שתי עתירות נפרדות הוגשו ביום ה' לבג"צ כנגד משרד התקשורת, בעקבות החלטת שרי התקשורת והאוצר מיום רביעי שלא לדחות עוד את מועד החלת ניידות המספרים מעבר ל-1 בספטמבר. זאת, למרות שהחברות אינן מוכנות - דבר שהופך אותן לעברייניות. בית המשפט יצטרך להחליט האם אי-העמידה בלוח הזמנים יהיה באשמתן, כפי שטוען שר התקשורת, או באשמת משרד התקשורת, כפי שטוענות החברות.

אחת העתירות הוגשה על ידי בזק באמצעות עורכי הדין רנאטו ודנה ירק, והשניה על ידי משרד עו"ד צבי אגמון, במשותף על ידי פלאפון, סלקום ופרטנר. שתי חברות נוספות שהיו אמורות גם הן להכין את תשתית ה-IT שלהן ליישום החוק - הוט ומירס - לא הצטרפו לעתירות וגם לא הגישו עתירות משל עצמן.

בעתירתה של בזק כותבת החברה, כי ביום ב-29 במרץ אשתקד אישרה הכנסת את חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005, במסגרתו תוקן סעיף 5א לחוק התקשורת (בזק ושידורים) ובו נדרש שר התקשורת להכין את התוכנית, אך לטענת החברות, השר הפר את חובתו בכך שלא הכין תכנית מספור כנדרש ממנו אלא התווה קווים כלליים וביקש שהחברות ימלאו אותם תוכן. לטענת בזק, בסעיף המקורי בחוק התקשורת נאמר כי השר רשאי להכין ולנהל תוכנית מספור ואולם בתיקון שנעשה במסגרת חוק ההסדרים, נאמר שהשר יכין תוכנית מספור לעניין ניידות מספרים ויורה לבעלי רשיונות כלליים בדבר הפעלת ויישומה של התכנית עד יום ה-1 בספטמבר 2006.

"על אף שהשר הפר את חובתו כאמור לעיל ולא הכין תכנית מספור, הוא מתיימר לדרוש מחברות התקשורת להכין תכנית מספור תחתיו ולספק שירותי ניידות מספרים החל מה-1 בספטמבר", נכתב בעתירה. בהמשך, מפרשים באי כוחה של בזק את התאריך שבו מדובר – לא כתאריך תחילת יישום ניידות המספרים, אלא רק כתאריך שבו השר היה צריך לפרסם את אותה תוכנית ולמעשה מאותו רגע רק אז על החברות לפעול כדי להכין את יישומה. לדברי בזק, נוצר מצב שבו חברות התקשורת אינן יכולות לעמוד כעת בלוחות הזמנים ועלולות למצוא עצמן מפירות חוק על לא עוול בכפן.

בעתירה שהגישו שלוש החברות הסלולריות, טוענות אף הן כי הדרישה היתה שמשרד התקשורת ינהל את תהליך ניידות המספרים ואילו בפועל, המשרד ישב בחיבוק ידיים וחיכה שהחברות יבצעו זאת. "משרד התקשורת לא פעל על פי הוראות הדין ועשה דין לעצמו. במקום להכין תוכנית מלאה ושלמה ולהורות על יישומה, הורה משרד התקשורת לעותרות ולמפעילים אחרים להכין תוכנית שתיושם על ידם. מחדל זה הינו גורם משמעותי ביצירת המצב אליו נקלעו העותרות שאינן יכולות לעמוד בלוחות זמנים שנקבעו בדין – דין אשר צפה כי התוכנית תוכן במלואה על ידי משרד התקשורת ותיושם על ידי המפעילים, מבלי שיהיה צורך בהליך ארוך של הפחת תוכן והשלמת פרטים על ידי המפעילים לפני יישומה".

בשתי העתירות יש התייחסות ארוכה לשאלת הקמת מסלקה המשותפת לכל החברות שבה ניתן יהיה לדעת איזה מנוי שייך לאיזו רשת. אחת הטענות היתה שהרשות להגבלים עסקיים לא אישרה לחברות לנהל את המסלקה הזו באמצעות חברה משותפת, בשל ניגודי עניינים. פניה של החברות למשרד התקשורת שינהל בעצמו את המסלקה או שידאג שמישהו אחר יעשה זאת, לא נענתה, ובמקום זאת שינה המשרד לפתע את עמדתו ל"תסתדרו בלי מסלקה". שינוי המגמה הזו גרם לטענת החברות גם לשרשרת שינויים במערכי המידע שלהן.

בסיכום עתירתן, מבקשות החברות הסלולריות לשנות את המועדים בשל מצג שגוי, לטענתן, של משרד התקשורת: "הכנסת קבעה את מועדי השלמת הניידות בהתאם למצגי משרד התקשורת. ברור, כי מדובר בעניין שבמומחיות, שאינה נתונה לכנסת, וזו סמכה ידיה על משרד התקשורת. משהתברר כיום מעל לכל ספק, כי למצגים לא היה על מה להתבסס, וכי הינם שגויים, קמה חובה לפני הרשות המינהלית, שיזמה את החוק ושבהתבסס על מצגיה נקבעו תכני החוק, לשוב אל המחוקק להודיעו, כי ארעה שגיאה, בין שניתן היה לצפות אותה מראש ובין אם לאו, ולפיכך יש לתקן את החוק, בהתאם להערכות מקצועיות מבוססות יותר".