אינפלציית הליבה יורדת מהר מהצפוי - הצמיחה הואטה ל-3.2%
מדד האינפלציה המועדף על הפד המשיך להתקרר בנובמבר, חדשות שצפויות לעודד הן את פקידי הפד ונראה שמעודדות את השווקים הפיננסיים. מדד הליבה של הוצאות הצריכה האישית - שאינו כולל את עלויות המזון והאנרגיה ונחשב לאינדיקטור טוב יותר למגמות האינפלציה הבסיסיות - צמח ב-3.2% משנה לשנה בנובמבר. צפי האנליסטים היה לצמיחה של 3.4%. בחודש אוקטובר הנתון עמד על 3.5%.
על בסיס חודשי, קצב אינפלציית הליבה PCE צמח ב-0.1%. כלכלנים ציפו כי הקצב ישאר יציב על 0.2% בנובמבר, אותו קצב שנרשם באוקטובר. שיעור האינפלציה הכולל של PCE, הכולל את מחירי המזון והאנרגיה שמדד הליבה מסיר, עלה ב-2.6% משנה לשנה. הכלכלנים ציפו שהאינפלציה הכוללת תאט לשיעור של 2.8% בנובמבר, לעומת שיעור של 2.9% באוקטובר. מאוקטובר לנובמבר, ה-PCE ירד ב-0.1%. כלכלנים ציפו ליציבות במחירם מאוקטובר עד נובמבר, ללא שינוי במדד ה-PCE, בעיקר בגלל שמחירי הבנזין ממשיכים לרדת.
בנובמבר המשיכו מחירי השירותים לעלות, גם כאשר מחירי הסחורות הראו ירידה מוחלטת. אינפלציית השירותים עלתה ב-4.1% לעומת נובמבר בשנה שעברה. בעוד שמחירי הסחורות ירדו ב-0.3% בהשוואה לאשתקד. על בסיס חודשי, דפלציית הסחורות הייתה 0.7% ומחירי השירותים עלו ב-0.2%. מחירי המזון עלו ב-1.8% משנה לשנה, אך זה קוזז על ידי ירידה של 6% במחירי האנרגיה לעומת השנה שעברה. מאוקטובר עד נובמבר ירדו גם מדדי מחירי המזון והאנרגיה ב-0.1% וב-2.7% בהתאמה.
הירידה המהירה מהצפוי מעלה את הציפיות שהפדרל ריזרב יוריד את הריבית, אולי כבר במרץ. שלושת המדדים הגדולים נסחרים בעליות של עד 0.5%. חלק מפקידי הפד עדיין מאמינים כי לאינפלציית הליבה PCE יקח עד 2026 על מנת להגיע ליעד ה-2%.
- למה השוק מריע לאינפלציה של 3%?
- מהאינפלציה לצמיחה: מלחמת הסחר חוזרת למרכז הבמה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בסיכום האחרון של התחזיות הכלכליות, פקידי הפד סימנו כי הם מצפים לבצע שלוש הורדות ריבית של רבע נקודה בשנה הבאה, מה שיביא את ריבית הבנק המרכזי ל-4.6% בסוף 2024. במורגן סטנלי מאמינים כי ארה"ב תצטרך להוסיף פחות מ-50 אלף משרות לא חקלאיות בפברואר ולהציג נתון CPI של פחות מ-0.2% מחודש לחודש. בוול-סטריט אומרים כי אם צמיחת המחירים תמשיך להאט, היא עשויה להעדיף הפחתות ריבית מהירות וגדולות יותר ב-2024.
פגישת הפד האחרונה
לאחר 11 העלאות ריבית ושלוש הפסקות הפד' החליט בפגישתו האחרונה להשאיר פעם נוספת את הריבית כשהייתה על 5.25% - 5.5%. הגבוהה ביותר ב-22 השנים האחרונות. הבנק המרכזי אותת גם כי הוא מתכוון להקל במדיניותו בשנה הבאה, אך ישאיר את הדלת פתוחה לאפשרות של ריביות גבוהות יותר בזמן שהפד ממשיך לפעול בניסיון להביא את האינפלציה ליעד ה-2%. לפי תחזית הריבית החציונית של הפד, בסוף השנה הנוכחית הריבית תעמוד על 5.4%, בסוף 2024 הריבית תרד כבר ל-4.6%, ב-2025 תרד ל-3.6% וב-2026 תגיע כבר ל-2.9%.
יו"ר הפדרל ריזרב, אמר במסיבת העיתונאים כי הבנק המרכזי כנראה סיים את סבב העלאות הריבית הנוכחי שלו, או שהוא קרוב לעשות זאת, אם כי הוא ציין כי גורמים רשמיים נשארים ערניים לגבי האינפלציה בהתחשב בעובדה שהכלכלה האמריקאית הפתיעה פעמים רבות מאז הקורונה. "למרות שאנו מאמינים כי הריבית נמצאת בשיאה, הכלכלה הפתיעה את החזאים במובנים רבים מאז המגיפה וההתקדמות המתמשכת", אמר פאוול. "התקדמות לקראת יעד האינפלציה של 2% שלנו אינה מובטחת."
- שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה
- איבדו עשרות אחוזים: הביטקוין נפל - וחברות אוצר הקריפטו צנחו
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הונאה של 2 מיליארד דולר - עונש של 11 אלף שנות מאסר - ומוות...
בנוסף, פאוול ציין כי הפד מוכן להחמיר עוד יותר את המדיניות במידת הצורך. "אנו מחויבים להשיג עמדה של מדיניות מוניטרית מגבילה מספיק כדי להוריד את האינפלציה באופן בר-קיימא ל-2% לאורך זמן".
יו"ר הפד דחה את הרעיון כי הכלכלה האמריקאית נמצאת כעת במיתון, למרות פסימיות הצרכנים ואמר כי "יש בסיס קטן מאוד לחשוב שהכלכלה נמצאת כעת במיתון". פאוול ציין שלמרות שתמיד ישנה הסבירות שיהיה מיתון בשנה הבאה, דבר שהוא סיכון משמעותי לא משנה מה הכלכלה עושה, הוא עדיין רואה את הדרך לעבר "נחיתה רכה", שבה הפד יצליח להוריד את האינפלציה ליעד ה-2% ללא פגיעה משמעותית בפעילות הכלכלית.
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”
הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי".
לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית.
הדיון מסתכל אחורה
הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב".
שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה.
תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות”
יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.”
- שינוי חד בחוקי ההגירה וההתאזרחות בגרמניה
- גרמניה חותמת על הסכם הגנה נגד רחפנים עם סטארט-אפ מקומי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית
הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות.
בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”.
אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה
בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו
לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68% להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.
מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.
הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.
האסטרטגיה היא לב הסיפור
הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.
- מילד שקט שסובל מבריונות ל"מלך העולם" וזה לא טראמפ
- הדרך לטריליון דולר: האם אילון מאסק יגיע ליעד?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.
