בן ברננקי: איש השנה בכלכלה העולמית - אבל מה יהיה ב-2014?

דני דניאל, מנהל השקעות בכיר בחברת "תפנית דיסקונט ניהול תיקי השקעות", מסכם את פעולותיו של בן ברננקי, יו"ר הפד היוצא בשנה החולפת. כיצד ישפיעו אלה על השנה שבפתח?
דני דניאל | (1)

בן ברננקי, נגיד הפד היוצא, הוא לדעתי אחד מאנשי השנה החשובים והמשפיעים של 2013, בזכות הדרך אותה הוביל להתאוששות בכלכלת ארה"ב, במיוחד בצל העדרה של מנהיגות בקרב הפוליטיקאים. בשנה החולפת כלכלת ארה"ב (והעולם) הושפעה מאוד מתוכנית ההקלה הכמותית השלישית וההחלטה על צמצומה (ה-Tapering).

ואכן, כלכלת ארה"ב מתאוששת: מחירי הדירות בעלייה בקצב שנתי דו-ספרתי, שוק העבודה נמצא במצבו הטוב ביותר מאז תחילת המשבר ב-2008 ושיעור האבטלה ירד. כמו גם הצריכה הפרטית, שהאחראית לכ-70% מהתוצר האמריקני, במגמת עלייה ונתוני המכירות הקמעונאיות. במעגל השני, באמצעות החלשת הדולר, היתה לתוכנית ההקלה השפעה חיובית על התחרותיות של היצואנים והיצרנים בארה"ב, בעיקר על חשבון המשקים המתפתחים.

יחד עם זאת, גם נגיד הפד התמודד עם הביקורת על הסכנה הקיימת במדיניות מוניטרית מרחיבה מדי. ההשפעות השליליות שהעיקריות שבהן: אינפלציה, עלייה לא ריאלית של מחיר נכסים וניצול לא יעיל של ההון, עלולות ליצור את המשבר הבא כפי שקרה בעבר. במהלך תוכניות ההקלה הקודמות דובר רבות בדבר "אסטרטגיית היציאה" מן המדיניות המרחיבה, וכיצד השוק יגיב לפעולות אלה. לכן, לא הפתיעה הודעת נגיד הפד בישיבתו האחרונה על צמצומה של תוכנית רכישות האגח"ים במסגרת ה-QE3 .

יחד עם זאת, היה ניכר כי הפד בחר לבצע את ה-Tapering במידה רבה של זהירות בכפוף לשיפור במשק. בנוסף, "חישק" ברננקי את מחליפתו, ג'נט ילן, בהכרזה על הותרת הריבית לאורך שנת 2015. בכך שידר הבנק הפדרלי את חששו כי הנסיגה מן המדיניות המרחיבה תפגע בהשגיה בהשבת הצמיחה של המשק האמריקני. נראה כי הפד בוחן את הנתונים לעומקם ומזהה כי ההתאוששות של הכלכלה שברירית ממה שנראה "על פני השטח". במה דברים אמורים?

שוק הנדל"ן היווה כמוקד העיקרי של המשבר האחרון ולכן יוצר עניין רב מצד המשקיעים. מעבר לתרומה למאזני הבנקים לעלית מחירי הדיור ישנה תועלת לכלכלה בעצם העלאת "תחושת העושר", התורמת בתורה לסנטימנט הצרכני. מדד קייס-שילר, העוקב אחר המחירים ב-20 ערי המטרופולין הגדולות, הציג עלייה שנתית של מעל 13%. בחינה רחבה יותר של הנתונים מעלה כי במדדים הכוללים את כל המדינה, העלייה השנתית היתה ברמה חד-ספרתית, כלומר קיימת שונות רבה בהתאוששות מחירי הנדל"ן. בנוסף, הנתון המשמעותי לדעתי, לבחינת בריאותו של שוק הנדל"ן הוא מכירות הבתים הקיימים, אשר הציג בנובמבר ירידות זה החודש השלישי ברציפות. אין להסיק מכך כי מחירי הבתים לא ימשיכו לעלות, אולם נראה כי עליית תשואות האג"ח ל-30 שנה עקב ה-Tapering מייקרת את מחירי המשכנתאות ומתחילה להעיב על היכולת וה"תיאבון" לרכישת דירה.

