ההונאה הישראלית שהרעידה את ארה"ב: לי אלבז תשלם מאות מיליוני דולרים
אחרי חקירה ממושכת, בית המשפט בארה"ב פסק עונשים חסרי תקדים נגד לי אלבז וחבריה להונאת האופציות הבינאריות: פיצויים בגובה 28 מיליון דולר, וקנס כולל של 451 מיליון דולר על המעורבים בפרשה. איך עבדה השיטה? למה דווקא התחום הזה משך נוכלים? ואיך זה השפיע על ישראל?
לא נעים להגיד, אבל ישראל היתה קרקקע פוריה להונאות של רבבות משקיעים מרחבי העולם. לפני יותר מעשור הוקמו כאן עשרות חברות בתחום האופציות הבינאריות ששיווקו למשקיעים ברחבי העולם מוצרים שהתוחלת שלהם היא הפסד. הם השתמשו בטכניקות שיווק אגרסיביות, ניצלו אנשים מכל רחבי העולם ועשו כסף גדול - מאות מיליוני דולרים. אלו חברות שהיו מעורבים בחלקן גם משפחות פשע והם היו מעצמות על, עד שהחלה חקירה בינאלומית גדולה ובמקביל לרגולציה, הן נסגרו ובעלי השליטה והבכירים נתפסו או עדיין מסתתרים.
בבסיס אופציה בינארית יש רעיון פשוט - משקיעים מהמרים על האם נכס פיננסי (כמו מניה, מטבע או סחורה) יעלה או ירד בתוך זמן קצר. אם צדקת – הרווחת אחוז מסוים. אם טעית – הפסדת את כל הכסף.
לכאורה, זו דרך חוקית למסחר פיננסי, אבל בפועל רבים מהגופים שהפעילו פלטפורמות של אופציות בינאריות תיכננו אותן כך שהלקוחות יפסידו כמעט תמיד. היו מניפולציות מתוחכמות ששינו את הסיכוי להרוויח, מניעת משיכות כספים, מצגי שווא על מומחיות הברוקרים, ועוד טריקים שגרמו ללקוחות להפסיד את כל כספם.
איך ישראל הפכה למעצמת הונאות אופציות בינאריות?
במשך שנות ה-2000 והעשור הראשון של 2010, ישראל הייתה מרכז עולמי בתחום. מאות חברות, אלפי עובדים, ועשרות מיליארדי דולרים זרמו דרך פלטפורמות מסחר ששירתו בעיקר לקוחות מחו"ל. הרוב המכריע של החברות האלה פעל מחוץ למסגרת החוק, תוך שהן מנצלות את העובדה שהתחום לא היה מפוקח.
- גלובל אפ ובעל מניות בה יפצו בריטית ב-1.2 מיליון דולר
- עוד הונאה פיננסית? Pocket Option מציעה אופציות בינאריות למשקיעים ישראלים - הרשות מזהירה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפרשה של לי אלבז ויוקום תקשורת היא רק אחת מתוך עשרות. חברות ישראליות הפעילו מוקדים טלפוניים אגרסיביים ששכנעו אנשים להשקיע סכומי כסף גדולים. סוחרים הוצגו כ"מומחים פיננסיים" שהיו בעצם נציגי מכירות בלי שום ידע אמיתי.
לקוחות חשבו שהם משקיעים בשוק ההון – אבל בפועל רוב הכסף נשאר אצל החברות, בלי אפשרות למשוך אותו. כל זה המשיך עד שחקירות בינלאומיות חשפו את התרמית והובילו לסגירת הענף ב-2017.
איך עבדה השיטה של לי אלבז?
לי אלבז, ישראלית ששימשה מנכ"לית חברת יוקום תקשורת, הייתה אחת מהדמויות הבולטות בתחום. היא וחבריה, יוסי הרצוג ושלום פרץ, הפעילו רשת של אתרי מסחר באופציות בינאריות, ששכנעו אלפי לקוחות מארה"ב ואירופה להשקיע סכומי כסף גדולים.
- אושר: רוקחים בחוזה אישי יוכלו להגיש ייצוגית נגד לאומית
- מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
מה הם עשו?
הציגו הזדמנות רווח קלה: שיחות מכירה אגרסיביות שגרמו ללקוחות להאמין שהם יכולים להפוך לעשירים בקלות. מנעו משיכות כספים: כשהלקוחות ניסו למשוך רווחים, הם נתקלו בתירוצים אין-סופיים. שינו את תנאי המשחק: בפועל, הפלטפורמות נבנו כך שהלקוחות יפסידו ברוב העסקאות. התחזו למומחים: ברוקרים ישראלים דיברו עם מבטא אמריקאי והתחזו ליועצים פיננסיים אמינים. בין 2014 ל-2019, העסק של אלבז הונתה לקוחות בהיקף מוערך של 140 מיליון דולר.
