הצרה הגדולה ביותר במצב החדש שנוצר בשווקים, היא שאף אחד לא יודע מה הוא היקפו של המשבר - אם יש בכלל משבר - ואיזה הפתעות מכינים לנו מוסדות פיננסיים נוספים בעתיד הקרוב בדמות הלוואות רעות, חובות אבודים ורעות חולות אחרות. אחרי שכבר חשבנו השבוע, שהנה חולף לו המשבר והשווקים חוזרים לתוואי הישן והטוב, הודיע הבנק הצרפתי BNP PARIBAS שהוא מקפיא את תנועת הכספים ל-3 קרנות גידור שלו, מאחר והוא לא מסוגל לשערך את אחזקות הקרן בשל אובדן הנזילות.

הנזק המשוער מוערך לפי שעה בכ-700 מיליון דולר. הסכום הזניח הזה היכה בשווקים בעוצמה כה רבה, עד שהבנקים המרכזיים בכל העולם נאלצו לנקוט בצעד לא שגרתי והם החלו להזרים נזילות בהיקף כולל של כ-135 דולר מיליארד על מנת לייצב את השווקים.

בארה"ב זה החל לעבוד, באירופה פחות. הזרמת הנזילות הזו דומה למעשה להפחתת ריבית, מאחר והבנק המרכזי מקצה נזילות לבנקים המסחריים בריבית קבועה. כך, שמי שממתין להפחתת הריבית בארה"ב, זו כבר קרתה בפועל. הפד מצא לעת עתה את הדרך הראויה להפחתת ריבית והוא עושה זאת ב"דלת האחורית". הפחתת ריבית רשמית עשויה לגרור עימה היחלשות נוספת של הדולר, מה שעומד לפי שעה בניגוד למדיניות הרשמית של קברניטי המשק האמריקני.

המאפיין של רוב הסיפורים אשר צצים בעת האחרונה, הוא שבמרביתם מעורבות קרנות גידור. אלו הגופים שאמורים להיות נייטרליים לשוק ו/או לנצל כשלי שוק. הסיפור המרכזי בהקשר הזה קשור בקרן "גלובל אלפא" של גולדמן סקס. לפי הדיווחים האחרונים היא הניבה למשקיעיה תשואה שלילית של 26% מתחילת השנה. קרן "גלובל אלפא" אינה סתם קרן גידור. זו ה"קרן גידור". בקרן מועסקים כמה מהמוחות המתמטיים הטובים בארה"ב, ובמשך שנים היא נחשבה לאחת מקרנות הדגל שיש בענף. כמובן ששיטות העבודה של הקרן היו חסויות, וכל מה שהיה ידוע עליהן הוא שהיא משתמשת במודלים מתמטיים לניצול כשלי שוק.

לא מיני ולא מקצתי. כשאתה ממונף והפוזיציה שלך מנוגדת לכיוון השוק, אתה חוטף ולא יעזרו שום מודלים, מתוחכמים ככל שיהיו.

זה צד אחד של המשבר והוא הצד הקל, מאחר והוא נחשף. הצד השני, הקשה יותר קשור, היא השאלה לגבי מה שעדיין אינו גלוי. העובדה שקרן גידור מסויימת יורדת ויוצרת הפסדים קשים, גורמת במקרה הגרוע לכך שכמה עשירים נהיים עשירים פחות (הזכויות לאמירה הזו שייכים לערן).

הדבר היחיד שיכול להפוך את המשבר הזה למשבר פיננסי עולמי הוא שבוקר אחד נתעורר לשמע הידיעה שגוף גדול ומרכזי מאוד, קרי: משהו בסדר גודל של סיטיגרופ או ABN AMBRO, הודיע על מחיקות ענק בשל מעורבותם הישירה במתן הלוואות רעות. במילים אחרות, מה שמניע או ליתר דיוק, עוצר את השווקים הוא הפחד. הפחד שמא נתבשר בקרוב על אירוע אשראי משמעותי בבנק מרכזי ולא בקרן גידור, מכובדת ככל שתהיה. אין טעם אפילו לאמוד את הסבירות לאירוע כזה, מאחר ורבים כעת הנעלמים שדרושים למשוואה כזו.

כל שנותר הוא, לקוות שמאחר ושוק הסאב-פריים מהווה כ-10% משוק המשכנתאות האמריקני והוא מרוכז בדרך כלל בבנקים מאוד ספציפיים, הפגיעה במוסדות הפיננסיים הגדולים תהיה יחסית מצומצמת. אבל אף על פי כן ולמרות הכל, העולם לא מפסיק לנוע. מנועי הצמיחה הגלובליים נמצאים עדיין במקומם ואלו כבר מזמן לא נשענים על הכלכלה האמריקנית או האירופאית.

עינינו, שהיו נשואות במשך כל השנים לעבר הצרכן האמריקני, החלו לבחון את התנהגותם של הצרכנים הסינים/הודים/וייטנאמים, או כל צרכן אחר בשווקים המתעוררים. גם החברות האמריקניות כבר הבינו מזמן שהצמיחה נמצאת במקומות האלו. הביטו על הגרף המצורף כאן שמתאר את השינוי השנתי ברווחי החברות האמריקניות מפעילות מקומית ומפעילות בחו"ל.

שיעור צמיחת רווחי החברות האמריקאיות מפעילות בחו"ל עומד בשלוש השנים האחרונות על קצב ממוצע של כ-20%, בעוד שהצמיחה מהפעילות המקומית צנחה מקצב של 20% לכמעט אפס כיום. כבר כתבנו על כך כל כך הרבה פעמים, ולמרות זאת, בנקודת הזמן הנוכחית ראוי להדגיש את הדברים פעם נוספת. "העולם השטוח" מסייע זה מכבר למעבר של מוקדי כוח כלכליים וגם פוליטיים מארה"ב למקומות אחרים בעולם ובראשם סין.

זה הזמן לחפש את החברות שפועלות במקומות הללו. חפשו את החברות הנזילות, היציבות וכאלו שמסוגלות ללוות כסף בקלות יחסית גם בסביבת האשראי החדשה. חברות מסוגן של APPLE או ITAU (הבנק השני בגדולו בברזיל, 32% תשואה להון), GE והדומות להן, תמשכנה ליהנות מהצמיחה הגלובלית, מפני שזו לא נעצרה בשל שוק המשכנתאות האמריקני.

הצרכן הסיני לא איבד את תאבונו לאורח חיים מערבי ולאיכות חיים גבוהה יותר. זו בדיוק הנקודה להיזכר באמירתו של באפט שהצהיר : "היו תאבי בצע כשכולם מפוחדים, והיו מפוחדים כשכולם תאבי בצע".