מניות הבנקים נחשבות, באופן תמוה למדי, כמניות הנהנות מחסינות. הפולקלור שהתפתח בשוק המניות המקומי לאורך השנים נוטה לכלול את מניות הבנקים, טבע ואולי עוד מניה או שתיים בקשימת המניות ה"בטוחות". כאלו שאינן יכולות לרדת. בכל גל ירידות, נוכח המשקיע הפרטי שחסינות היא מילה גסה בכל מה שקשור למניות. כל מניה, באשר היא, ושמה אינו משנה כלל, יכולה לרדת על בלי די.

עבור המשקיע הלא מקצועי, ירידה של 15%-20% פירושה מפולת. וכפי שראינו בחודשים האחרונים, מניית בנק לאומי איבדה יותר מ-15% מערכה.

מגמת ירידה

מבט על הגרף מעלה את הסבירות שגל ירידות זה מצוי עדיין בעיצומו וכי אינן די סימנים חיוביים היכולים בשלב זה להטות את הקערה על פיה. קיימים מספר סימנים משמעותיים:

1. המגמה המשנית, זו שהחלה במחיר של 19.36 שקלים למניה היא מגמת ירידה ברורה. נקודות השיא ונקודות השפל מסודרות עדייםן במבנה יורד וכל עוד לא ישתנה הסדר באופן ברור תמשיך המגמה להצביע כלפי מטה.

2. מבחינת מחזורי המסחר הרי שהשפל שקבעה המניה לפני שבועות מספר במחיר של 14.43 שקלים למניה לווה במחזור מסחר גבוה. ההיסטוריה לימדה אותנו שקביעת רמת שפל המלווה במחזור מסחר גבוה מעלה מהותית את הסבירות ולפיה שפל זה אינו האחרון בסדרה והוא אמור להיבדק לפחות פעם אחת נוספת.

3. ההתאוששות של השבועות האחרונים מלווה במחזורי מסחר נמוכים ולובשת צורה של תיקון טכני. עליות במחזורים דלים צפויות להיות ארעיות ולשמש כתיקון במסגרת מגמת ירידה נתונה.

4. לאומי נכשלה לא פעם בחציית רמת ההתנגדות השוכנת במחיר של 16 שקלים למניה. אתמול ראינו נסיגה חריפה מיד עם ההגעה לרמה זו.

5. גל העליות האחרון מתקן בינתיים 33% - 66% ממהלך הירידות הרציף שקדם לו (17.2 – 14.43 שקלים למניה).

6. המומנטום המקבל ביטוי של ידי מדדי עוצמה למיניהם מלמד על תנופה שלילית חזקה מאוד שלא נראתה מאז תחילת מגמת העלייה ב-2003.

היעד

לפי כל הסימנים אמורה המניה לצלוח כברת דרך נוספת מטה כאשר יעד המחירים המינימלי מצוי בין 13 – 14 שקלים למניה

סייג - רק שבירה מעלה של רמת 16 שקלים למניה במחזור מסחר גבוה ושימוש בה כרמת תמיכה, יכולים להפוך את הקערה על פיה.

לסיכום: צריך סיכום?

*אין בסקירה זו משום המלצה לקנות את הנייר או למוכרו והעושה זאת פועל על סמך שיקול דעתו בלבד.

*הערה: כל הזכויות שמורות. אין לשכפל, להעתיק, לתרגם, לצלם, להקליט או להעביר בכל צורה שהיא כל חלק מן החומר אלא באישור מפורש בכתב מן המחבר.