גירושים
צילום: PEXEL

אחרי שמכר את ביתו לגרושה בגלל בתם - גילה שהוא לא האב

האיש מכר את הבית שהיה שלו בשליש מחיר כדי לדאוג לבת, אך דרש לבטל את ההסכם כשגילה שהאב האמתי הוא אדם שעמו היה לאם רומן כשעדיין היתה נשואה לו
עוזי גרסטמן | (2)

הורים גרושים לתינוקת הסכימו כי הדירה, שהיתה רשומה על שם האב, תימכר לאם תמורת כשליש משוויה, כדי לספק קורת גג לבתם. בהמשך גילה האיש כי גרושתו ניהלה רומן עם אדם אחר, וכי אותו גבר הוא אביה האמתי של הילדה שאותה גידל כבתו. בתגובה הגיש האיש תביעה לביטול מכירת הדירה. מנגד, גרושתו עתרה לקיום העסקה, שלטענתה נעשתה כחלק מאיזון המשאבים. אלא שסגנית הנשיא ורדה פלאוט, השופט צבי ויצמן והשופטת יעל מושקוביץ מבית המשפט המחוזי בלוד קבעו פה אחד כי המכירה של הדירה מבוטלת.

הצדדים נישאו זה לזו ב-2013 בחתונה אזרחית בצ'כיה. בשלב מסוים יחסיהם עלו על שרטון. במהלך הריונה של האשה הם חתמו על הסכם גירושים, שלפיו הדירה של האב בראשון לציון תועמד למגורי האשה והבת – אם וכאשר תיוולד – וזאת עד שהבת תגיע לבגרות, מתוך רצון של האב לספק לה מגורים ראויים.

באפריל 2017 נולדה התינוקת במזל טוב, וכעבור כחודשיים לאחר מכן התגרשו שני הצדדים רשמית. למרות זאת, הם המשיכו לגור יחד בשל רצון האב לסייע בגידול בתו. בשלב מסוים חתמו הצדדים על נספח להסכם הגירושים המבטל את הסכמתם הקודמת ביחס למגורי האשה ובתה בדירה. במקום זאת, נקבע כי הנכס יימכר לאשה תמורת מחיר סמלי למדי של 450 אלף שקל (במקום השווי האמתי של הדירה - שהוערך בכ-1.5 מיליון שקל).

אלא שאז לדבריו, חרב עולמו של האיש. במהלך שוטטות אקראית בפייסבוק של גרושתו, הוא גילה לתדהמתו כי היא בגדה בו עם אדם אחר בזמן שעוד היו נשואים, במהלך טיול בפריז, וכי אותו גבר שעמו היא בגדה הוא למעשה אבי התינוקת. האשה הודתה בבגידה, וביולי 2019 נשללה האבהות של הבעל.

בעקבות התגלית המטלטלת, הגיש האיש תביעה לביטול הנספח להסכם מחמת טעות, הטעיה, עושק וחוסר תום לב של האשה. ביולי האחרון קיבל בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה שלו, בנימוק שהאיש לא היה חותם על הנספח להסכם, שעניינו הבטחת קורת גג לתינוקת, אם היה יודע כי הילדה היא לא בתו. האם לא השלימה עם פסק הדין והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

לטענתה, בנספח להסכם היא למעשה רכשה מבעלה לשעבר את החלק שלו בדירה תמורת סכום מסוים. במלים אחרות, לדבריה מדובר בהסכמה רכושית שעניינה העברת דירה אגב גירושים, שאינה קשורה לשאלה אם התינוקת היא בתו של המשיב או לא.

ואולם השופטים בהרכב הערעור דחו פה אחד את טענת האשה. לדבריהם, לשונו המקורית של ההסכם, שלפיה הדירה תישאר בבעלות האיש ותינתן לאשה האפשרות לגור בה עם הילדה, ככל שהיא תיוולד, לאורך ימים ושנים – מוכיחה כי למעשה מכירת הדירה לאשה במחיר נמוך קשורה להולדת הבת.

קיראו עוד ב"משפט"

"זכות המדור של המערערת בדירה ניתנה לה רק בכפוף ללידת הקטינה וכי אם המערערת לא תלד – מסיבה זו או אחרת – אף זכות המגורים תישלל הימנה והיא תידרש לעוזבה לאלתר. לטעמנו, העובדה כי הוסכם בין הצדדים כי לאחר איזון המשאבים הזכויות בדירה הן של המשיב, וזכויות המגורים של המערערת הותנו בלידתה של הקטינה, די בה לבסס את קביעת בית המשפט קמא, לפיה, קשרו הצדדים בין הזכויות בדירה להולדת הקטינה ולא מדובר היה בזכות שניתנה למערערת באופן אישי כחלק מאיזון המשאבים הרכושי", כתבו השופטים בפסק דינם.