איך אלבז נתפסה ונשפטה?
אחרי חקירה ממושכת של ה-FBI והרשויות הפדרליות בארה"ב, לי אלבז נעצרה ב-2017 כאשר הגיעה לארה"ב בטיסה. חבר מושבעים פדרלי הרשיע אותה בהונאה פלילית חמורה, ובית המשפט קבע כי היא רימתה משקיעים במכוון.
גזר הדין שנקבע נגדה:
20 שנות מאסר – אחד העונשים הכבדים שניתנו בפרשות פיננסיות מסוג זה.
28 מיליון דולר פיצויים – שישולמו למשקיעים שנפגעו.
338.7 מיליון דולר קנס אזרחי – שהוטל על החברה ושותפיה.
השותפים יוסי הרצוג ושלום פרץ נמלטו מזרועות החוק, אך נקנסו ב-451 מיליון
דולר יחד עם החברות שבבעלותם.
סוף הדרך של תעשיית האופציות הבינאריות בישראל
במשך שנים, ישראל הייתה "גן עדן" להונאות אופציות בינאריות. למרות אזהרות וחקירות, רק ב-2017 הכנסת אסרה את התחום לחלוטין והחברות הישראליות נסגרו.
מה קרה מאז?
אלפי ישראלים שעבדו בתעשייה נאלצו לחפש עבודה אחרת. רגולטורים בעולם החלו להחמיר בפיקוח על תחום המסחר המקוון. ישראל נאלצה להתמודד עם המוניטין הבעייתי שלה בזירה הפיננסית הגלובלית.
שאלות ותשובות – כל מה שרציתם לדעת על פרשת ההונאה
מה היו הסימנים לכך שמדובר בהונאה?
לקוחות שהפסידו את כל כספם גילו שלא ניתן למשוך כספים, תנאי
המסחר השתנו כל הזמן, והברוקרים דחפו אותם "להשקיע עוד כדי לכסות הפסדים".
איך דווקא ישראל הפכה למרכז של הונאות אופציות בינאריות?
בגלל היעדר פיקוח, היזמים זיהו הזדמנות להרוויח מיליונים במהירות. בנוסף, כישורי
המכירה והשירות בישראל התאימו מאוד לשיטה האגרסיבית.
למה לי אלבז קיבלה עונש כל כך כבד?
כי מדובר בהונאה בהיקף עצום שנמשכה שנים ופגעה באלפי אנשים.
מה ההבדל בין מסחר חוקי
למסחר הונאתי באופציות בינאריות?
במסחר חוקי יש פיקוח רגולטורי, האפשרות להרוויח הוגנת, והלקוחות יכולים למשוך את כספם. אצל אלבז וחברות אחרות – הכל היה מניפולציה.
מה היה קורה אם אלבז לא הייתה מגיעה לארה"ב?
כנראה שהייתה ממשיכה להימלט, כמו שותפיה הרצוג ופרץ, שנמצאים מחוץ להישג ידם של החוק האמריקאי.
- 5.אנונימי 05/02/2025 07:46הגב לתגובה זוזבל של יצור שתרקב בכלא שתעבור מדורי גהנום יום יום א מ ן
- 4.אהרון 31/01/2025 13:58הגב לתגובה זוהרי ההונאות נעשו במדינת היהודים אז למה לא מחפשים את השותפים הרצוג ופרץ . הם מהליכוד אולי חברים של השר לוין
- 3.ככה צריך לתת עונשים בישראל. פשוט בדיחה העונשים שמקבלים בארץ המושתת. (ל"ת)יואל 30/01/2025 19:53הגב לתגובה זו
- 2.בושה לישראל (ל"ת)בושה 30/01/2025 19:36הגב לתגובה זו
- 1.יוסי הרצוג קשור לנשיא הרצוג (ל"ת)שני 30/01/2025 19:26הגב לתגובה זו
- אנונימי 03/02/2025 17:59הגב לתגובה זואיך חשבון ללשון אז תראה מה יקרה

בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.

