"אבא שלכם בוגד באמא שלכם" - הגיסה כתבה בקבוצת ווטסאפ משפחתית והגיס תבע אותה - מה קבע בית המשפט?

האם הוא בגד, האם הקשר שלו עם השיננית לא נחשב בגידה ולמה ברחה הגיסה מאולם בית המשפט?
עוזי גרסטמן | (6)
נושאים בכתבה לשון הרע משפט

גבר שפורסם עליו בתקופה שבה הוא ואשתו היו בהפסקה של הזוגיות ביניהם כי הוא "בוגד בה כבר שנים", יפוצה בעשרות אלפי שקלים. כך נקבע באחרונה בבית משפט השלום בחדרה. האחראית לפרסום הדברים היתה גיסתו של האיש – אחותה של רעייתו, והיא כתבה אותם בקבוצת הווטסאפ המשפחתית שבה חברים, בין היתר, ילדיהם של בני הזוג. השופט יניב הלר קבע כי לא עומדות לגיסה הגנות כלשהן הפוטרות אותה מאחריות ללשון הרע. הגיסה ברחה מאחד הדיונים בבית המשפט על רקע הבנתה לאן נושבת הרוח.

התובע ואשתו הסכימו על פסק זמן של שנה בחייהם הזוגיים. הם שיתפו את הילדים בהחלטה שקיבלו, ובאפריל 2020 עזב התובע את הבית ושכר דירה בעיר אחרת. בשלב מסוים גילתה האשה שבעלה החל לנהל מערכת יחסים עם השיננית שלו, ופסק הזמן נהפך בסופו של דבר לפרידה סופית ולגירושים.

בינואר 2021, ולפני ששנת פסק הזמן הגיעה לסיומה, כתבה אחותה של האשה את הדברים הבאים בקבוצת הווטסאפ המשפחתית, המכוונים לאחיינים שלה: "אבא שלכם בגד באמא שלכם עם בחורה שהיתה בת כיתתי. היא היתה השיננית שלו והיום היא המאהבת שלו". עוד כתבה הגיסה בהודעה כי "אתם יודעים שאבא שלכם כבר שנים בוגד באמא שלכם, ולא הצלתם את אמא שלכם מהבגידה".

בתביעה שהוגשה לבית המשפט שלושה חודשים אחרי שהדברים נכתבו בקבוצה, טען התובע כי מדובר בלשון הרע לכל דבר, המזכה אותו בפיצוי של לפחות 100 אלף שקל. מנגד, טענה גיסתו לשעבר כי היא שלחה את ההודעה בתום לב, ומתוך רצון להגן על אחותה; וכי ההודעה שלה משקפת את האמת, שהרי התובע אכן בגד באחותה וניהל קשר עם אחרת עוד לפני הגירושים. לאור זאת, טענה הגיסה, ניצבות לצדה ההגנות של חוק לשון הרע, הפוטרות אותה מאחריות לפיצוי בשל הוצאת דיבה.

השופט הלר קבע כי אין מחלוקת כי הדברים שכתבה הנתבעת מהווים לשון הרע כהגדרתם בחוק, וכי מתקיים לגביהם יסוד הפרסום. השאלה היחידה היא אם חלה על הגיסה הגנת "אמת דיברתי" או הגנת תום הלב, הפוטרות אותה מהצורך בתשלום פיצוי. מסקנת השופט היתה שהן לא.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

כך, השופט האמין לעדות של התובע וזוגתו הנוכחית, כי הקשר הרומנטי ביניהם החל אחרי הפרידה מהאחות של הנתבעת. בקשר לכך, העידה המטפלת הזוגית שליוותה את התובע ואשתו לשעבר בעניין פסק הזמן, כי למיטב ידיעתה גרושתו לא אסרה על בעלה דאז לנהל קשר עם אשה אחרת במהלך התקופה של פרידתם הזמנית.

גם בת הזוג הנוכחית שלו, השיננית, העידה כי לפני מרץ 2020 לא התקיים בינה לבין התובע קשר רומנטי, וכי שינוי הסטטוס בפייסבוק שלה ל"במערכת יחסים" בוצע על רקע הטרדות שחוותה מגברים, ורצונה לשים להן קץ. השופט כתב שהוא מאמין לעדותה.