הם הבהירו כי עם גילוי האיש על כך שהתינוקת אינה שלו, הבסיס שעליו נשענה הסכמת הצדדים להעביר לאשה את הדירה במחיר סמלי קרס כמגדל קלפים. לפיכך, קביעת בית המשפט לענייני משפחה כי יש לבטל את הסעיף בהסכם ואת הנספח אליו, העוסקים במתן זכויות בדירה לאשה על רקע לידת הבת – נכונה ואין להתערב בה. בנוסף, האשה חויבה בהוצאות משפט בסכום של 15 אלף שקל.

בני זוג בני אותה דת, שנישאו בנישואים אזרחיים בחו"ל, לא יכולים להתגרש בישראל בהליך אזרחי, והגירושים נערכים על פי הדין הדתי שאליו משתייכים בני הזוג. תביעת גירושים של יהודים בישראל שהם אזרחי המדינה ותושביה שנישאו בנישואים אזרחיים בחו"ל, חייבת להיות מוגשת לבית הדין הרבני, אלא אם החוק המקומי במדינה שבה נישאו בני הזוג מאפשר להם להתגרש בה (והם ניצלו אפשרות זו והתגרשו שם). בני זוג חסרי דת או בני זוג השייכים לעדה דתית בלתי מוכרת בישראל (אינם יהודים, מוסלמים, דרוזים או נוצרים), רשאים להתגרש בהליך אזרחי ועליהם לפנות לבית המשפט לענייני משפחה או לרשם הזוגיות (במקרה שנרשמו במרשם הזוגיות). בני זוג שאינם בני אותה הדת, או בני זוג שאחד מהם חסר דת או שייך לעדה דתית בלתי מוכרת, יפנו לבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט יכריע אם הליך הגירושין יתקיים על פי הדין הדתי הרלוונטי או בהליך אזרחי של התרת נישואין. גירושין של בני זוג בני אותו המין שנישאו בנישואים אזרחיים נערכים בבית המשפט לענייני משפחה.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    נחמן 31/05/2024 15:38
    הגב לתגובה זו
    מישהו מהקוראים קרא על המקרה ?
  • 1.
    נחמן 31/05/2024 15:36
    הגב לתגובה זו
    גם בגדה בו השרמוטות בטיול משותף שלהם בחו"ל וגם הבת לא שלו. מזכיר את המשפט התנ"כי: "הרצחת וגם ירשת" . רצחה לו את הנשמה, וקיבלה בית
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

פסיקת בית משפט גזר דין פטיש שופט פרקליטות
צילום: Istock

האם בן הזוג שהורחק בצו יקבל דמי שימוש עבור הדירה?

בית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל דחה את תביעתו של גבר שביקש לחייב את זוגתו לשעבר בתשלום של כ-160 אלף שקל בגין שימוש בדירת המגורים המשותפת. השופט מחמוד שדאפנה קבע כי מאחר שהגבר הורחק בצו הגנה בעקבות אלימות, ובהמשך בחר מרצונו לשכור דירה אחרת ולא ביקש לשוב לביתו - הרי שהוא ויתר למעשה על זכותו לדמי שימוש. "התובע יצר מצג של ויתור, הן במשתמע והן בהתנהגותו", כתב השופט

עוזי גרסטמן |

כשמ. ק. עזב את ביתו באפריל 2020, אחרי שנים של זוגיות שנגמרו רע, הוא אולי לא שיער שיום אחד ימצא את עצמו מתדיין בבית המשפט על שאלת השאלות: האם מגיע לו תשלום עבור הזמן שבו גרה בת זוגו לשעבר לבדה בדירה המשותפת. במשך כמעט חמש שנים היא המשיכה להתגורר שם עם ילדיהם, והוא, מצדו, שכר דירה אחרת, התבסס מחדש והמתין לרגע שבו יוכל לממש את חלקו בדירה. אלא שכשהגיעה העת, הוא דרש גם דמי שימוש - ובית המשפט סירב.

