פסיקת בית משפט גזר דין פטיש שופט פרקליטות
צילום: Istock

ביקש לפסול את השופט: מקדם באופן חד צדדי את עמדת התובעים

בעל דירה טען כי זכויותיו בדירה שבבעלותו לא כובדו, וכי נעשו נגדו מהלכים פסולים במטרה לקדם פרויקט פינוי בינוי. התובעים ביקשו להכריז עליו דייר סרבן, ולמנות כונס נכסים שיחתום בשמו על ההסכם. לטענת האיש, בית המשפט לא נתן לו הזדמנות הוגנת להציג את עמדתו
עוזי גרסטמן | (6)

בית המשפט המחוזי בחיפה, בראשות השופט איל באומגרט, דחה באחרונה בקשה לפסול את עצמו מלדון בתיק הנוגע לפרויקט פינוי-בינוי. התיק, שעוסק בסכסוך בין יזמי המיזם לבין דיירים שגרים במקרקעין שבמוקד הפרויקט, נהפך לשדה קרב משפטי, שבו אחד הנתבעים טען כי השופט "נעול" על כך שהוא דייר סרבן. השופט דחה את הטענות, וקבע כי מדובר בהחלטות דיוניות שאינן מעידות על משוא פנים או נעילת דעה.

הדיון נסוב סביב פרויקט פינוי-בינוי שממוקם ברחוב דויד שמעוני בחיפה, שם התקשרו רוב בעלי הדירות עם מור סבג השקעות ויזמות לקידום המיזם. עם זאת, כמה מבעלי הדירות סירבו לשתף פעולה, ובמרכזם הנתבע הנ"ל, שטען כי זכויותיו בדירה שבבעלותו לא כובדו, וכי נעשו נגדו מהלכים פסולים במטרה לקדם את הפרויקט. התובעים ביקשו מבית המשפט להכריז עליו דייר סרבן, ולמנות כונס נכסים שיחתום בשמו על ההסכם.

האיש טען שהשופט נעל את דעתו מראש צילום: Istock

במהלך הדיונים טען האיש, באמצעות עורך דינו, כי השופט באומגרט קיבל סדרת החלטות שמעידות על נעילת דעה מראש. לטענתו, בית המשפט לא נתן לו הזדמנות הוגנת להציג את עמדתו, וקיבל החלטות המקדמות באופן חד-צדדי את עמדת התובעים. הוא הצביע על כמה נקודות מרכזיות להוכחת טענתו:

הגבלת זמן לחקירת עד - השופט קבע כי החקירה הנגדית של עד מטעם התובעים תוגבל ל-45 דקות, בעוד שלדבריו נדרשות לפחות ארבע-חמש שעות לצורך חקירה יסודית.

שיטת התיעוד בדיון - בהחלטה נוספת הורה השופט כי החקירה תתועד בהקלדה ולא בהקלטה - דבר שלטענת גוב פוגע בתיעוד מדויק של ההליך המשפטי.

הצעה להגיע להבנות מחוץ לכותלי בית המשפט - האיש טען כי ההצעה לשוחח עם התובעים ולהגיע להבנות מלמדת על נטיית השופט לטובת התובעים.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

דחיית בקשה להארכת זמן - הנתבע טען כי דחיית בקשתו להארכה לצורך הגשת מסמכים פגעה בזכויותיו, שכן היא הוגשה באיחור קל, בין היתר בשל הצורך בהכנת חומר רב ומורכב.

"ראיית מנהרה" מצד בית המשפט

במהלך הדיון הציג האיש טענה נוספת, שלפיה החלטות השופט נובעות מתפישה מוטעית שלפיה הוא דייר סרבן, ולכן דעתו של השופט נעולה על כך שיש לפנותו מדירתו במיזם. לטענתו, מדובר ב"ראיית מנהרה" מצד בית המשפט, המונעת ניתוח אובייקטיבי של טענותיו.

קיראו עוד ב"משפט"

השופט באומגרט דחה את הבקשה לפסול אותו, וקבע כי לא מדובר במקרה שבו ניתן ללמוד על חשש למשוא פנים. בהחלטתו המפורטת ציין השופט כי, "עיון בהחלטות המוזכרות מעלה כי הן כולן החלטות דיוניות הנוגעות לאופן ניהול הדיון, ואין בהן כדי ללמד על עמדה מוקדמת ביחס להכרעה הסופית בתיק".

השופט הדגיש כי סדרי הדיון, כמו הגבלת זמן לחקירות או אופן תיעוד הדיון, נקבעים על פי שיקול דעתו של בית המשפט - ובהתאם לנסיבות התיק. לדבריו, "ככל שמבקש הנתבע להאריך את זמן החקירה או לשנות את שיטת התיעוד, עליו לנמק זאת באופן שישכנע את בית המשפט כי מדובר בהכרח לתיק הספציפי. במקרה זה לא הוצג נימוק משכנע דיו".

