסך של 3,600 שקל + מע"מ בעבור שכר טרחה עו"ד.