שוק האשראי הפרטי . אחת הביקורות כנגד המדיניות המרחיבה, כי האשראי לא מגיע בפועל לידי הצרכנים, במידה שניתן היה לצפות. בנוסף, לא נרשמה עלייה בשכר הריאלי וגם חברות האשראי שמרניות יותר במתן אשראי. יחד עם זאת, נתוני המכירות הקמעונאיות עדיין מראים על מגמה חיובית. חלק מההסבר לכך ניתן בדמותן של "הלוואות סטודנטים" הניתנות על-ידי הממשלה הפדרלית. בשנת 2013 חצו הלוואות אלה את רף טריליון הדולרים, כאשר כ-20% ממשקי הבית בעלי חוב מסוג זה. בנוסף, בין השנים 2008-202 חלה עליה שנתית ממוצעת של 6% בגובה ההלוואה של הלווים (כיום כ- 30,000$). ההבנה כי גם צרכי האשראי ליחידים אינו בא כדי צורכו באמצעות הסקטור הפרטי, ונדרש עדיין לתמיכה ממשלתית, מאותתת לפד כי גם הנכונות לצרוך הינה, כאמור, שברירית.

שוק העבודה . שיעור האבטלה נחת בנובמבר לרמה של 7%, הנמוך מזה 5 שנים, וזאת כאשר המשק הוסיף כ- 200 אלף מועסקים חדשים גם בנובמבר וגם באוקטובר. יחד עם זאת, קצב זה תואם בערך לקצב הגידול של שוק העבודה (עקב גידול האוכלוסיה והגירה), ולכן קיימת ציפייה לעליית מדרגה נוספת בקצב גיוס העובדים על-מנת לקבוע כי השינוי בתעסוקה הוא בר-קיימא. לכן, הפד היה רוצה לראות עליה בשיעור ההשתתפות העומד כעת על רמה של 63% לעומת 65.8% בדצמבר 2008.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

אני מוצא כי הפד בראשות ברננקי פעל מתוך כוונה "לגמול" את השוק מההרחבה הכמותית בהדרגה. אולם לאור הבעיות אלה ואחרות, שלא נעלמו מעיניו, הרי שקצב הנסיגה מהמדיניות איטי ותלוי בהתאוששות הכלכלה, כפי שהוא חזר והדגיש בהודעתו.

לסיכום, נראה כי קיימת הסכמה שבטווח הקצר והבינוני המדיניות המרחיבה אותה הנהיג ברננקי אכן תרמה תרומה מהותית לייצוב המשק האמריקני לאחר המשבר של 2008, והרחקתו ממצב דיפלציוני. ימים יגידו אם מדינייות זו לא תהווה כר להתפתחותו של המשבר הכלכלי הבא, כפי שנטען כנגד קודמו, אלן גרינספאן. יחד עם זאת, נראה לי כי ההוכחה שהמדיניות הלא-שגרתית של הפד הייתה נחוצה, נעוצה בעובדה כי גם ה-ECB נטש את השמרנות המוניטרית האירופית, והחל ליישם מדיניות מוניטרית א-לה ברננקי, בהתמודדתו בשפל הכלכלי בו מצוי מרחב האירו.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    שאפו לברננקי ולכותב המאמר... (ל"ת)
    פגסוס 06/01/2014 13:18
    הגב לתגובה זו
ניתוח טכני
צילום: רוי שיינמן באמצעות Copilot
ניתוח טכני

מניות קטנות - הזדמנויות גדולות

זיו סגל |
נושאים בכתבה ניתוח טכני


באחד המאמרים התייחסתי פה לשינויים בפרדיגמות הסיכון שהשוק עבר. את מרבית ספרי תאוריות ההשקעות והכלכלה כנראה אפשר לתת למחזור. היום אני רוצה להציע עוד שבירת פרדיגמה: מניות של חברות קטנות הן לא בהכרח הדבר הכי מסוכן כרגע. המניות האלו היו מדוכאות שנים ארוכות בצילה של הרשימה שהתחילה בארבע חברות גדולות והפכה להיות 7 המופלאות ובהכבדת הריבית הגבוהה. אבל, כשהמניות הגדולות בפרט ומניות ה  S&P500 בכלל השתלטו על מרבית העניין ושווי השוק נותרו הרבה מניות של חברות עם שווי שוק בינוני ונמוך מתחת לרדאר. 

את ההזדמנות שנוצרה ממחיש הגרף של הראסל 2000 שמיוצג כאן על ידי קרן הסל IWM. אחרי קפיצת הקורנה היא תקנה תיקון מתאים של 50% ואז טיפסה בהדרגה אל השיא ופרצה אותו. מכאן אמור להתפתח מומנום של מגמת עליה. על גרף העוצמה ההשוואתית אפשר לראות את חולשתה המתמשכת מול ה – S&P500 וכעת השאלה האם מערכת יחסים זו אכן משתנה. זהו אינדיקטור שנצטרך לעקוב אחריו.


מי שרוצה לעשות צעד נוסף בכיוון לתעשיה. לשיקולכם.ן. מבחינת הגרף אפשר לראות את הפריצה של השיא ואת העוצמה המתפרצת בהשוואה ל  IWM. היופי כאמור בניתוח טכני הוא שאנחנו פועלים על פי מה שאנחנו רואים ולא על פי מה שאנחנו חושבים. 

