סוגרים חשבון עם חברות הנפט, או שמגנים על הסביבה?

בדומה למערכת הבנקאית, משתמשים תאגידי נפט במודל ערך בסיכון (Value at Risk, או בראשי תיבות VaR) לצורך אמידת סיכוני שוק. ה-VaR אומד את ההפסד המקסימאלי מהתממשות סיכוני שוק בתקופת זמן נתונה ובסיכוי סטטיסטי מוגדר. סיכון השוק העיקרי בתעשיית הנפט נובע כמובן מתנודתיות מחירי הנפט והגז. דווקא את הסיכונים האלה, מצליחות חברות הנפט המובילות לאמוד במידה לא רעה של הצלחה. מנגד, בדומה לעולם הפיננסי, הסיכונים התפעוליים בתעשיית הנפט קשים יותר למידול, שכן מודל המתבסס על נתוני עבר לרוב אינו מסוגל לאמוד את מידת הנזק הפוטנציאלי, העלול להיגרם מאירוע חריג ובודד. כך, בדומה למערכות פיננסיות ומערכת עתירת סיכון אחרות, נובעות רוב התאונות התפעוליות בתעשיית הנפט (מעשה ידי אדם או מכונה) מכשל של מנגנוני בקרה.

בשני העשורים האחרונים, התעצמו הסיכונים התפעוליים מאוד בשל שימוש נרחב בטכנולוגיות עילית מורכבות ועתירות ידע דוגמת קידוחי מים עמוקים, קידוחים אופקיים, שבירה הידראולית של מבנים מולקולאריים ע"י הזרמת מים וחול בטמפרטורות גבוהות, ועוד ושורה שלמה של פעולות אשר נחשבו עד לא מכבר לטאבו אקולוגי.

העלייה בסיכונים התפעוליים ובסיכוני הרגולציה, לוותה בעשור האחרון בתביעות משפטיות חסרות תקדים כפיצוי על נזקי סביבה חסרי תקדים. חלק מתביעות אלה היו מוצדקות, אחרות שימשו כאמצעי הרתעה ולחץ. מאז המהפכה התעשייתית לוותה כל קפיצה חדה בצריכת אנרגיה בגידול אקספוננציאלי של נזקים לאדם ולסביבה. אולם רק לאחר אסון הנפט של BP ו-Trans Ocean (בעלת האסדה) אשר מחק בתוך ארבעה ימים 53% משווי שתי החברות, החלו השווקים להפנים את מלוא הפוטנציאל של נזקי אקולוגיה. הדליפה שבמהלכה נשפכו 4.9 מיליון חביות נפט למפרץ מקסיקו פגעה בקו החוף של ארבע מדינות: לואיזיאנה, מיסיסיפי, אלבמה ופלורידה, ועלתה עד כה לחברת הנפט הבריטית 37.2 מיליארד דולר בפיצויים ובהפסדים ממכירת נכסים ואובדן פרויקטים. במשך שנים טענו חוקרים עצמאיים כי חברות הנפט נוהגות איפה ואיפה, בכל הנוגע לתקני הבטיחות ולהשקעה בשמירה על איכות הסביבה במדינות המערב ובמדינות המתפתחות. באפן פרדוקסאלי, דווקא לעובדה שהאסון התרחש בארה"ב, הייתה השפעה פסיכולוגית וכלכלית ישירה על היקף התביעות העתידיות בשווקים המתעוררים. בנוסף לכך, הממשל האמריקני עצמו העלה טענה חמורה, שנפלה על אוזניים קשובות ברחבי העולם, כי האסון חשף את אי-המוכנות של תעשיית הנפט, להתמודד עם תאונות בהיקף גדול - במים עמוקים. המורטוריום שהוטל על קידוחים במפרץ מקסיקו במשך למעלה משנה דחק חברות נפט רבות לחפש פרוספקטים מחוץ לארצות הברית. המונח לאמנות משאבים (Resource Nationalism) פירושו נטייה של מדינות מתפתחות לשמור על השליטה במשאבי טבע שבשטחן. ביטוי זה נשמע קצת תמוה בפי אנשי התעשייה האמריקניים, לאור העובדה שארצם לא מאפשרת מזה 80 שנה יצוא של אף לא טיפת אחת של נפט או גז. האסון של BP הביא להחרפה נוספת בפרוטקציוניזם כלפי משאבי טבע, והקצין את הגישה התקפה כלפי תאגידי הנפט. אך מלבד יחסי כוח, והרצון ליהנות מההכנסות, נראה כי התגובות המוקצנות נבעו גם מחשש שקל להבינו. ההיגיון של מי שעקב אחרי המשבר במפרץ מקסיקו אמר לו, שאם אטימת באר הקידוח שזיהמה ארבע מדינות בארצות הברית במשך שלושה חודשים לא הסתיימה לפני כן, אין לשער כמה זמן עלולה להימשך דליפה בהיקף דומה מול חופי מדינה מתפתחת. זירת העימות החדשה