קיראו עוד ב"משפט"

בניגוד לעדי התביעה, קבע השופט כי עדות הגיסה הותירה רושם לא טוב, והיא אף הסתיימה בבריחתה מאולם הדיונים. מסקנת השופט היתה כי היא לא באמת ידעה שהתובע אכן בוגד "כבר שנים" באחותה, ולמעשה היא ניזונה ממידע שקיבלה אחותה, מבלי שטרחה כלל לברר אם זו אכן האמת.

השופט הלר הוסיף כי גם אין לראות בהודעה בקבוצת הווטסאפ המשפחתית ככזו שפורסמה בתום לב. "פרסום הודעה בנוסח 'אבא שלכם כבר שנים בוגד באמא שלכם', פרסום המופנה לילדיו של האב, בקבוצה המונה מעל 20 חברים ובה קטינים ובני משפחה, חורג מתחום הסביר", כתב. בעקבות כך הוא חייב את הנתבעת לפצות את גיסה לשעבר בסכום של 40 אלף שקל, ולשלם לו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 20 אלף שקל.

חוק איסור לשון הרע מגדיר "לשון הרע" כדבר שפרסומו עלול: להשפיל אדם בעיני אחרים או לעשות אותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג; לבזות אדם בשל מעשיו, התנהגותו או תכונות המיוחסות לו; לפגוע במשרתו, בעסק שלו, במשלח ידו או במקצועו של אדם; לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו; הנפגע מהפרסום לא נדרש להוכיח כי שמו הטוב, כבודו או פרנסתו נפגעו כתוצאה מהפרסום (גם אם מלכתחילה לא היה לו שם טוב). ההחלטה אם מדובר ב"לשון הרע" מתקבלת על ידי בית המשפט באופן אובייקטיבי, באמצעות מבחן האדם הסביר, ולפי ההקשר שבו פורסם התוכן. לכן, ההגדרה של לשון הרע עלולה להשתנות ממקרה למקרה, גם אם מדובר בתוכן זהה או דומה.

כדי שנתבע יהיה זכאי להגנה בגין פרסום לשון הרע בתום לב, עליו להוכיח כי: הפרסום נעשה בתום לב, או שהפרסום נעשה לפי אחת מהנסיבות (המצבים או המקרים) המפורטות בחוק.

תגובות לכתבה(6):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    עצוב שאלו שופטנו (ל"ת)
    י 24/04/2024 14:18
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    הוכחת אבהות 21/04/2024 11:10
    הגב לתגובה זו
    דוגמא קלאסית לשחיתות מערכת המשפט. השופט "מאמין" לתובע כי הנתבעת ברחה ולא יכלה לעמוד במעמסה הרגשית אז הוא העדיף לפרש זאת כחולשה לעדותה. פשוט פתטי. לעומת זאת כאשר עברין ,אסיר משוחרר נתבע לשלם מזונות על ידי אישה שניהלה עמו קשר ללא נישואין השופטת מאמינה לאישה ללא בדיקת אבהות ובכך קובעת תקדים מסוכן שכל גבר בישראל יכול להיתבע מזונות אם יסרב לבצע בדיקת אבהות סדום ועמורה
  • 3.
    מדינה מטרוללת 21/04/2024 10:36
    הגב לתגובה זו
    שאם היא הייתה כותבת בקבוצה שהוא אנס אותה, למרות שהיא הייתה יודעת שזה שקר גמור, הוא לא היה יכול לתבוע אותה בהתאם לפסק של בית המשפט העליון.
  • 2.
    אז הגיסה היא מגדת עתידות?? ידעה מראש שהוא ילך עם (ל"ת)
    השיננית??? 20/04/2024 18:20
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    רגע אם זה האמת אז זה לא לשון הרע (ל"ת)
    מה 20/04/2024 14:41
    הגב לתגובה זו
  • א 21/04/2024 07:36
    הגב לתגובה זו
    לשון הרע זה על דברי אמת. אם אתה מדבר על מישהו שקרים זה כבר חמור הרבה יותר ואתה סתם שקרן. מסקנה-לא לדבר על אף אחד.
תיווך נדלן
צילום: pexels

התחייבת - תשלם: מתווך יזכה בפיצוי אף שלא היה גורם יעיל

פסק דין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב ממחיש עד כמה סעיפי פיצוי מוסכם בהסכמי תיווך הם דבר מחייב. השופט דן סעדון קבע כי רוכש דירה בחולון ישלם למתווך 117 אלף שקל, אף שביצע פעולות מועטות בלבד ולא ליווה את העסקה עד סופה. הסיבה: הרוכש התחייב להודיע למוכרת הדירה שהגיע באמצעות המתווך - והפר את ההתחייבות הזו

