לי אלבז    (לינקדאין)
לי אלבז (לינקדאין)
הונאה

ההונאה הישראלית שהרעידה את ארה"ב: לי אלבז תשלם מאות מיליוני דולרים

אחרי חקירה ממושכת, בית המשפט בארה"ב פסק עונשים חסרי תקדים נגד לי אלבז וחבריה להונאת האופציות הבינאריות: פיצויים בגובה 28 מיליון דולר, וקנס כולל של 451 מיליון דולר על המעורבים בפרשה. איך עבדה השיטה? למה דווקא התחום הזה משך נוכלים? ואיך זה השפיע על ישראל?



אביחי טדסה | (6)
נושאים בכתבה אופציות בינאריות

לא נעים להגיד, אבל ישראל היתה קרקקע פוריה להונאות של רבבות משקיעים מרחבי העולם. לפני יותר מעשור הוקמו כאן עשרות חברות בתחום האופציות הבינאריות ששיווקו למשקיעים ברחבי העולם מוצרים שהתוחלת שלהם היא הפסד. הם השתמשו בטכניקות שיווק אגרסיביות, ניצלו אנשים מכל רחבי העולם ועשו כסף גדול - מאות מיליוני דולרים. אלו חברות שהיו מעורבים בחלקן גם משפחות פשע והם היו מעצמות על, עד שהחלה חקירה בינאלומית גדולה ובמקביל לרגולציה, הן נסגרו ובעלי השליטה והבכירים נתפסו או עדיין מסתתרים.

בבסיס אופציה בינארית יש רעיון פשוט - משקיעים מהמרים על האם נכס פיננסי (כמו מניה, מטבע או סחורה) יעלה או ירד בתוך זמן קצר. אם צדקת – הרווחת אחוז מסוים. אם טעית – הפסדת את כל הכסף.

לכאורה, זו דרך חוקית למסחר פיננסי, אבל בפועל רבים מהגופים שהפעילו פלטפורמות של אופציות בינאריות תיכננו אותן כך שהלקוחות יפסידו כמעט תמיד. היו מניפולציות מתוחכמות ששינו את הסיכוי להרוויח, מניעת משיכות כספים, מצגי שווא על מומחיות הברוקרים, ועוד טריקים שגרמו ללקוחות להפסיד את כל כספם.

איך ישראל הפכה למעצמת הונאות אופציות בינאריות?

במשך שנות ה-2000 והעשור הראשון של 2010, ישראל הייתה מרכז עולמי בתחום. מאות חברות, אלפי עובדים, ועשרות מיליארדי דולרים זרמו דרך פלטפורמות מסחר ששירתו בעיקר לקוחות מחו"ל. הרוב המכריע של החברות האלה פעל מחוץ למסגרת החוק, תוך שהן מנצלות את העובדה שהתחום לא היה מפוקח.

הפרשה של לי אלבז ויוקום תקשורת היא רק אחת מתוך עשרות. חברות ישראליות הפעילו מוקדים טלפוניים אגרסיביים ששכנעו אנשים להשקיע סכומי כסף גדולים. סוחרים הוצגו כ"מומחים פיננסיים" שהיו בעצם נציגי מכירות בלי שום ידע אמיתי.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

לקוחות חשבו שהם משקיעים בשוק ההון – אבל בפועל רוב הכסף נשאר אצל החברות, בלי אפשרות למשוך אותו. כל זה המשיך עד שחקירות בינלאומיות חשפו את התרמית והובילו לסגירת הענף ב-2017.

איך עבדה השיטה של לי אלבז?

לי אלבז, ישראלית ששימשה מנכ"לית חברת יוקום תקשורת, הייתה אחת מהדמויות הבולטות בתחום. היא וחבריה, יוסי הרצוג ושלום פרץ, הפעילו רשת של אתרי מסחר באופציות בינאריות, ששכנעו אלפי לקוחות מארה"ב ואירופה להשקיע סכומי כסף גדולים.

קיראו עוד ב"משפט"

מה הם עשו?

