פלילי/הענישה הראויה למסייע לשוהים לא חוקיים/עליון

עובדות וטענות: עסקינן בחמש בקשות רשות ערעור על העונש שנגזר על המערערים בגין הלנת, הסעת או העסקת שוהים בלתי חוקיים - תושבי יהודה, שומרון וחבל עזה - שלא כדין לפי סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: החוק). עבירה פלילית שעונשה מאסר שנתיים ימים או קנס. ביהמ"ש בוחן את מדיניות הענישה הראויה בגין עבירה זו.

דיון משפטי: כב' המשנ' לנש' הש' מ' חשין: תכלית החוק דנן היא ביטחון תושבי ישראל, אשר עקב ההחרפה בפיגועי הטרור בתחומיה ע"י תושבי האזור, נוצר צורך דחוף להתמודד באופן אפקטיבי והרתעתי יותר בשיתוף הפעולה של אלו מתושבי ישראל המסייעים לתושבי האזור הנכנסים לישראל שלא כדין, ובכך פוגעים ביכולתם של גורמי הביטחון לפעול לסיכול כניסתם של גורמים עוינים לישראל. חרף הוראת חוק מפורשת זו, לא חדלו הנאשמים ממעשי הלנה, העסקה והסעה של תושבי האזור השוהים בישראל שלא-כדין. בתיהמ"ש גזרו על נאשמים מגוון עונשי מאסר, ממאסר על תנאי ומאסר של ימים אחדים ועד מספר חודשים. על רקע זה, נדרש ביהמ"ש העליון ברע"פ 5198/01 טלעת ח'טיב נ' מ"י בשאלת העונש ונקבע, כי לאור תכליתו המפורשת של החוק ונוכח המציאות הביטחונית הקשה השוררת בישראל, ראוי לגזור על עבריינים אלו עונשי מאסר בפועל, בכפיפות, כמובן, לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה. אלא שהלכה זו לא פתרה את הבעיה. הסתבר כי ערכאות הדיון נחלקו בפרשנותה. היו שפירשו אותה באורח מחמיר, כמו נשלל מביהמ"ש שק"ד בגוזרו את העונש; ומקצתם היו ערים לחריג שנקבע בהלכה ("...אם אין עומדות לעבריין נסיבות יוצאות מגדר הרגיל ..."), אולם, תחום פרישתן של נסיבות אלו פורש כמצומצם ביותר ונסיבותיו המיוחדות של המקרה האינדיווידואלי ושל העבריין נדחקו אל השוליים, ומשקלם לעת גזירת העונש היה (כמעט) כמשקל נוצה. עיקרון יסוד הוא בדיני העונשין, כי ענישה בפלילים לעולם ענישה אינדיווידואלית היא והלכה היא, כי מדיניות ענישה כללית ועקרונית לעולם לא תוכל לבוא תחת שק"ד של ביהמ"ש בערכאת הדיון ובנסיבותיו האינדיווידואליות של הנאשם המיוחד שהורשע בדינו. כבהלכת ח'טיב הנ"ל, מדיניות הענישה הראויה, תולה עצמה בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה. כאן ראוי לציין, כי טרם בשלה העת לשינוי מדיניות הענישה המחמירה. מעשי הטרור הקשים עדיין מכים במדינה ומכאן ששיקולי הרתעה עדיין שיקולים הם ממעלה עליונה. אך בהתאם לאמור, יכול ובמקרים המתאימים נשרת את טובת הציבור באורח מיטבי בעונשים שאינם דווקא מאסר בפועל, אלא בתמהיל עונשים שהחוק מעמיד לבחירתם של בתי המשפט. כך, לדוגמה, במקום שבו נעברו העבירות על רקע כלכלי-עיסקי, אפשר כי בנסיבות מסוימות נשרת את תכלית ההרתעה בהטלת קנסות כספיים כבדים דווקא - קנסות שיהוו משקל נגד לתמריץ הכלכלי שיש לעבריינים המעסיקים או המסיעים שוהים שלא-כדין. כאמור, הדגש הוא על "כל מקרה ומקרה". בתוך כך, יש לתת ביטוי גם לנסיבותיו האישיות של העבריין, בהן גילו, מצב בריאותו, מצבו המשפחתי ועוד. משקל רב יש ליתן, כמובן, לנסיבות ביצוע העבירה ולמניעיו של העבריין, ובייחוד נתחשב בסיכון שיצר הנאשם לשלום הציבור. חומרה יתירה, נודעת לעבירות הנעברות על רקע כספי או עיסקי. הנסיבות הן רבות אולם בכך עיקר: ככל שמעשהו של נאשם מקרב עצמו לליבתה של ההלכה - לסיכון ביטחון הציבור - כן נחמיר עם העבריין וניטה ליישם את מדיניות הענישה בחומרתה, וככל שמעשהו ירחק וילך מן הליבה, כן יקטן כוח המשיכה של מדיניות הענישה ויתחזק, ממילא, משקלם של טעמי הזכות. לאור האמור לעיל, בית המשפט שקל לגופו של עניין, את נסיבותיו האישיות של כל אחד מהמבקשים והחליט על הקלה בעונש בהתאם לקריטריונים שנזכרו לעיל.