עובדות וטענות:

התובעת בעליה ומנהלה הגישו שלוש תביעות שונות בסך 50,000 ש"ח כל אחת, נגד הנתבע, בנק הפועלים, בגין פרסום לשון הרע אשר לטענתם פגע קשות במהימנותם, יושרם ועיסוקם. מדובר בשלושה אירועים שונים:

ביום 16.11.05 סירב הנתבע לכבד שני שיקים שמשכה התובעת והחזיר אותם מבלי לפרעם וזאת, כשבחשבון היה כיסוי מלא לשיקים ולא היה כל טעם לסירוב. משנודע לתובע על אי כיבוד השיקים התלונן בפני מנהל הסניף, בע"פ ובכתב. בתגובה הוציא מנהל הסניף מכתב התנצלות ונציג הנתבע אף הודיע טלפונית, כי ניתן להפקיד את השיקים מחדש והם יכובדו. אולם, חרף האמור, חזרו השיקים בשנית.

ביום 9.1.06, הורה התובע לבנק להעביר סך של 20,000$ מחשבון הנאמנות שהוא מנהל עבור לקוח להונג קונג. הנתבע מילא למחרת "כתב הוראה" להעברת מטבע חוץ לחו"ל, והכסף אמור היה לעבור לבנק בחו"ל ביום 11.01.06. בפועל, נפלה טעות בביצוע הוראת ההעברה בהגדרת היעד, והסך האמור לא הגיע ליעדו. הנתבע טען כי העביר את הכסף כפי שהורו לו ואילו הבנק בהונג קונג הכחיש קבלתו. לטענת התובע, הדבר פגע במהימנותו של לקוחו וכי למרות כל הטלפונים והפניות, הנתבע עמד על כך שהכסף הועבר ליעדו והתובע הוצג באור נלעג ומבזה.

ביום 2.2.06, הבהיר התובע לנציגות הנתבע את החשיבות שהוא מייחס לנושא אי כיבוד שיק החתום על ידו. הובטח לו, כי לא יוחזר שיק בחשבון כלשהו הקשור אליו מבלי שישוחחו עימו קודם לכן או מבלי שידברו קודם לכן עם מי ממשרדו. חרף האמור, לא עמד הנתבע בהבטחתו, ושיק על סך 8,030 ש"ח לפקודת מע"מ אשר נמשך מחשבון התובעת בחתימת התובע סורב על ידי הנתבע. זאת, למרות שחשבון הבנק עמד אותה עת ביתרת זכות. בכך, נטען כי הנתבע פעל שוב שלא כדין וגרם לפגיעה בשמם הטוב של התובעים, לפגיעה במוניטין ולפגיעה ביחסים עם רשויות המס.

בגין אירועים אלה הוגשה התביעה דנן.

דיון משפטי:

כב' הש' ר' כהן:

דיני לשון הרע עוסקים בזכותו של אדם לשם טוב. זכות זו מוגנת על ידי שני תחומי משפט: תחום המוניטין - זכותו החיובית של אדם ליהנות משמו הטוב. ודיני איסור פרסום לשון הרע - זכות של אדם שלא יפורסמו דברים הפוגעים בשמו הטוב. בבסיס העיסוק בדיני לשון הרע עומדת מלאכת איזון בין חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת לבין זכותו של נשוא הפרסום לשמור על שמו הטוב.

טענת הבנק, כי מדובר בפרסום שתוכנו אינו עולה כדי לשון הרע, דינה להידחות. פעולת החזרת השיק, מאופי ביצועה טומנת בחובה אלמנט של פרסום. הבנק בו הופקד השיק על ידי אוחזו מקבל על כך הודעה והדבר מובא לידיעתם של אנשים נוספים. הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה של הגנת תום הלב המוטל עליו. הנתבע ידע מהי הנפקות של החזרת השיקים אף בפעם הראשונה כשהשיקים לא כובדו ומששלח את מכתב ההתנצלות, היה עליו לנקוט במשנה זהירות ולפעול על פי התחייבותו. העובדה, שסירב לכבד את השיקים אף בפעם השניה, עומדת לו לרועץ ולא ניתן לקבל את טענתו ש"טעה" בתום לב בשנית.

בנוסף, אכן מדובר בשיקים של חברה, אך לאור הזהות והקרבה בין החברה לבין התובע – בעליה ומנהלה, אין לקבל את טענת הנתבע, לפיה מדובר בפגיעה בשמה הטוב של החברה בלבד ואין היא זכאית לפיצוי בגין כך, אלא אם נגרם לה "נזק", כהגדרתו בפקודת הנזיקין.