לכן, אין זה מפתיע, כי זירת העימות בין מדינות מתפתחות לחברות הנפט עברה לזירה המשפטית. במקרה קיצון, כמו בארגנטינה הממשלה בחרה בהלאמה. במקרים רבים אחרים עברו המאבקים לזירה המשפטית. האם מדובר בתביעות אקולוגיות לגיטימיות כמו שטוענים בברזיל או בניסיון אלים להוציא משברון מיליארדים ולנשלה מחלק מהרישיונות? לנו נראה שגם וגם. אך, דווקא חברת הנפט השנייה בגודלה בעולם, הנהנית ממוניטין של מובילה טכנולוגית עולמית מתמודדת בימים אלה עם תביעות ענק בהיקף המזכיר את הסדרי הפיצויים של BP. ההבדל הוא, שתביעות אלה מתבררות בבתי משפט ברחבי דרום אמריקה, ושברון טוענת כי אינן מוצדקות.

ברזיל: (פוטנציאל הגז הטבעי של ברזיל, שהתגלה בשנת 2007 מוערך בכ-75 מיליארד חביות ונחשב לשלישי בגודלו בעולם) דליפה בת 4 ימים: בנובמבר 2011 התגלתה דליפת נפט בעומק 1,200 באתר קידוחים של שברון בשדה Frade (שגם בו המפעילה הייתה Trans Ocean) הממוקם 370 ק"מ צפון-מזרחית לריו דה ז'נרו. שברון מייד הודתה בתקלה, והעסיקה מסביב לשעון 18 כלי שייט, שהצליחו לאטום את הבאר תוך ארבעה ימים בלבד. היקף הדליפה נאמד לדברי שברון ב-2,400 חביות - עשירית האחוז מכמות הנפט שנשפכה למפרץ מקסיקו.

הקנס הראשוני שהוטל על שברון עמד על 27 מיליון דולר. אולם כאן החל הסיפור להסתבך. שברון הואשמה במרמה ובדליפה נוספת שארעה לטענת המשרד לאיכות הסביבה של ברזיל במרץ 2012. שברון ערכה בדיקות והכחישה שמדובר בדליפה מאחד מהבארות . לטענת שברון, לנפט שנמצא במים במרץ היו מאפיינים כימיים שונים מהנפט המופק מהבארות בקידוח. העלילה הסתבכה, הקידוח שהופעל בשותפות עם פטרובראס המקומית הוקפא, ושברון נאלצה להתמודד עם תביעות בהיקף של 12 מיליארד דולר.

אקוודור: שברון הפסידה בתביעה משפטית 18 מיליארד דולר. התביעה שהוגשה בגין זיהום מקורות מים וקרקע, התייחסה לעידן חברת טקסקו שנרכשה על-ידי שברון בשנת 2001 . שברון הכחישה את ההאשמות וטענה שמדובר בסחיטה. עם זאת, לאחרונה קיבלה התביעה חיזוק מפתיע ע"י פרסום עדויות מספרו של רוברט אף קנדי ג'וניור, שתיאר כיצד נתקל במסעו לאקוודור בתשתיות לא ראויות ובאי-קיום תקני בטיחות. התביעה עדיין שנויה במחלוקת, אך ההוצאות עלולות להסתכם ב-18 מיליארד דולר והנזק התדמיתי כבר נגרם. הודו: מכלית הסופר-טנקר Exxon Valdez גרמה בעבר לאחד האסונות האקולוגיים הקשים בהיסטוריה מול חופי אלסקה. באחרונה אסר בית משפט בדלהי על מיכלית הענק שהייתה בדרכה למספנות-פירוק להיכנס לשטח המדינה. זאת בשל סכנה של פיזור חומרים רעילים ומזהמים. המיכלית, עלתה על שרטון ב-1989מול חופי אלסקה וכתוצאה מכך דלפו ממנה 260 אלף חביות נפט. שמה נקשר לאחד האסונות האקולוגיים הקשים, אשר גרם למותן של 40,000 ציפורים וחיסל את הדיג באזור. ב-2010 התנגשה המכלית בספינה אחרת והוחלט לפרקה. הודו דורשת שהמיכלית תנוקה מחומרים רעילים בארץ המוצא. ארצות הברית: בסוף השבוע האחרון, נאלצה אקסון מובייל, חברת הנפט הגדולה בעולם, לפרסם בעקבות לחץ קבוצה של בעלי מניות ו-ה-SEC מסמך המפרט השלכות סביבתיות של הפקה לא קונבנציונלית של גז ונפט (ע"י שבירה הידראולית) תוך חשיפת סכנות, עילות משפטיות ועלוות פוטנציאליות. ארצות הברית הפכה בשנתיים האחרונות למעצמת גז במחיר סביבתי קשה והדיון בנושא יביא עמו תביעות סביבתיות נוספות. לסיכום: האם מדובר בצעדי מנע, שנועדו למנוע האסונות סביבתיים או ברצון לסגור חשבון עם תאגידי הנפט? קשה להפריד. לנו נראה כי עלויות הקשורות באקולוגיה של חברות הנפט והגז הבינלאומיות צפויות לעלות.

* אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.