שימור מבנים: "הבירוקרטיה אדירה, אך ניתן לשלש את שווי הבית"

מגמת שימורם של בתים בעלי ערך היסטורי נמצאת בחיתוליה בארץ, ומלבד תל אביב, ובמידה קטנה יותר בירושלים ובחיפה, יזמים אינם ששים להתעסק עם ההגבלות התכנוניות הרבות והמחיר הגבוה שמיזמים מסוג זה דורשים.

להבדיל מארצות אירופה, בהן ניתנים תמריצים לשימור בתים ובניינים, בארץ התמריץ הכי גדול הינו הביורוקרטיה. בעוד הוצאת היתר בנייה רגיל אורכת שנה וחצי, הוצאת היתר בנייה לבניין לשימור תארך כשנתיים עד שנתיים וחצי. נוסיף לכך את עלויות השימור הגבוהות, אשר הינן כפליים מעלות בנייה רגילה, ונבין מדוע כל כך הרבה מבנים היסטוריים נשארים מוזנחים כמו שהם.

דרור קורן, מנכ"ל חברת אמריקן וילג', המקימה את פרויקט The Village במושבה האמריקאית בתל אביב, אומר כי גם גם בנייה חדשה בשכונה היסטורית היא מסובכת בישראל. "אני מחויב לבנות על פי תוכנית בניין העיר אשר מחייבת שהבנייה החדשה תהיה עם סממנים מרוח התקופה ההיסטורית המאפיינת את המושבה: עמודי עץ, מרפסות עץ, תריסי עץ, בתים בני שתי קומות בלבד ועליית גג. בנייה בסגנון זה מייקרת מאוד את העלויות."

"בשביל לטפל בנכס היסטורי או לבנות בשכונה היסטורית בארצנו, צריך אורך נשימה גדול", מוסיף קורן. "התלאות והביורוקרטיה יכולות להוציא בקלות את האוויר מהמפרשים ועם כל הרצון הטוב לא אחת בעלי בתים היסטוריים פשוט מחליטים להישמר מהשימור."

קורן מסביר כי "בשנים הבאות ילכו ויתמעטו הבתים לשימור והמודעות לאספנות בתים היסטוריים וההערכה אליהם רק תעלה. השאלה אם אותם בתים יזכו לשימור, תלויה ועומדת בחקיקה מקלה ובקיצור ההליכים הביורוקרטים. מה שבטוח אנשים אשר רכשו בניינים לשימור בשנות ה-80 ותחילת ה-90 ושימרו אותם, השביחו את נכסיהם עד היום ברמה של עד פי 3 ואפילו עד פי 4 משווי הנכס המקורי. למרות זאת, רובם אינם מוכנים להיפרד מהנכס גם לאחר השבחתו. גם מתי המעט שמוכרים, בדרך כלל עושים זאת על מנת להשקיע בנכס אחר לשימור."