הציגו הזדמנות רווח קלה: שיחות מכירה אגרסיביות שגרמו ללקוחות להאמין שהם יכולים להפוך לעשירים בקלות. מנעו משיכות כספים: כשהלקוחות ניסו למשוך רווחים, הם נתקלו בתירוצים אין-סופיים. שינו את תנאי המשחק: בפועל, הפלטפורמות נבנו כך שהלקוחות יפסידו ברוב העסקאות. התחזו למומחים: ברוקרים ישראלים דיברו עם מבטא אמריקאי והתחזו ליועצים פיננסיים אמינים. בין 2014 ל-2019, העסק של אלבז הונתה לקוחות בהיקף מוערך של 140 מיליון דולר.

איך אלבז נתפסה ונשפטה?

אחרי חקירה ממושכת של ה-FBI והרשויות הפדרליות בארה"ב, לי אלבז נעצרה ב-2017 כאשר הגיעה לארה"ב בטיסה. חבר מושבעים פדרלי הרשיע אותה בהונאה פלילית חמורה, ובית המשפט קבע כי היא רימתה משקיעים במכוון.

גזר הדין שנקבע נגדה:

20 שנות מאסר – אחד העונשים הכבדים שניתנו בפרשות פיננסיות מסוג זה.
28 מיליון דולר פיצויים – שישולמו למשקיעים שנפגעו.
338.7 מיליון דולר קנס אזרחי – שהוטל על החברה ושותפיה.
השותפים יוסי הרצוג ושלום פרץ נמלטו מזרועות החוק, אך נקנסו ב-451 מיליון דולר יחד עם החברות שבבעלותם.

סוף הדרך של תעשיית האופציות הבינאריות בישראל

במשך שנים, ישראל הייתה "גן עדן" להונאות אופציות בינאריות. למרות אזהרות וחקירות, רק ב-2017 הכנסת אסרה את התחום לחלוטין והחברות הישראליות נסגרו.

מה קרה מאז?
אלפי ישראלים שעבדו בתעשייה נאלצו לחפש עבודה אחרת. רגולטורים בעולם החלו להחמיר בפיקוח על תחום המסחר המקוון. ישראל נאלצה להתמודד עם המוניטין הבעייתי שלה בזירה הפיננסית הגלובלית.



שאלות ותשובות – כל מה שרציתם לדעת על פרשת ההונאה

מה היו הסימנים לכך שמדובר בהונאה?
לקוחות שהפסידו את כל כספם גילו שלא ניתן למשוך כספים, תנאי המסחר השתנו כל הזמן, והברוקרים דחפו אותם "להשקיע עוד כדי לכסות הפסדים".

איך דווקא ישראל הפכה למרכז של הונאות אופציות בינאריות?
בגלל היעדר פיקוח, היזמים זיהו הזדמנות להרוויח מיליונים במהירות. בנוסף, כישורי המכירה והשירות בישראל התאימו מאוד לשיטה האגרסיבית.

למה לי אלבז קיבלה עונש כל כך כבד?
כי מדובר בהונאה בהיקף עצום שנמשכה שנים ופגעה באלפי אנשים.

מה ההבדל בין מסחר חוקי למסחר הונאתי באופציות בינאריות?
במסחר חוקי יש פיקוח רגולטורי, האפשרות להרוויח הוגנת, והלקוחות יכולים למשוך את כספם. אצל אלבז וחברות אחרות – הכל היה מניפולציה.

מה היה קורה אם אלבז לא הייתה מגיעה לארה"ב?
כנראה שהייתה ממשיכה להימלט, כמו שותפיה הרצוג ופרץ, שנמצאים מחוץ להישג ידם של החוק האמריקאי.

