פשיטת  רגל
צילום: Unsplash

קיבל צו שיקום כלכלי, חי "כמו אוליגרך"

האיש, שהיה בחובות של יותר מ-5 מיליון שקל, ביקש לפרוע את יתרת חובותיו בתשלום חד-פעמי בעזרת כספי מתנה שקיבל לכאורה מהורי אשתו, פחות מחמישה חודשים לאחר מתן צו השיקום. על פי הנאמן, בזמן הזה הוא שט ביאכטות, נסע לחו"ל ושכר דירת חמישה חדרים בכ-7,900 שקל לחודש
עוזי גרסטמן |

צו שיקום כלכלי שמוצא לאדם ששרוי בחובות אמור לסייע לו להשתקם בחייו, להחזיר חלק מחובותיו, ולעשות הכל בצורה מסודרת ומבוקרת. ואולם יש מיש שינסו לנצל את התהליך הזה כדי להקטין את חובותיהם באופן משמעותי, בחסות החוק. זה כנראה מה שקרה במקרה הבא.

פסק דין יוצא דופן ניתן באחרונה בבית משפט השלום בראשון לציון, ובו דחה השופט עדי אברונין את בקשתו של אדם בעל חובות של יותר מ-5 מיליון שקל לשנות את צו השיקום הכלכלי שניתן לו. החייב ביקש לפרוע את יתרת חובותיו בתשלום חד-פעמי בעזרת כספי מתנה שקיבל לכאורה מהורי אשתו, וזאת פחות מחמישה חודשים לאחר מתן צו השיקום. בית המשפט קבע כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בחוק ובפסיקה, וכי התנהלות החייב בהליך ובמהלך יצירת החובות מעלה קשיים משמעותיים.

נגד החייב אושרו 27 תביעות חוב צילום: Unsplash

המקרה עוסק בחייב שהצהיר על חובות של כ-7.2 מיליון שקל, ושאושרו נגדו 27 תביעות חוב בסכום כולל של כ-5.4 מיליון שקל. על פי דו"ח שהגישו הנאמן והממונה על הליכי חדלות פירעון, אורח חייו של החייב היה "על גבול האוליגרכי". הוא נהנה משיט ביאכטות, נסיעות לחו"ל, רכישת בגדי מעצבים ושעוני יוקרה, ואף שכר דירה בת חמישה חדרים בעלות של כ-7,900 שקל לחודש. השופט ציין בפסק הדין שפרסם כי, "הסתירה בין החובות הגבוהים של החייב לבין אורח חייו הבזבזני זועקת לשמיים, ואין להתעלם מהשפעתה על קריסת עסקיו".

השופט הדגיש את הצורך של החייב לשנות את התנהלותו הכלכלית

בפברואר 2024, ניתן לחייב צו שיקום כלכלי, שאפשר לו לפרוס את חובותיו בתשלומים חודשיים של 3,150 שקל למשך 42 חודשים. צו זה ניתן לאחר שהשופט הדגיש את הצורך של החייב לשנות את התנהלותו הכלכלית ולהתאים את רמת חייו למצבו.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

ואולם פחות מחמישה חודשים לאחר מכן, הגיש החייב בקשה לשינוי הצו ולפירעון של כל החוב הנותר בתשלום חד פעמי של 116,400 שקל, בעזרת כספים שקיבל מהורי אשתו. החייב טען כי הקדמת התשלום תועיל לכל הצדדים ותביא לסיום ההליך מוקדם מהצפוי.

הנאמן והממונה התנגדו לבקשה. הנאמן ציין כי החייב עדיין ממשיך לחיות ברמת חיים שאינה תואמת את מצבו הכלכלי, ושיש פערים משמעותיים בין הכנסותיו המדווחות להוצאותיו בפועל. בנוסף, הועלו חששות כי היכולת לשלם סכום חד-פעמי שכזה עשויה להעיד על כך שלחייב היתה גישה למשאבים כספיים כבר בזמן מתן הצו.

קיראו עוד ב"משפט"

הממונה הוסיף כי, "תכלית הליך השיקום אינה רק תשלום חובות, אלא גם שינוי דפוסי התנהלות כלכליים. הקדמת תשלום עלולה לפגוע בממד החינוכי של התהליך".

השופט אברונין דחה את הבקשה של החייב, וקבע כי היא לא עומדת בתבחינים שהוצגו לו לפני קבלת ההחלטה על מתן הצו. ראשית, עיתוי הגשת הבקשה - זמן קצר מאוד לאחר מתן הצו - עורר את החשד כי החייב לא הפנים את מטרות ההליך. שנית, צו השיקום כבר כלל תקופת תשלומים ממושכת מהרגיל – 42 חודשים, במקום תקופת ברירת המחדל של 36 חודשים – לאור ההתנהלות הבעייתית של החייב.

פער גדול בין היקף החוב לסכום הפירעון שבצו השיקום

בנוסף, השופט התייחס לפער הגדול בין היקף החוב הכולל (5.4 מיליון שקל) לבין סכום הפירעון שנקבע בצו (132,300 שקל). הוא קבע בהחלטתו כי, "הפער המשמעותי בין החוב לבין הפירעון מעורר קושי רב, במיוחד כאשר יש חשד שהחייב הסתיר מקורות כספיים בעת קביעת התשלומים".

פסק הדין הדגיש, כאמור, את תכליתו החינוכית של הליך השיקום הכלכלי. השופט כתב עוד כי, "צו השיקום הוא מעין סימולציה לחיי המעשה, שנועדה ללמד את החייב דפוסי התנהלות אחראיים. הקדמת תשלום חד-פעמי חוטאת למטרה זו".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.