טאואר
צילום: טאואר

המשקיעים זהירים: נותנים לטאואר דיסקאונט של 13% מהמחיר שהציעה אינטל - האם זו הזדמנות?

אינטל הציעה מחיר של 53 דולר למניית טאואר, שאמנם קופצת כ-42%, אבל עדיין לשער של 47 דולר. מקובל שיש פער, במקרה הזה הוא חריג. הסיבות לו בכל זאת: האישור הדרוש של רשות התחרות ודדליין של שנה שלמה במהלכה יכולים לצוץ אי אלו גורמים שישפיעו
איתי פת-יה | (4)

עסקת העתק המסתמנת לרכישת חברת הטכנולוגיות האנלוגיות לייצור שבבים טאואר -3.88%  על ידי הענקית  INTEL CORPORATION (INTC) מצליחה להזניק היום את מניית הנרכשת ב-42%. המשקיעים מביעים אמון ומפרגנים, ועדיין - הם לא מוכנים לשלם על המניה בשלב ראשוני זה את המחיר שהציעה אינטל עליה. המחיר בהצעה של אינטל: 53 דולר למניה (ובסך הכל 5.4 מיליארד דולר עם עוד 400 דולר במזומן). השער בזמן כתיבת שורות אלה: 47 דולר. הפער: כ-13%.

מקובל שבמיזוגים ורכישות מעין אלה המשקיעים לא מקבלים את המחיר המוצע כעובדה מוגמרת והם לא כבר בסשן המסחר הקרוב מקפיצים את המניה של החברה הנרכשת בהתאם להצעת הרכש והאנליזה של הרוכשת.

גם אם הם מסכימים עם היסודות הפיננסיים שמאוחרי התמחור, שנשענים על הביצועים בעבר, צפי הביצועים לעתיד, והפרמיה שמשקפת את הרווח הנוסף שתקבל הרוכשת בדמות הסינרגיה (השלם שגדול מסך חלקיו) - עדיין לא הכל תלוי בשני הצדדים לעסקה.

ביזפורטל בסיקור נרחב אודות העסקה:

>> המייסד של טאואר - "זו עסקה טובה לאינטל, גם לטאואר וגם למדינה"

>> נכון מתמיד? "לא נתחרה באינטל" - הראיון שנתן לנו בזמנו מנכ"ל טאואר

>> מגדל שוקי הון: "טאואר לא בליגה של הגדולים אבל תיתן לאינטל גיוון"

>> גביית המיסים תזנק עקב רכישת טאואר - האם זה טוב לטווח הארוך?

>> יאיר לפידות: "אינטל הידרדרה, נשארה מאחור ועוברת שידוד מערכות; סוד ההצלחה של טאואר: קנייה של מפעלים ישנים והתמקדות בנישה"

קיראו עוד ב"גלובל"

>> ההיסטוריה של טאואר: משברים וחילופי בעלים ומנכ"ל מיובא שהוביל להצלחה

>> הגוף המוסדי שהכי הרוויח מהאקזיט בטאואר (אנליסט) והגוף שלא מחזיק בטאואר (אלטשולר שחם)

>> אינטל רוצה להפוך לייצרנית משמעותית יותר בשוק השבבים ורכישת טאואר יכולה לאפשר לה לעשות בדיוק את זה

>> ניתוח: למה אינטל רוכשת את טאואר והאם זה טוב לישראל?

ראשית כל, גם עסקה זו כפופה לאישור רשות התחרות. במקרה הזה אולי מעט יותר קל, כי גם הרוכשת המיועדת אינטל וגם הנרכשת שתיהן חברות רשומות בארצות הברית, כך שזוהי ה-FTC שתצטרך לאשר את העסקה. במקרים אחרים, אם החברות רשומות במדינות שונות, יכולים להיות פערים בין הרגולטורים במדינות המוצא.

זכורים בהקשר זה המגעים למיזוג בין  NVIDIA COR (NVDA) ל-ARM שבסוף עלו על שרטון. ARM רשומה בבריטניה, ושם חששו שהעסקה תפגע בבטחון הלאומי. מה גם שלחברה היו מיזמים משותפים (Joint Ventures - חברה בבעלות משותפת) בסין - ואז גם האישור של הסינים היה דרוש. המהלך התעכב והתעכב, בשוק כבר לא האמינו בו, ובסוף העסקה נפלה.

אז זה לא המקרה כאן, והאופטימים יגידו שבמלחמה על עתיד הטכנולוגיה ושוק השבבים בין המעצמות ארצות הברית וסין, סביר שרשות התחרות תחת ממשל ביידן תתן בקלות אור ירוק לעסקה הזו. יוזכר כי אינטל היא מבין יצרני השבבים הגדולים היחידים במערב, וביידן ירצה לחזק את כחה (הממשל שלו מסבסד חברות אמריקאיות, הן את אינטל והן את טאואר, בהקמת מתקנים נוספים במדינה).

ובכל זאת, גם אם ינתן אור ירוק - בעסקה הזו ניתן דדליין של עוד שנה לערך, והפער בין מחיר המניה בשוק לבין מחיר ההצעה משקף גם את האפשרות שהדברים לא ילכו לגמרי חלק במהלך התקופה הזו. בין אם בשל שינויים שקשורים בשוק, ובין אם בשל המספרים שתציג טאואר עד אז (יאמר כי המחיר עצמו לא אמור להשתנות, אבל האמור הזה אינו כלל ברזל).

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    לרון 16/02/2022 08:05
    הגב לתגובה זו
    איננה משהו,אני בהחלט מעדיף את AMD ומנהלת העל שלה ד"ר סו
  • 3.
    מפוכח 16/02/2022 07:14
    הגב לתגובה זו
    שער הדולר הוא חלק מהסיכון לכן חייב להיות דיסקאונט
  • 2.
    הדיסקאונט הוא של 11% (47/53) 13% הוא האפסייד (53/47) (ל"ת)
    כותרת שגויה 15/02/2022 22:09
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    פנחס 15/02/2022 21:08
    הגב לתגובה זו
    לטאואר יש יכולת טכנולוגית גבוהה ומוכחת.לכן מדובר ברכישה טובה לאינטל שתסייע לרווחים ולטכנולוגיה.
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.