פסק הדין שניתן באחרונה על ידי השופט מחמוד שדאפנה מבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל, עוסק בתביעה יוצאת דופן, אך גם כזו שמוכרת במצבים של פירוד בין בני זוג שאינם נשואים אך מוכרים כידועים בציבור. השופט דחה את תביעת הגבר וחייב אותו לשלם לאשתו לשעבר 8,000 שקל הוצאות משפט, תוך שהוא קובע כי, "התובע ויתר במשתמע על דמי השימוש, הן בהתנהגותו והן בעצם החלטתו לשכור דירה אחרת ולחיות בה".

מ. ק. וי. א. ניהלו מערכת יחסים זוגית במשך מספר שנים, והיו כמה מוכרים כידועים בציבור מ-2015. הם גרו ביחד בדירה של עמידר, הרשומה על שמם בחלקים שווים. במהלך חייהם המשותפים נולדו להם שני ילדים. אלא שבאפריל 2020 נפרדו דרכיהם לאחר אירוע אלימות שבגינו הוצא נגד הגבר צו הגנה. הנתבעת, י. א., הגישה בקשה לצו בעקבות האירוע, ובית המשפט נענה לה במעמד צד אחד. בדיון שהתקיים מאוחר יותר במעמד של שני הצדדים, בוטל הצו, אך במקומו ניתנה התחייבות הדדית: הצדדים לא יטרידו או יאיימו זה על זו, והגבר התחייב שלא להיכנס לדירת המגורים למשך שישה חודשים. ההתחייבות, כך קבע השופט, ניתנה מרצונו החופשי של התובע. "אין מקום לטענה כי הוא נאלץ לצאת מדירת המגורים", הוא כתב בהכרעתו. "גם אם טענתו כי לא הפגין אלימות נכונה, התובע היה יכול לנהל את ההליך, לחקור את הנתבעת ולהוכיח את צדקתו. הוא בחר שלא לעשות כן, והסכים במפורש שלא להיכנס לדירה למשך חצי שנה".

לא התכוון לשוב לדירה

במרכז פסק הדין עמד גם ממצא חשוב נוסף: במהלך ההליכים, התברר כי הוגש נגד התובע כתב אישום בגין האלימות כלפי הנתבעת, שבמסגרתו הוא הודה והורשע במעשים. "התובע ובא כוחו בחרו שלא לציין עובדה מהותית זו בכתבי הטענות", הדגיש השופט שדאפנה. "הסתרת עובדות מהותיות מעיני בית המשפט היא התנהלות המעידה על חוסר תום לב מובהק". השופט הוסיף כי עצם העובדה שהתובע הורשע בפלילים על אותה פרשה שוללת את טענתו כי יציאתו מהדירה נעשתה "על לא עוול בכפו". לדבריו, מדובר במקרה שבו הגבר לא רק הסכים להתרחק מהדירה, אלא גם פעל מאוחר יותר באופן שמוכיח כי לא התכוון לשוב אליה.

לאחר עזיבתו, שכר התובע דירה סמוכה כדי להישאר קרוב לילדיו. לדבריו, הוא שילם דמי שכירות של 2,300 שקל לחודש ובהמשך 2,400 שקל. במשך השנים הוא לא פנה לבת זוגו בדרישה כלשהי לקבלת דמי שימוש. רק כארבע שנים מאוחר יותר, לאחר שבית המשפט הורה על פירוק השיתוף בדירה, החליט האיש להגיש תביעה ולדרוש ממנה סכום של כ-160 אלף שקל בגין תקופת השימוש בדירה. אלא שהשופט לא השתכנע. הוא קבע כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ובלי כל הצדקה. "התובע לא עשה מאומה מאז תמה תקופת ההרחקה ועד להגשת התביעה", נכתב בפסק הדין שפורסם. "התנהגותו מעידה כי גמר בלבו שאינו עוד מעוניין לשוב לדירת המגורים. לא זו בלבד שלא תבע, אלא שגם לא ביקש לחזור לבית המגורים או לדרוש דמי שימוש. תחת זאת, בחר לשכור לעצמו דירה אחרת ולהמשיך בחייו". השופט הדגיש כי התובע לא הציג שום הוכחה לכך שהנתבעת מנעה ממנו לשוב לביתו לאחר שפג תוקף ההרחקה. "לא הובאה כל ראיה כי היתה מניעה ממשית לחזרתו לדירת המגורים. אם אכן חשש ממנה, מדוע לא הגיש תביעה בזמנו? הימנעותו מלפעול מלמדת כי השלים עם מצבו ועם המשך מגוריה של הנתבעת בבית לבדה", הוא קבע.