בנוגע להעברה הבנקאית, אין מדובר בנזק שהוא תוצר של התרחשות עובדתית (עיכוב בהעברת הכספים), שאינה עולה כדי פרסום, כנטען על ידי הנתבע. מחדל הנתבע לבדוק האם אכן נשלח הכסף ליעדו הוביל לכך, שהאמון בתובע נפגע בעיני לקוחו, אשר ביקש לראות שאכן בוצעה העברת הכספים. ההימנעות מלברר מה עלה בגורל הכספים, כמו גם העובדה שהתובע, בהתבססו על גרסת הבנק, הפנה את הספק, באמצעות הלקוח, שוב ושוב לבנק בהונג קונג בטענה שהכסף הועבר זה מכבר, מהווה פגיעה בתובע. הנתבע לא טרח להסביר מה התרחש במשך כל אותו פרק זמן שהכסף לא הגיע ליעדו, מתי הועבר הכסף, למי הועבר ואילו בדיקות בוצעו בזמן אמת נוכח בקשת התובע לבדוק מדוע טרם הגיע הכסף ליעדו.

פרסום יכול להיעשות במעשה אקטיבי וגם במחדל, הנתבע התרשל בהעברת הכסף ובאי גילוי הטעות מיד עם קבלת ההודעה שהכסף לא הגיע ליעדו. בנסיבות אלה נראה, כי התנהגותו עולה כדי פרסום לשון הרע, באשר כל אדם בנעליו של ספק או לקוח היה נזהר מלעבוד עם התובע בשנית. הגם, שמעדותו המהימנה של הלקוח ניכר, כי היחסים בין הצדדים חזרו למסלולם. הדבר יצר קרע ביחסים בין השניים ואלה לא זכו לעבוד יחד מאז המקרה. הצטברות האירועים חותרת תחת גרסת הנתבע, שמדובר בטעויות חד פעמיות ומצביעה בבירור על התנהגות רשלנית מצידו, אדישות לשמו הטוב של התובע וכן אדישות לנזק העלול להיגרם לו. נקבע, כי מקור הפגיעה אינו ב"תחושות אישיות" של התובע. התובע הוא עו"ד, אשר בעיני הציבור מהווה דמות מכובדת ועליו הציבור שם את מבטחו. התובע אף עומד בראש משרד עורכי דין גדול ומשמש כלקוח מועדף של הבנק מזה 20 שנה.

באירוע המתייחס לאי כיבוד השיק לפקודת רשויות מע"מ, נקבע כי אי כיבוד השיק מהטעם שלא היתה חותמת החברה נעשה, לכאורה, כדין ובהתאם למסמכי החשבון. גם אם הובטח לתובע, שהשיקים לא יסורבו מבלי שידברו עימו תחילה יתכן ויש בכך מצג שווא רשלני שהופר, אך אין בכך משום פרסום לשון הרע. פקידת מע"מ קיבלה הודעה שהשיק סורב מסיבה טכנית - בשל "העדר חותמת". מדובר באירוע שיכול לקרות בחיי היום יום ואין בו משום פגיעה בכבודו של התובע או במשלח ידו. עם זאת, יש להדגיש, כי חילול השיק לפקודת רשויות המע"מ היה האחרון בתקופה שבה נתקל התובע ברצף טעויות ומחדלים מצד הבנק וחש, כי הבנק שם לו ליעד לפגוע בו. בנסיבות העניין, נקבע כי כל אדם בנעליו היה חש כך.

קשה לאמוד ולכמת את הפגיעה בשמו הטוב של אדם ולהעריכו באופן כלכלי. לפיכך, קבע המחוקק פיצוי בסך 50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק. הבנק נמנע מלברר כיצד ארעה כל תקלה ותקלה על אף שהועמד על טעותו והובהרה לו מפורשות על ידי התובע החשיבות המיוחסת למעשיו. ניכר, כי הבנק לא מצא לנכון לברר מי היה מעורב ומה ניתן לעשות כדי למנוע "תקלות" כאלה בעתיד, למרות שמחובתו לעשות כן, ואם עשה כן - בחר שלא לשתף בכך את הצדדים לתיק זה ואת בית המשפט. בקביעת גובה הפיצויים יש להתחשב בחומרת לשון הרע הנטענת, בהיקף הפרסום והכאב והסבל שסבל הנפגע. כמו כן, ניתן להתחשב בהתנהגות הצדדים לפני הפרסום ולאחריו. לפיכך, זכאים התובעים לפיצוי בגין האירוע הראשון, ללא הוכחת נזק, בסך של 50,000 ש"ח. אירוע זה חמור, לאור נסיבותיו, משני האירועים המאוחרים יותר ופגיעתו בתובעים רבה יותר. האירוע השני, "מקרה הונג קונג", חמור פחות, שכן הפגיעה בתובע היתה מוגבלת בזמן, עד שהתברר שהמחדל נעוץ בפקיד הבנק ולא בתובע. בנסיבות אלה יפצה הנתבע את התובע בסכום נוסף של 10,000 ש"ח, ללא הוכחת נזק.