עוזי גרסטמן |

במאי 2022 נכנס שי הדר לחנות של מכר כדי להתעניין ברכישת דירה ברחוב סוקולוב בחולון. באותה העת נכנס למקום גם נועם צארום, מתווך ותיק, והמפגש הוביל לחתימה על הזמנה לקבלת שירותי תיווך. ההזמנה כללה סעיפים מחייבים וברורים: התחייבות לשלם דמי תיווך בסכום כולל של 50 אלף שקל, וכן סעיף מיוחד שקבע כי אם הדר או מי מבני משפחתו ירכשו את הדירה מבלי להודיע למוכר כי הופנו על ידי המתווך, הם יחויבו בפיצוי מוסכם כפול מגובה דמי התיווך, בצירוף מע"מ. צארום מסר לדר את פרטי הדירה ואף את מספר הטלפון של בנה של המוכרת לצורך תיאום ביקור. עוד באותו היום הביע הדר התלהבות מהדירה ואף ציין כי בכוונתו לרכוש אותה.

אלא שמאותו רגע ואילך, הקשר בין הצדדים נותק. הדר יצר קשר ישיר עם נציג המוכרת, ביקר בדירה ותיאם מולו את המשך התהליך, מבלי לעדכן את צארום או לערב אותו. כחודשיים וחצי לאחר מכן, בסוף יולי 2022, נחתם הסכם מכר הדירה בין המוכרת לבין דאלי הדר, רעייתו של שי, בסכום של 1.5 מיליון שקל (ובהמשך הופחת המחיר ל-1.474 מיליון שקל). צארום, שנותר מחוץ לתמונה, דרש לקבל את הפיצוי המוסכם בהתאם לטופס שעליו חתם שי הדר. משסירבו הנתבעים לשלם, הוא הגיש תביעה לבית המשפט.

בפסק הדין שפרסם השופט דן סעדון פורטו הטענות של שני הצדדים. הנתבעים טענו כי התובע לא היה "הגורם היעיל" לעסקה, מכיוון שהוא לא הציג את הדירה בפועל ולא השתתף במו"מ. מנגד, צארום טען כי הדר פעל בחוסר תום לב כשניתק עמו קשר וניצל את המידע שקיבל ממנו כדי להשלים את העסקה מאחורי גבו. בנוסף, הוא טען כי עצם החתימה על ההזמנה והפרת סעיף ההודעה למוכרת מקנים לו זכות לפיצוי מוסכם ללא צורך להוכיח את היותו הגורם היעיל.

התובע לא דרש דמי תיווך

השופט קיבל את עמדת התובע במלואה. הוא הדגיש כי הסעד שנתבע אינו תשלום דמי תיווך אלא מימוש הוראת הפיצוי המוסכם. בפסק הדין שפורסם הוא כתב כי, "לצורך הוכחת זכות התובע לקבל פיצוי מוסכם די להראות כי ההזמנה נחתמה על ידי נתבע 1; כי הדירה הוצעה לנתבע 1 על ידי התובע; כי נתבע 1 הפר הוראה בהזמנה... וכי נתבע 1, קרוב משפחתו או אדם אחר קרוב אליו רכש את הדירה". מכיוון שאין חולק על כל התנאים האלה, נקבע כי צארום זכאי לפיצוי בסכום כולל של 100 אלף שקל בתוספת מע"מ.

השופט התייחס גם לעדותו של שי הדר, שהודה כי לא מסר לנציג של המוכרת שהוא נשלח על ידי המתווך. לדבריו, "התקשרתי לקובי, לא יודע אם אמרתי לו האמת את השם שלו, אני אף פעם לא יכול לזכור כאילו להגיד לו הופניתי על ידי זה וזה..." - עדות שביססה את קביעת בית המשפט כי ההתחייבות הופרה בפועל. טענת הנתבעים שלפיה הסעיף מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד נדחתה למעשה, לאחר שהם זנחו אותה בסיכומיהם.