אושר: רוקחים בחוזה אישי יוכלו להגיש ייצוגית נגד לאומית
השופטים בבית הדין הארצי לענייני עבודה קבעו כי קיימת אפשרות סבירה שהשאלות שבמחלוקת יוכרעו לטובת הרוקחים, והביעו חשש מה"פרקטיקה המכבידה" שמחייבת אישור מנהל לכל תשלום נוסף, ועלולה להוביל חלק מהעובדים להימנע מהבקשה. ההליך עשוי להשפיע על מאות עובדים בענף
הרוקחות, ואולי אפילו בתחומים נוספים
באולם בית הדין הארצי לעבודה בירושלים שררה אווירה דרוכה כשניתן פסק הדין שעשוי לשנות את כללי המשחק עבור רוקחים המועסקים בחוזים אישיים בקופות החולים. השופטים, בראשות הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, קיבלו את ערעורם של קבוצת רוקחים נגד קופת חולים לאומית וקבעו כי ניתן לנהל תובענה ייצוגית גם כשמדובר בעובדים בחוזה אישי. ההחלטה לא רק פותחת פתח להליך ייצוגי, אלא גם מבהירה באופן חד משמעי לקופות החולים ולמעסיקים גדולים כי הם מחויבים להבטיח תנאי העסקה הוגנים לכלל עובדיהם.
במרכז ההליך עמדה סוגיה שנשמעת שולית לכאורה אך נוגעת בליבת זכויות העובדים: תגמול עבור שירות שניתן מעבר לשעות המשמרת. הרוקחים טענו כי הם נדרשים לא אחת להישאר לאחר סיום המשמרת או להגיע באופן מיוחד כדי לתת שירותים מצילי חיים, אך הם לא קיבלו שום תמורה אוטומטית עבור הזמן הנוסף הזה. בהתאם למדיניות הנהוגה בלאומית, כך נטען, עליהם לפנות למנהל הישיר בבקשה לאישור תשלום - פרקטיקה שלטענתם מרתיעה עובדים מלדרוש את זכויותיהם. בית הדין הארצי התייחס לכך במלים חדות בפסק הדין שפורסם. לדברי השופטים, "הפרקטיקה של דרישת אישור מנהל כתנאי לקבלת שכר בגין עבודה בפועל היא פרקטיקה מכבידה, העלולה ליצור אפקט מצנן ולהרתיע עובדים מלעמוד על זכויותיהם".
פסק הדין מתאר כיצד המערערים, קבוצת רוקחים המועסקים בחוזים אישיים ולא במסגרת ההסכמים הקיבוציים, ביקשו לאשר תביעה ייצוגית בגין אי-תשלום גמול עבור עבודה מעבר לשעות שנקבעו להם. בית הדין האזורי דחה בתחילה את הבקשה, לאחר שקבע כי לא התקיימה עילת תביעה משותפת וכי כל מקרה יש לבחון לגופו. בערעור שהגישו הרוקחים נטען כי מדובר בשיטה מערכתית הפוגעת בכל העובדים, ולכן הדרך הייצוגית היא הדרך ההולמת. השופטים בבית הדין הארצי קיבלו את עמדתם, והדגישו בהכרעתם כי, "האפשרות הסבירה היא ששאלות המחלוקת יוכרעו לטובת הקבוצה, ולכן מן הראוי לאפשר בירור בדרך ייצוגית".
אין מניעה לאחד את ענייני הרוקחים להליך אחד
בנימוקיהם עמדו השופטים על החשיבות הציבורית של בירור ההליך. לדבריהם, "ההליך הייצוגי הוא כלי חשוב לאכיפת זכויות עובדים במקומות שבהם קיים קושי אינהרנטי לעובד הבודד לעמוד על שלו". עוד הם הוסיפו כי העובדה שמדובר ברוקחים בחוזה אישי אינה שוללת את האפשרות לאחד את ענייניהם להליך אחד, בייחוד כשהטענה נוגעת לפרקטיקה אחידה של המעסיק. בפסק הדין אף צוין כי חיזוק להגשת תובענה ייצוגית טמון בהיבט ההרתעתי. "קיימת חשיבות להבהיר למעסיקים כי אין הם רשאים להתנות תשלום שכר בעבודה בפועל באישור בדיעבד של מנהל, באופן העלול לפגוע בעובדים ולהשאירם ללא תמורה על טרחתם", קבעו השופטים.
המשמעות המעשית של ההחלטה רחבה: מאות רוקחים המועסקים בחוזה אישי בקופת חולים לאומית, ואולי גם בקופות האחרות, יוכלו להצטרף להליך ולתבוע גמול רטרואקטיבי עבור שעות עבודה נוספות. בכך מסיר בית הדין את המחסום שהיה קיים עד כה בפני עובדים בחוזה אישי, שלעתים נמנעו מהגשת תביעות מחשש להשלכות אישיות. "החשש מפני תיוג כבעייתיים או מפני פגיעה ביחסי העבודה הוא מוחשי", כתבו השופטים בהכרעתם, "וההליך הייצוגי נועד לאפשר בירור קולקטיבי שיגן על העובדים מפני חשיפה אישית".