התפטרותו של מנכ"ל אל על דויד מימון התקבלה אולי בהפתעה בזמן שהוא משאיר את המהלכים שהוא הוביל ללא טייס, אבל אם נשפוט לפי התנהגות המניה קשה לומר שמדובר במהלך באמת מפתיע. את הפצעים של שביתת הטייסים החברה עדיין מלקקת אבל את ההשלכות קשה לעצור. בתחילת 2017 ב'בלומברג' דירגו את חברות התעופה בעולם ואל על נמצאה במקום האחרון. התואר המפוקפק הגיע, בין היתר, על רקע ביטולי טיסות שנרשמו בצל מאבק הטייסים. האם אפשר היה להימנע מכך? האם אפשר היה להגיע להסדר מוקדם יותר ולחסוך את הבושה? קל להגיד אחרי מעשה אבל אחרי ש'בלומברג' הודיעו לעולם שהסבירות לאיחורי טיסה באל על עומד על יותר מ-50% נראה שצריך לעבוד ממש קשה כדי לשנות את הרושם המר, ואולי אחרי יותר מ-4 שנים בכיסא ויותר מ-12 שנה בחברה, למימון לא נותר חמצן שם למעלה. לזאת יש להוסיף את התחרות העיקשת מצד חברות הלואוקוסט ויחד עם מחירי הדלק שקרסו מאז ימי ה-100 דולר לחבית, שהיו אמורים להקל על הצד התפעולי - כל אלו לא מנעו מהחברה לרשום הפסד עתק בשנה האחרונה. בהקשר של שביתת הטייסים, די מצער שהנהלת אל על החליטה להוציא סכום בלתי נתפס של עשרות מיליוני דולרים בין, אם על ידי השכרת מטוסים ופיצויים לנוסעים, בכדי לזכות בהתכתשות ארגונית מיותרת שסופה היה ידוע מראש עם הסכמות שהיו על השולחן טרם פרוץ המשבר. מעבר לכך, חבל לא רק על הסכום האדיר שירד לטמיון אלא בעיקר על הפגיעה ביחסי העבודה, במותג ועל הפגיעה בציבור הנוסעים - מה שבא לידי ביטוי בדירוג של 'בלומברג'. בימים אלו מתקיים משא ומתן אינטנסיבי לחתימה על הסכם התייעלות עם טייסי החברה, לקראת כניסת תקנות המנוחה החדשות (FTLׂ) לתוקף בנובמבר 2018. זה נתון מעניין שיקבע את יחסי העבודה של אל על שהגיעו לשפל חסר תקדים בתקופה של מימון. בשורה התחתונה, ההתרסקות של יותר מ-50% מהשיא מטשטשת את מהלך העליות האדיר שנרשם לפני, ואולי המשקיעים צריכים להגיד תודה על כך שמי שהחזיק במוטות ההיגוי ב-4 וחצי השנים האחרונות החליט לרדת מהקוקפיט. רק חבל שזה נעשה בכיסא מפלט בשוך ההתרסקות, רגע לפני פרסום הדו"חות.