מכרה
צילום: Paul Carmona, Unsplash

"רנסנס" תעשייתי - מתכוננים לגל הבא

עידן אזולאי, מנהל השקעות ראשי, סיגמא-קלאריטי בית השקעות, על האופן בו מהפכת ה-AI חושפת את צוואר הבקבוק האמיתי של הכלכלה הגלובלית: תשתיות, עיבוד וקיבולת תעשייתית

עידן אזולאי |

הדיון בהתפתחות האבולוציונית של הבינה המלאכותית עבר לאחרונה מהשלב של "כמה ישתמשו?" לשלב של "מה המשאבים שנדרשים כדי לאפשר את השימוש השוטף בטכנולוגיה החדשה והמהפכנית הזו". הסחורות התעשייתיות תופסות בדיון הזה נתח הולך וגובר. די להביט בגרף של תעודת הסל COPX Global X Copper Miners ETF 1.66%   שכוללת את חברות כריית הנחושת הגדולות בעולם שעלתה ב 83% מתחילת השנה כדי להכיר בכך שההדף של המהפכה הטכנולוגית החדשה מגיעה למקומות רבים ורחוקים שחלקם היו נשכחים למדי במשך זמן רב.

                                                        גרף של תעודת הסל COPX

בסוף 2025 שוק הסחורות התעשייתיות נראה פחות כמו עוד “סייקל” של ביקוש והיצע, ויותר כמו השתקפות של המציאות של הכלכלה הגלובלית. העולם גילה שוב שהחלק הפיזי של הצמיחה, מתכות, כימיקלים, ציוד חשמל כבד ותשתיות צומחת במקביל להתפתחות של הטכנולוגיה. אלא שכאן טמונה התזה המרכזית של האירוע הזה, שלא לומר מגה אירוע. לא די בכך שמדינה מסוימת מחזיקה באדמה נחושת, ליתיום או יסודות נדירים. הכוח האמיתי נמצא במקום שבו החומר עובר עיבוד והופך ליכולת תעשייתית שמספקת מוצר ביניים קריטי. מי ששולט ביכולת הזו, בזיקוק, בהפרדה, בטיהור ובייצור של חומרים מתקדמים, שולט בברז.

צוואר הבקבוק של העשור

כדי להבין למה זה הופך לצוואר הבקבוק של העשור, יש לבחון את המשאבים שנדרשים כדי לאפשר את השימוש והפיתוח של הבינה המלאכותית. דאטה־סנטרים הם מפעלים של חשמל וקירור. לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומי (IEA), צריכת החשמל של דאטה־סנטרים צפויה יותר מלהכפיל את עצמה עד 2030. בארה״ב דאטה־סנטרים צפויים להסביר כמעט מחצית מצמיחת הביקוש לחשמל עד 2030. המשמעות היא שבכל פעם שמדברים על “עוד שכבת מודלים”, בפועל מדברים על תוספת של עוד שכבת כבלים, שנאים, לוחות חשמל, מערכות קירור ומים. כאשר מערכת כזו גדלה כל כך מהר, היא לא נתקעת במחסור בנחושת בלבד, היא נתקעת ביכולת העיבוד ובקצב אספקת הציוד הכבד שמחבר בין החשמל לבין החישוב. 

הנקודה הזו מסבירה למה נחושת הפכה שוב למדד הסנטימנט של הכלכלה הפיזית. העלייה החדה במחיר הנחושת (כמו גם במתכות תעשייתיות אחרות) הן עדות לכך שהשוק מתמחר את עלות ההרחבה של רשתות, תחבורה חשמלית ודאטה־סנטרים. אלא שכאן מגיע אחד האלמנטים הכי חשובים אשר ממחישים שהבעיה היא לא רק בסחורה, אלא בקיבולת התעשייתית. לשם דוגמה, זמני אספקה ממוצעים של שנאים לגנרטורי ענק הגיעו ברבעון השני ל 143 שבועות, לא רק בגלל הביקוש הגובר, אלא גם בגלל שבתוך ארה"ב אין די יכולת ייצור של שנאים. 

לפי מקנזי, זה מסביר מדוע חיבורים לרשת מתארכים, פרויקטים נדחים, ולמה חברות ענק מוכנות לחתום על חוזי חשמל ארוכי טווח. כל זה יוצר חשש שמגבלות תשתית וזמינות הופכות לבעיה אסטרטגית. הגרף המצורף ממחיש את הבעיה. האתגר אינו הימצאות מחצבים נדירים, אלא העדר היכולת לייצר, לעבד ולשלח אותם. הגרף מתאר את שיעור הריכוזיות שמוחזק בידי סין בשלבים שונים של הייצור והעיבוד של כמה סחורות חיוניות.