תגובות לכתבה(6):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    אנונימי 05/02/2025 07:46
    הגב לתגובה זו
    זבל של יצור שתרקב בכלא שתעבור מדורי גהנום יום יום א מ ן
  • 4.
    אהרון 31/01/2025 13:58
    הגב לתגובה זו
    הרי ההונאות נעשו במדינת היהודים אז למה לא מחפשים את השותפים הרצוג ופרץ . הם מהליכוד אולי חברים של השר לוין
  • 3.
    ככה צריך לתת עונשים בישראל. פשוט בדיחה העונשים שמקבלים בארץ המושתת. (ל"ת)
    יואל 30/01/2025 19:53
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    בושה לישראל (ל"ת)
    בושה 30/01/2025 19:36
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    יוסי הרצוג קשור לנשיא הרצוג (ל"ת)
    שני 30/01/2025 19:26
    הגב לתגובה זו
  • אנונימי 03/02/2025 17:59
    הגב לתגובה זו
    איך חשבון ללשון אז תראה מה יקרה
הלוואה חשבונות
צילום: freepik

המלווה דרש כמעט מיליון שקל - ביהמ"ש הכיר רק בכ-60 אלף

פסק דין בפרשה של הלוואות במינימרקט ממודיעין קובע כי מלווה חוץ־בנקאי, שדרש מהלווה כ-900 אלף שקל בטענה לחוב תופח וריביות, הצליח להוכיח רק שבריר מהסכום. לאחר שנים של התדיינות, בית משפט השלום בפתח תקווה ביטל את ההסכם החוץ־בנקאי וקבע כי יש להשיב למלווה רק את סכום הקרן שנמצא כמשולם חלקית. השופטת הזהירה מהיעדר תיאום מסמכי הלוואה ומהסתמכות על צ'קים שנועדו לשמש בטוחה בלבד

עוזי גרסטמן |

הסיפור הבא, שהגיע אל שולחנה של השופטת לימור חלד-רון בבית משפט השלום בפתח תקווה, נוצר מתוך מצוקה כלכלית יומיומית, כזו שמוכרת היטב לעסקים קטנים בישראל. בין מדפי מינימרקט צנוע במודיעין התפתח קשר שהחל כעזרה לכאורה בין מכרים בבית הכנסת, והסתיים בשורה ארוכה של תיקי הוצאה לפועל, טענות על ריבית נשך, האשמות הדדיות וחוב נטען שהתנפח עד לכ-900 אלף שקל. אלא שבית המשפט קבע בסופו של דבר כי כל שניתן להוכיח הוא יתרה של כ-60 אלף שקל בלבד.

ההליך המשפטי, שכלל שתי תביעות שטריות (תביעות להוצאה לפועל על סמך שטר, למשל צ'ק) שאוחדו, עסק ביחסי מלווה־לווה שנמשכו שנים. התובע, חיים אוזן, טען כי העניק לנתבע, ישראל מיכאל אביב, הלוואות חוץ־בנקאיות בהיקפים גדולים, וכי כנגד אותן הלוואות הופקדו בידיו צ'קים שנועדו להבטיח את ההחזר שלהן. לטענתו, מרגע שהנתבע הפסיק לפרוע את החוב, פנה לביצוע הצ'קים בלשכת ההוצאה לפועל. אלא שהנתבע טען מנגד כי מדובר במערכת יחסים אחרת לגמרי, שבה המינימרקט שבו עבד הוא זה שנזקק לעזרה תזרימית, וכי התובע הוא שפעל לאורך השנים בניגוד לדין, ללא כל הסכם הלוואה מסודר ומתוך גביית ריביות מופרזות.

במרכז הסיפור עמדו שלושה תיקי הוצאה לפועל שנפתחו נגד הנתבע, בסכום מצטבר של 670,400 שקל. לאחר פתיחת התיקים ביקש הנתבע, ב-2018, להכריז עליו חייב מוגבל ולהיכנס להליך איחוד תיקים. רק כארבע שנים מאוחר יותר הגיש התנגדות לביצועי השטרות - ובית המשפט, בהחלטה מוקדמת של רשם בכיר, העניק לו רשות להתגונן. כשהתיק הגיע לשלב ההוכחות, הציג התובע גרסה שלפיה הכיר את הנתבע בבית הכנסת, שם סיפר לו האחרון כי הוא בעליו של מינימרקט עם מחזורי פעילות נרחבים. התובע סיפק לו שירותי פריטת המחאות, הפנה אותו לאדם נוסף שעסק בצ'יינג', ואף טען כי שימש ערב להלוואות שקיבל הנתבע מאותו גורם. לדבריו, החוב תפח והלך עם השנים, ובעת פתיחת ההליכים הגיע לסכומים גבוהים מאוד.

