מנהל לשעבר בבניין של דיור מוגן ביקש מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב  לקיים צוואה של אחת הדיירות, שנכתבה לטובתו ולטובת ילדיו – ונדחה תוך חיובו בהוצאות חריגות. למנוחה לא היו ילדים, והמנהל גילה כלפיה יחס חריג לעומת לשאר הדיירים בבניין, כשבין היתר קנה לה מזון ותרופות. השופט ארז שני קבע כי המנהל ניצל את התלות של המנוחה בו כדי להטות את הצוואה לטובתו, וכי דינה להיפסל עקב מעורבות פסולה והשפעה בלתי הוגנת.

הפרשה החלה ב-2000: המנוחה, שהיתה אלמנה וללא ילדים, עברה אז לגור בבניין של הדיור המוגן שבמרכז הההליך המשפטי. באותה שנה, כמו גם 11 שנה אחר כך, היא ערכה צוואות לטובת אנשים מסוימים. באוגוסט 2015 היא שינתה את צוואותיה הקודמות, כשבמסגרת צוואתה השלישית החליטה להוריש את מלוא רכושה למנהל הדיור המוגן, ולאחר מותו לילדיו ("יורש אחר יורש"). כחמש שנים לאחר מכן הלכה האשה לעולמה.

המנהל לא התמהמה, וימים ספורים אחרי מותה של הדיירת הוא הגיש את הצוואה שלה לקיום אצל רשם הירושות. הדיור המוגן מצדו הגיש התנגדות לצוואה, שאליה הצטרף בהמשך האפוטרופוס הכללי, וזירת ההתגוששות עברה לבית המשפט.

המנהל טען כי המנוחה היתה ערירית, ללא קשרים משפחתיים, והוא היה האדם הקרוב ביותר אליה, ומכאן שהוא היורש ההגיוני היחיד. לטענתו, הוא והמנוחה היו כמו בן ואמא, והוא היחיד שדאג לה וביקר אותה - ולפיכך יש לקיים את הצוואה ככתבה וכלשונה.

• חשבתם להוריש ישר לנכדים? הנה הסיכונים
• גייס 25 מיליון שקל על טיטולים ובמפרים ויסיים בכלא
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

המתנגדים לעומתו, טענו כי לא נרקמו בין המנוחה והמנהל יחסים משפחתיים, אלא יחסי תלות רעילים. לטענתם הוא הפלה לטובה את המנוחה ביחס לשאר הדיירים, בכך שרכש עבורה באופן אישי מוצרי מזון ותרופות, כך שלמעשה היא היתה מעין בת ערובה שלו. יחסי התלות שנוצרו בין המנהל והמנוחה מקימים, לטענת המתנגדים, חזקה של השפעה בלתי הוגנת, שבעקבותיה צריך לפסול את הצוואה.

השופט שני קבע כי בחינת מסכת הראיות מלמדת על קיומה של השפעה בלתי הוגנת ומעורבות פסולה מצד המנהל בעריכת הצוואה, באופן הגורר את בטלותה. במישור של ההשפעה הבלתי הוגנת, הדגיש השופט שהמנוחה היתה תלויה במנהל, "הרבה מעבר לתלות מוחלטת". לדברי השופט, העובדה שהמנוחה היתה ערירית וללא משפחה או חברים קרובים, בנוסף לכך שהיא גרה בפרויקט של דיור מוגן שהיה תחת ניהולו, אפשרו למבקש להשיג שליטה כמעט מלאה על ניהול חייה.

הוא אף כתב כי, "בין המנוחה למבקש נרקמה מערכת יחסים ייחודית, בלתי שגרתית ושונה ממערכת יחסים השגורה בין צדדים כדוגמת מקרה זה, כאשר למעשה המבקש היה מעורב בכלל ענייניה של המנוחה עד כדי יצירת תלות מלאה, מקיפה ויסודית של המנוחה בו". לדבריו, המנהל היה למעשה "המוציא והמביא" היחיד בענייניה של המנוחה.

• נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים תתברר בישראל
• ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה

השופט שני קבע כי המנהל פעל בערמומיות כדי לגרום למנוחה להיות תלויה בו בכל נושא, כשלבסוף הוא ניצל זאת לצורך עריכת הצוואה לטובתו. בתוך כך, הוא הוסיף כי החלק בצוואה לטובת ילדי המנהל, שאותם המנוחה כלל לא הכירה, שומט את ההיגיון תחתיה ומקשה עוד יותר לקבל אותה.

בסוגיית המעורבות הפסולה, נימק השופט כי המנהל למעשה ארגן את חתימת הצוואה לטובתו בכללותו. הוא תיאם את הגעת עורכת הדין שערכה את הצוואה, הסדיר את תשלום שכר הטרחה שלה, מסר לה את פרטיו ואת פרטי ילדיו, ואף דאג להביא עדים מטעמו.

בנסיבות אלה, קבע השופט כי הצוואה פסולה, וכי עקב התנהלותו הבלתי תקינה כנושא משרה בכיר ישלם המנהל הוצאות לקופת המדינה והדיור המוגן, בסכום כולל של 175 אלף שקל.

כדי למנוע מצבים שבהם השפעות חיצוניות שונות יסלפו או יפגעו ברצונו של המצווה, מתבטלת כל הוראה בצוואה שנעשתה בשל השפעה אסורה, כמו אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית. אם עברה שנה מהיום שבו ההשפעה החיצונית חדלה לפעול על המצווה, או מהיום שבו נודע לו על התרמית, והוא בחר שלא לשנות את צוואתו - אותם פגמים לא יביאו לביטול הוראת הצוואה או לתיקונה.