עיריית ת"א בשיא החוצפה: קודם הורסים בלי להודיע – אחר כך מבקשים החזר הוצאות מבעל הנכס

העירייה תלתה מודעה על בניין בעיר, הרסה אותו מבלי שלבעליו היה זמן להגיב - וביקשה גם החזר הוצאות
משה בנימין |

בית משפט השלום בתל-אביב דן בתביעתה של עיריית ת"א כנגד תושב העיר להחזר הוצאות עבור הריסת נכס בבעלותו מחשש לסכנת הציבור. הנתבע היה אחד הינו אחד מהבעלים של הנכס המצוי ברחוב פיארברג 9 בתל אביב, אותו הרסה העירייה.

ב-10 ביולי 2003, בעקבות ביקורת מהנדס מטעם התובעת בנכס, הוצאה הודעה לפי סעיף 7 לחוק העזר לפיה הנכס נמצא במצב בו קיימת סכנה מיידית למחזיקים בו או לציבור ובשל כך הוצא צו הריסה. באותו יום הודבק הצו בכניסה לנכס.

3 ימים לאחר מכן, ביצעה התובעת את ההריסה בנכס וזאת בהתאם לצו ההריסה ולחוות דעת המהנדס והוראות הביצוע. משכך דרשה העירייה את החזר הוצאותיה בגין העבודות שבוצעו, כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשת התביעה.

הנתבע הכחיש את טענות התובעת מכל וכל. ראשית, הוא תושב תל אביב, אשר כתובתו מזה שנים רבות הינה ברחוב מזא"ה בעיר, ועל אף כי הוא מופיע כמחזיק בחצי הנכס נמנעה התובעת מליידע אותו על צו ההריסה.

כמו כן טוען הנתבע כי הנכס לא היה כלל "מבנה מסוכן" כמשמעותו בסעיף 7 לחוק העזר העירוני.

יתרה מזו, לגישת הנתבע פעולות ההריסה נעשו שלא כדין ותוך פגיעה בזכויות היסוד המעוגנות בחוק כבוד האדם וחירותו. מכתב התביעה עולה כי מודעת העירייה הודבקה בכניסה לבניין ב-10 ביולי (יום חמישי) ואילו ההריסה בוצעה ב-13 ביולי (יום ראשון) וזאת מבלי שהיה סיפק לנתבע כלל לנסות ולכלכל את צעדיו בנידון, דהיינו, לנסות לבטל את צו ההריסה או לחלופין להרוס בעצמו את מה שטעון הריסה.

השופט במתן פסק דינו בעניין האמור, קבע כי העירייה לא עמדה בנטל ההוכחה שהיה מוטל עליה ולא שכנעה בדבר התנהלותה כדין. לדברי השופט, "היה עליה (העירייה) לאפשר לבעלי הנכס להביע את דעתם וכן להזמין חוות דעת משלהם או לבצע את התיקון הנדרש תוך זמן סביר. אינני יכול לקבל עמדה ולפיה הזמן הסביר הינו שלושה ימים אשר בטווח זה קיימים הימים שישי ושבת".

עוד קבע השופט, כי העירייה "לא הוכיחה לבית משפט כי הייתה קיימת סכנה מיידית לבני אדם עד כדי כך כי יש לפעול במהירות מבלי לידע את המחזיק בנכס או את בעליו ולאפשר לו לטפל במפגע בעצמו".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
בנק אש. ניר צוק, שמוליק האוזר יו"ר ויובל אלוני מנכ"ל (קרדיט: גדי סיארה)בנק אש. ניר צוק, שמוליק האוזר יו"ר ויובל אלוני מנכ"ל (קרדיט: גדי סיארה)
פרשנות

בנק אש עומד להיכשל - הנה הסיבות

רעש גדול בהשקה היום, אבל לבנק אש של ניר צוק אין בשורה אמיתית; הלוואי והוא היה מייצר תחרות אמיתית. זה יכול להשתנות בעתיד, בינתיים הוא צל חיוור של ההבטחות 

מנדי הניג |

בנק אש היה אמור להביא בשורה לצרכנים. זה לא קרה. אולי זה יקרה בהמשך. אבל הוא בזבז תחמושת על השקה של מוצר נחות ביחס למוצר של הבנקים הגדולים. הסיכוי שיעברו אליו מסה גדולה של אנשים הוא נמוך מאוד. זה עומד מהבחינה הזו להיות כישלון, אבל הוא בהחלט יכול לייצר ערך לקהלים מסוימים שיפתחו חשבון משני לצד חשבון ראשי בבנק המסורתי שלהם.  

 הבנק החדש מציע מודל של חלוקת רווחים ושקיפות עם הלקוחות. אך אין בו משכנתאות, אין בו פעילות של ניירות ערך והוא חסר בשירותים בנקאיים נוספים כמו המרת מט"ח, אפשרות להיות במינוס ועוד. התוצאה: מוצר חלקי שקשה לראותו הופך לחשבון הראשי של הישראלים

הבנק שהוקם על ידי ניר צוק ויובל אלוני, יצא לדרך כמעט שלוש שנים לאחר שקיבל רישיון מבנק ישראל. באירוע ההשקה, הציגו המייסדים מודל של "חלוקה שווה": 50% מהכנסות הריבית על כספי העו"ש יחזרו ישירות ללקוחות, לצד התחייבות מוחלטת שלא לגבות עמלות עו"ש או דמי מנוי.

המרווח הבנקאי עצום, מסבירים מנהלי הבנק וטוענים שהם רוצים לחלוק אותו עם הלקוחות בצורה הוגנת ושקופה. הבנק יהיה כמעט אוטונומי לחלוטין וכמות העובדים בו מעטה - כ-70 לכל היותר. זה אומר שהבנק עשוי להיות עם נקודת איזון סבירה, וכלכלית הוא יצליח, אך מבחינת הצלחה ציבורית - זה לא נראה באופק. 


ומה כן הבנק יציע? שירותי עו"ש בסיסיים, פיקדונות ואשראי בלבד.  הציבור הישראלי אמנם מתלונן לא פעם על עמלות גבוהות ומתסכלות של הבנקים. הציבור גם ממש לא אוהב את הבנקים, אבל הוא בוטח בהם והם נותנים לו יריעה מלאה לצרכים שלו. מה שמחזיק את רוב הלקוחות בבנקים הגדולים הוא תחושת הביטחון העמוקה, המעטפת המלאה והמקיפה של שירותים – החל מהלוואות, משכנתאות, דרך מסחר בניירות ערך מתקדם ועד פתרונות השקעה מגוונים; אשראי גמיש ומט"ח זמין  והנוחות שבקבלת הכל תחת קורת גג אחת, ללא צורך בקפיצות בין פלטפורמות. אחרת, כבר מזמן היתה נהירה לבנק ירושלים שנותן את הריבית הטובה ביותר על פיקדונות. זה לא קורה כי אנשים לא רוצים להעביר לחשבון פיקדון סכום מסוים ולנהל מעין שני חשבונות. הם רוצים את הכל במקום אחד.