תיווך נדלן
צילום: pexels

התחייבת - תשלם: מתווך יזכה בפיצוי אף שלא היה גורם יעיל

פסק דין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב ממחיש עד כמה סעיפי פיצוי מוסכם בהסכמי תיווך הם דבר מחייב. השופט דן סעדון קבע כי רוכש דירה בחולון ישלם למתווך 117 אלף שקל, אף שביצע פעולות מועטות בלבד ולא ליווה את העסקה עד סופה. הסיבה: הרוכש התחייב להודיע למוכרת הדירה שהגיע באמצעות המתווך - והפר את ההתחייבות הזו

עוזי גרסטמן |

במאי 2022 נכנס שי הדר לחנות של מכר כדי להתעניין ברכישת דירה ברחוב סוקולוב בחולון. באותה העת נכנס למקום גם נועם צארום, מתווך ותיק, והמפגש הוביל לחתימה על הזמנה לקבלת שירותי תיווך. ההזמנה כללה סעיפים מחייבים וברורים: התחייבות לשלם דמי תיווך בסכום כולל של 50 אלף שקל, וכן סעיף מיוחד שקבע כי אם הדר או מי מבני משפחתו ירכשו את הדירה מבלי להודיע למוכר כי הופנו על ידי המתווך, הם יחויבו בפיצוי מוסכם כפול מגובה דמי התיווך, בצירוף מע"מ. צארום מסר לדר את פרטי הדירה ואף את מספר הטלפון של בנה של המוכרת לצורך תיאום ביקור. עוד באותו היום הביע הדר התלהבות מהדירה ואף ציין כי בכוונתו לרכוש אותה.

אלא שמאותו רגע ואילך, הקשר בין הצדדים נותק. הדר יצר קשר ישיר עם נציג המוכרת, ביקר בדירה ותיאם מולו את המשך התהליך, מבלי לעדכן את צארום או לערב אותו. כחודשיים וחצי לאחר מכן, בסוף יולי 2022, נחתם הסכם מכר הדירה בין המוכרת לבין דאלי הדר, רעייתו של שי, בסכום של 1.5 מיליון שקל (ובהמשך הופחת המחיר ל-1.474 מיליון שקל). צארום, שנותר מחוץ לתמונה, דרש לקבל את הפיצוי המוסכם בהתאם לטופס שעליו חתם שי הדר. משסירבו הנתבעים לשלם, הוא הגיש תביעה לבית המשפט.

בפסק הדין שפרסם השופט דן סעדון פורטו הטענות של שני הצדדים. הנתבעים טענו כי התובע לא היה "הגורם היעיל" לעסקה, מכיוון שהוא לא הציג את הדירה בפועל ולא השתתף במו"מ. מנגד, צארום טען כי הדר פעל בחוסר תום לב כשניתק עמו קשר וניצל את המידע שקיבל ממנו כדי להשלים את העסקה מאחורי גבו. בנוסף, הוא טען כי עצם החתימה על ההזמנה והפרת סעיף ההודעה למוכרת מקנים לו זכות לפיצוי מוסכם ללא צורך להוכיח את היותו הגורם היעיל.

התובע לא דרש דמי תיווך

השופט קיבל את עמדת התובע במלואה. הוא הדגיש כי הסעד שנתבע אינו תשלום דמי תיווך אלא מימוש הוראת הפיצוי המוסכם. בפסק הדין שפורסם הוא כתב כי, "לצורך הוכחת זכות התובע לקבל פיצוי מוסכם די להראות כי ההזמנה נחתמה על ידי נתבע 1; כי הדירה הוצעה לנתבע 1 על ידי התובע; כי נתבע 1 הפר הוראה בהזמנה... וכי נתבע 1, קרוב משפחתו או אדם אחר קרוב אליו רכש את הדירה". מכיוון שאין חולק על כל התנאים האלה, נקבע כי צארום זכאי לפיצוי בסכום כולל של 100 אלף שקל בתוספת מע"מ.

השופט התייחס גם לעדותו של שי הדר, שהודה כי לא מסר לנציג של המוכרת שהוא נשלח על ידי המתווך. לדבריו, "התקשרתי לקובי, לא יודע אם אמרתי לו האמת את השם שלו, אני אף פעם לא יכול לזכור כאילו להגיד לו הופניתי על ידי זה וזה..." - עדות שביססה את קביעת בית המשפט כי ההתחייבות הופרה בפועל. טענת הנתבעים שלפיה הסעיף מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד נדחתה למעשה, לאחר שהם זנחו אותה בסיכומיהם.