המשיך להחזיק צ'קים של בטוחות גם אחרי ביצוע התשלומים

מנגד, טען הנתבע כי תחילה פנה אליו התובע כדי לסייע למינימרקט בתקופת קושי, כשבעליו הקודמים של העסק הם אלה שעמדו במרכז העסקה. רק מאוחר יותר הוא רכש את המינימרקט לעצמו ונטל על עצמו גם חלק מחובותיו, אך לטענתו הוא החזיר לתובע סכומים משמעותיים, בעוד שהתובע המשיך להחזיק צ'קים שניתנו לו כביטחונות ולא השיב אותם גם לאחר שהתשלומים בוצעו. בנוסף, הוא טען כי התובע גבה ממנו ריביות העולות בהרבה על המותר בחוק.

אחד הכלים המשפטיים הבולטים בתיק היה תחולתו של חוק הסדרת הלוואות חוץ־בנקאיות. התובע טען כי החוק אינו חל, משום שההלוואות ניתנו כביכול לתאגיד שהוא המינימרקט, אך השופטת קבעה כי קו טענתו מנוגד לגרסתו שלו לאורך ההליך, שבה הדגיש כי ההלוואות ניתנו לנתבע כאדם פרטי. מאחר שהלווה אינו תאגיד, החוק חל במלואו.

פסק דין
צילום: freepik

מכתב שתיאר את קבלה לעם ככת - הוצאת דיבה

בית משפט השלום בפתח תקווה קבע כי מכתב שנשלח על ידי אהרון אפלבאום למשרד החינוך ולבכירים נוספים, ובו הוצגה עמותת בני ברוך - קבלה לעם כ"כת המביאה לחיי תלות ושעבוד", מהווה לשון הרע חמורה. אפלבאום חויב לשלם פיצוי בסך 168 אלף שקל ולפרסם התנצלות בעיתון. בפסק הדין ביקר בית המשפט את התנהלות הנתבע וקבע כי דבריו היו שקריים, נכתבו בזדון ומתוך רצון מוצהר לפגוע בעמותה

עוזי גרסטמן |

הפרשה הבאה החלה בדצמבר 2012, כשאהרון אפלבאום, תושב הצפון ואב לבן שהיה חבר בעמותת בני ברוך, שלח מכתב חריף למנכ"לית משרד החינוך דאז דליה שטאובר, לשר החינוך דאז גדעון סער ולגורמים נוספים במשרד. במכתבו הוא טען כי עמותת קבלה לעם היא "כת לכל דבר", הפועלת בשיטות של שליטה, ניתוק, מניפולציה וגיוס כספים. "בדומה לכתות אחרות," כתב אפלבאום, "‘הקבלה לעם’ מביאה את מאמיניה לחיים של תלות ושעבוד... הקרע בין ‘אנחנו’ ו‘הם’ מביא לניתוק של החברים בכת מבני משפחותיהם". לדבריו, מדובר בארגון "המסתתר מאחורי מסכה חייכנית של ערבות הדדית ואהבה", שבפועל "שולח זרועות ארוכות אל מערכת החינוך בדומה לסיינטולוגיה". המכתב נשלח, לדבריו, כ"פנייה אזרחית אחראית" לרשויות, אך כפי שציין בית המשפט, נוסחו החריף, ההאשמות הקשות ואופן הפצתו לגורמים רבים חרגו בהרבה מהגבולות של תלונה לגיטימית.