בנוגע להצעת בית המשפט להגיע להבנות מחוץ לאולם הדיונים, ציין השופט כי מדובר בפרקטיקה מקובלת, שאינה מעידה על העדפת צד: "בית המשפט רשאי ואף מחויב, במקרים מסוימים, להציע לצדדים לנסות להגיע להבנות, במיוחד בתיקים העוסקים במחלוקות משפחתיות או קהילתיות, שם יש חשיבות ליחסים ארוכי הטווח בין הצדדים".

השופט התייחס גם לפסיקות קודמות בנושא פסילת שופט, וציין כי לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט, צריך לבחון אם יש חשש ממשי למשוא פנים. הוא כתב בהחלטתו כי, "העובדה שמותב זה דן בהליכים נוספים הקשורים למיזם אינה מקימה עילת פסלות. השגות על החלטות דיוניות אינן מהוות עילה לפסילה, גם אם הן אינן לרוחו של אחד הצדדים".

"הטענות לא יכולות לשמש בסיס לפסילה"

הוא גם הוסיף כי טענותיו של הנתבע על קיפוח זכויותיו נוגעות בעיקר לגוף ההליך, ולא למידת הניטרליות של בית המשפט. לדבריו, "טענות בדבר פגיעה בזכויותיו של בעל דין במסגרת ההחלטות עצמן אינן יכולות לשמש בסיס לפסילה, אלא יש לבררן במסגרת ההליך המשפטי או בערכאת הערעור".

לבסוף, דחה השופט את בקשת הפסילה וחייב את האיש בתשלום הוצאות משפט בסכום כולל של 3,000 שקל. בהחלטתו הדגיש השופט כי בית המשפט ימשיך לדון בתיק בצורה עניינית, תוך שמירה על זכויות כל הצדדים, וכי "בית המשפט פתוח לשמוע את טענות הצדדים בנפש חפצה ובלב פתוח. ניהול ההליך ייעשה באופן הוגן ושקוף, תוך מתן זמן שווה לכל צד להציג את עמדותיו".

פסק הדין מבסס את העיקרון שלפיו אי הסכמה עם החלטות דיוניות אינה מהווה עילה לפסילת שופט. הוא גם מדגיש את תפקידו של בית המשפט לנהל את ההליך בצורה יעילה, תוך שמירה על איזון בין צורכי הצדדים לבין האינטרס הציבורי לקדם את ההליך.

תגובות לכתבה(6):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 6.
    בכוחנות 22/12/2024 17:20
    הגב לתגובה זו
    אנשים כוחניים.
  • 5.
    שופטים, עורכי דין, חברי כנסת, יזמים - כולם מושחתים (ל"ת)
    אורן 22/12/2024 16:40
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    אזרחית ותיקה 22/12/2024 06:59
    הגב לתגובה זו
    אף אחד לא בודק את ההליכים של פשיטות רגל וכונסי הליכים שמתנהלים במחוזי חיפה...הצדק רחוק מההחלטות
  • 3.
    אזרחית ותיקה 22/12/2024 06:57
    הגב לתגובה זו
    מנסיוני יכולה להאמין לך כיון שבמקרה של משפחתי נעשו בהית משפט מחוזי חיפה דברים הרבה יותר גרועים
  • 2.
    נכון שאדם אחר ידון 21/12/2024 14:58
    הגב לתגובה זו
    בלי להתייחס לתיק הספציפי, כמובן, אלא כבעיה עקרונית בשיטה שבה דנים היום בבקשות לפסילה של שופט מתיק. מאוד נדיר ששופט יודה שדעתו ננעלה לטובת צד אחד, ושאלמלא היתה מוגשת בקשת פסילה היה ממשיך לדון בתיק. האפשרות לערער אינה פתרון טוב בגלל האופי של ערעורים ומיעוט ההתערבות. הפתרון צריך להיות גורם אובייקטיבי שאליו תוגש הבקשה מלכתחילה, רצוי כזה שגם אינו בקשרים כלשהם והכרות עם השופט.
  • 1.
    כפייה למכור דירתך 21/12/2024 14:01
    הגב לתגובה זו
    החוק בעצם מאפשר למנות כונס נכסים כדי לכפות מכירת הדירה ליזם והוצאה בכוח של בעלי הדירה. לא כולם חייבים להסכים למכירה כפוייה, מותר רק לכפות את הליך החיזוק. בפועל מנצלים את המצב לפרוייקטים מגלומניים עם תוספת רבה של יחידות דיור, חזית מסחרית ודיור בר השגה - על כל אלה סורקים אדם בכוח מביתו.
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.