העלות הראשונה - עמלת פתיחת תיק

המרכיב הראשון שמשפיע על כדאיות ההלוואה הוא עמלת פתיחת התיק או דמי הטיפול. מדובר בסכום הנגבה מראש במועד העמדת האשראי. בעוד שבמערכת הבנקאית עמלות אלו לרוב מוגדרות בתעריפונים מפוקחים (כך למשל, עמלת פתיחת תיק משכנתא עומדת על 360 ש"ח נכון לשנת 2025), 

בגופים חוץ בנקאיים המודל שונה משמעותית - שם מקובל לגבות עמלה בשיעור מסוים מסך הקרן, לרוב בין 1% ל 3%. המשמעות היא שחיקה מיידית של סכום ההלוואה: לווה המבקש 100,000 ש"ח עשוי לגלות שלחשבונו נכנס סכום נטו של 98,000 שקל בלבד, בעוד שהריבית מחושבת על מלוא הסכום המקורי. זהו למעשה קנס כניסה שמעלה משמעותית את עלות ההלוואה, במיוחד בהלוואות לתקופות קצרות.

עלות נוספת שנוטים לשכוח היא הצמדת הקרן למדד המחירים לצרכן. בתקופות של אינפלציה, הלוואה צמודת מדד עלולה להפוך לנטל מתגלגל: גם אם הלווה משלם מדי חודש בחודשו, יתרת החוב שלו עשויה לתפוח בגלל עליית המדד. במצב כזה, הלווה משלם ריבית על סכום שהולך וגדל במקום לקטון, מה שמעלה את העלות הסופית מעבר לתכנון המקורי.

• הבנק שלכם יודע שאתם 'שבויים' - וזה עולה לכם אלפי שקלים; כיצד לחסוך הרבה כסף?
• סקר בנק ישראל: מצוקת אשראי של עסקים קטנים וירידה בביקוש לאשראי לדיור
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לכך מצטרפת שיטת החישוב של לוח הסילוקין. רוב ההלוואות מבוססות על לוח שפיצר, שבו ההחזר החודשי קבוע אך הרכב התשלום משתנה: בשנים הראשונות רוב התשלום מופנה לכיסוי הריבית ורק מיעוטו לכיסוי הקרן. המשמעות היא שאם לווה ירצה לפרוע את ההלוואה באמצע התקופה, הוא יגלה שיתרת החוב שלו כמעט ולא הצטמצמה, למרות ששילם סכומים נכבדים מדי חודש. הבנת מבנה לוח הסילוקין קריטית להבנת העלות לאורך זמן.

המחיר בתווית המדף נראה לכם מוכר, האריזה נוצצת ומזמינה, והעגלה מתמלאת בקצב הרגיל. אבל כשאתם מגיעים הביתה ופורקים את השקיות, משהו מרגיש לא בסדר: שקית החטיפים נגמרת בשלושה ביסים, צנצנת הממרח נראית ריקה כבר אחרי יומיים, והחשבון הסופי בבנק רק הולך ותופח. האמת היא שאתם לא מדמיינים - אתם פשוט נמצאים תחת מתקפה שיווקית מתוכננת היטב. היצרניות והקמעונאיות משקיעות הון במיטב המוחות כדי לוודא שתוציאו את המקסימום בכל ביקור בסופרמרקט, תוך שהן מסתירות את עליות המחירים האמיתיות מאחורי עיצובים חדשים ואשליות אופטיות.

הנדסת המוצר והאריזה - כשהפחות נראה כמו יותר

היצרנים הגדולים יודעים שאתם זוכרים את המחיר, אבל לא את המשקל המדויק. כאן מתחילים הטריקים:

התכווצות (שרינקפלציה) - הטריק המלוכלך מכולם. מקטינים את כמות המוצר באריזה (למשל מ-100 גרם ל-80 גרם) אך שומרים על מחיר זהה. האריזה מעוצבת כך שהשינוי בוויזואליות יהיה מינימלי, והצרכן הממוצע פשוט לא שם לב שהתמורה לכספו צנחה.

התחתית הקעורה - שימו לב לצנצנות ממרחים, ריבות, או מיכלי גלידה. היצרנים מעצבים את התחתית כך שהיא בולטת פנימה לתוך הכלי. מבחוץ האריזה נראית גבוהה ומלאה, אך בפנים יש הרבה פחות מקום למוצר.

• רשתות השיווק לוחצות להגדיל את מכסת העובדים הזרים - על חשבון העובדים הישראלים
• לקראת פסח: עליות במחירי המזון ברשתות השיווק
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אשליית ה"חזית" הרחבה - עיצוב אריזות רחבות וגבוהות מאוד בחזית, אך צרות ודקיקות בעומקן. על המדף הן נראות גדולות ומרשימות, אך הנפח הריאלי קטן משמעותית ממה שהעין תופסת.