עמותת בני ברוך, המפעילה מערכי לימוד והפצת חכמת הקבלה בארץ ובעולם, טענה בתביעתה כי מדובר ב"עלילה חמורה ושקרית" שנועדה לפגוע בשמה הטוב, ושנכתבה מתוך מניע אישי הקשור לסכסוך של אפלבאום עם בנו, שחבר בתנועה. "הנתבע בחר להשמיץ את העמותה בזדון, תוך ידיעה שדבריו שקריים", טענה התובעת.

בית המשפט קיבל את גרסתה במלואה. השופט אריאל ברגנר כתב כי אפלבאום אמנם הודה ששלח את המכתב, אך ניסה להצדיקו בטענה שמדובר היה בפנייה לרשות מוסמכת וב"הבעת דעה לגיטימית" על גוף ציבורי. אלא שהשופט דחה אחת לאחת את כל טענות ההגנה האלה. השופט הדגיש כי מדובר בפרסום מובהק של לשון הרע. לדבריו, "המונחים שבהם השתמש הנתבע - ‘כת’, ‘חיים של תלות ושעבוד’, ‘מותר לשקר’, ‘חדירה למערכת החינוך’, ‘בדומה לסיינטולוגיה’ - מציגים את התובעת באור שלילי שיש בו כדי לבזותה ולהפוך אותה למטרה לשנאה ולבוז". הוא קבע כי בעיני האדם הסביר, הכינוי "כת" נושא משמעות שלילית ביותר, ולעתים אף פלילית.

המרכז לנפגעי כתות קיבל תרומה מהתובע

בהמשך פסק הדין ציין השופט כי השאלה האם בני ברוך היא כת או לא נהפכה לאחד מצירי הדיון המרכזיים. אלא שאפלבאום, שבתחילה טען כי בידיו הוכחות לכך, זנח בהמשך את הטענה ולא הצליח להציג אף ראיה ממשית. "למושג כת אין כל הגדרה בחוק", ציין ברגנר, "ולא הובאה כל חוות דעת מקצועית שתראה כי מתקיימים בעמותה אותם מאפיינים כיתתיים שעליהם דיבר הנתבע". השופט סקר בהרחבה את עדויות המומחים שהובאו מטעם שני הצדדים. מטעם הנתבע העידו מנהלת המרכז לנפגעי כתות, רחל ליכטנשטיין, והפסיכולוג נחמן אלון, שטענו כי לעמותה יש מאפיינים של כת. ואולם בית המשפט מצא כי עדותם מוטה וחסרת משקל. ליכטנשטיין, כך התברר, קיבלה תרומות מאפלבאום, והמרכז שבראשו עמדה אף סייע לו בכתיבת המכתב עצמו. "העדה לא גילתה לבית המשפט את ניגוד העניינים החמור שבו היתה מצויה", כתב ברגנר בהכרעתו. "עדותה אינה אמינה, מוטה ומגמתית".

לעומת זאת, העדים והמומחים מטעם העמותה, ובהם פרופ’ מאסימו אינטרווינה, סוציולוג איטלקי מוביל לחקר תנועות דתיות חדשות, ופרופ’ ג’ון גורדון מלטון מארה"ב, שללו לחלוטין את האפשרות שמדובר בכת. אינטרווינה העיד כי בבדיקות שערך בארץ ובאיטליה לא מצא סימנים כלשהם לתלות, ניתוק משפחתי או שליטה נפשית בקרב חברי הקבוצה. לדבריו, "הדלת פתוחה - מי שרוצה יוצא, מי שרוצה נשאר", והוסיף כי, "מדובר בקבוצה שאינה מסיונרית ואינה מפעילה כפייה". גם חברי הקהילה עצמם העידו על חופש מוחלט. אחד מהם, טייס חיל האוויר לשעבר ארז הררי, העיד כי הוא אדם עצמאי לחלוטין, עובד באל על, ומעולם לא חווה כפייה כלשהי מצד הארגון. עו"ד חנוך מילביצקי, כיום חבר כנסת מטעם הליכוד, העיד כי "לא נאמר לי עם מי להיות בקשר או כיצד לחיות - אילו היה כך, לא הייתי חלק מהעמותה".