יצרן הרכב פאראדיי
צילום: צילום מסך, אתר החברה

רוצים אוטונומיה: כמה זמן עד שנראה רכבי AV שיהיו כדאיים כלכלית?

יותר ויותר חברות כבר שם, הבעיה היא שהתעשיות ההיקפיות, בהן שוק הלידאר, הופך את היום שבו יהיה כלכלי למשפחה לקנות רכב אוטונומי לגמרי עוד רחוק. זה מרחיק את המשקיעים שחגגו על הסקטור ב-2020
ארז ליבנה | (1)

יש לא מעט השקות בין תעשיית הרכב היום לזו שהחלה את המהפכה הממונעת בתחילת המאה ה-20. אי אז, היו בארה"ב לא פחות מ-200 יצרני רכבים שונים. אבל לאט לאט, בתהליך של פשיטות רגל מחד – בשל העלויות הגבוהות הנדרשות להקמת מערך לעיצוב והרכבה של רכבים וחלקים – ומנגד תהליכי קונסולודיציה, כשהחברות הקטנות הפכו למותגים בתוך ענקיות, היה תהליך של צמצום. בסוף התהליך הזה נותרנו עם 2 חברות רכב אמריקאיות ענקיות, פורד FORD MOTOR CO (F) וג'נרל מוטורס GENERAL MOTORS (GM), כשהיתר נמוגו לדפי ההיסטוריה.

 

כמובן שיש עוד שינויים עמוקים בתעשיית הרכב. הפורמט האפליקטיבי אמנם נותר כמעט זהה, כלומר זו מכונה שלוקחת אותך מנקודה א' לנקודה ב', אבל הסטנדרטים ההנדסיים השתנו לגמרי. דברים טריוויאליים כמו חגורות בטיחות וכריות אוויר, לא היו קיימות כלל פעם – היום זה א'-ב'. זה הופך את התכנון של כל מודל חדש, שאמור לעמוד בתקינה המחמירה בכל העולם המודרני, ליקר מאוד. בשל העלויות בתחום נראה בשנים הקרובות תהליך של קונסולידציה. שמות כמו פיסקר (FSR), פאראדיי או לורדסטאון (RIDE) יהפכו למותג בתוך פורד או שיתמזגו ביניהן יחד עם עוד כמה מיזמים, כדי שיוכלו להמשיך להיות תחרותיות.  

 

מה שהיה נכון ללפני 100 שנה לתעשייה ההיא, כנראה שיהיה נכון גם לתעשייה במתכונת הנוכחית שלה. הרכבים החשמליים מסמלים את מה שהפורד T ודומותיה סימלו אי אז – הן סימלו את העתיד. השווי של טסלה TESLA INC (TSLA), שמתקרבת ל-600 מיליארד דולר, ויתר חברות הקשורות לתעשיה, בהן NIO (NIO) ורכבי לי (LI), הם העדות המרכזית לכך.

במקרה של טסלה, זה בעיקר בגלל שהשוק סבור שהיא תמשיך להוביל את שוק הרכבים החשמליים בעתיד – עתיד שמשתנה בכל יום, כשחברות הרכב הוותיקות והגדולות בעולם, רק שופכות יותר כסף למו"פ בתחום הרכבים החשמליים ובהתאמת פסי הייצור לבניית ה-EV העתידיים שלהן.

 

למה חושבים שטסלה תשלוט? לא רק בגלל הטכנולוגיה של הרכב הפיזי, שכיום נחשבת למתקדמת ביותר, אלא גם בשל העובדה שטסלה נחשבת למובילה בדאטה שהיא אוספת על למעלה מ-1 מיליון רכבים שיש לה על הכביש. היכולת לתרגם את המידע שנצבר לידע מעשי שישפיע לדוגמה על פעילות האינטליגנציה המלאכותית, או על אופן צריכת האנרגיה, כמו גם תיאום בין ציי מכוניות, הופכים את הפרוספקטים לעתיד בלי נהג, או רכב אוטונומי (AV) של החברה למשמעותיים מאוד. אנחנו רואים את זה עם הנהיגה האוטונומית שלה, שהנהגים לוקחים בה חלק פעיל.

 

הרכבים האוטונומיים הם עדיין העתיד

עוד השקה לתחילת המהפכה של הרכבים המסחריים, כמו אז, גם היום, אחד הדברים שמקשים על התעשייה להתרומם היא העובדה שהיא פשוט עוד לא הבשילה. אז היו צריכים לסלול כבישים ולהקים תחנות דלק. זה משהו שלוקח זמן ועולה לא מעט כסף. היום צריך לבצע התאמות, אבל התעשייה עצמה מסובכת הרבה יותר. ההבדל המהותי בין אז להיום אלה היכולות הטכנולוגיות שמקלות את האפשרות להתייעל כל הזמן.

שוק ה-AV קורם עור וגידים בימים אלה, כשסביר להניח שהרכב החשמלי הוא רק תחנת ביניים בדרך להפיכת כל הרכבים לאוטונומיים ברמה מוחלטת, כשסביר להניח שתמיד ישולבו לתוך הרכב את היכולת להעניק את השליטה לידי נהג אנושי.

קיראו עוד ב"גלובל"

 

החברות החזקות בתחום כבר שם. קת'י ווד נתנה לטסלה מחיר יעד של 3,000 דולר, בשל העובדה כי היא מאמינה שעד 2025 החברה תנהל ציים של מוניות אוטונומיות. ליפט LYFT INC CL A (LYFT) כבר מפעילה צי של רכבים אוטונומיים בלאס וגאס. גם וויימו של גוגל (GOOG) כבר מפעילה מוניות אוטונומיות באריזונה ומתכננת להתרחב לערים ומדינות נוספות. הקרוז האוטונומי של פורד זכה לאישור רגולטורי בקליפורניה.

 

בקיצור, העתיד כבר פה, אבל הוא עדיין לא כלכלי. רכב אוטונומי של ליפט, שמושתת על האיוניק של יונדאי עולה 150 אלף דולר. בארץ, עם המיסים, זה יגיע לצפונה למיליון שקל לרכב. לא משהו שמרבית משקי הבית יוכלו לעמוד בו. כרגע, רק חברות מסחריות ענקיות מסוגלות לזה.

שוק ה-LIDAR עוד לא שם 

פרמטר נוסף שמראה שהשוק עוד לא הבשיל, הוא שוק הלידאר, או מכ"מי לייזר, הנחשבים לעיניים הרחוקות של מערכת הנהיגה האוטונומית. קחו לדוגמה שתי חברות שנסחרות בנאסד"ק. אאוסטר (OUST) ו-AEye (CFAC). שתי החברות הן כמעט באותו שווי שוק, 2.1 ו-2 מילארד דולר בהתאמה. תחזית המכירות של הראשונה מתקרב ל-1.6 מיליארד דולר ב-2025, של השנייה 290 מיליון דולר בלבד.

 

איך 2 חברות באותו השוק, בעלות תמחור דומה מציגות פערים כאלה? יותר מעניין היא מי תהיה קרובה יותר לאמת. כמו כן, איך זה שלומינאר (LAZR), שנחשבת לאחת מהשחקניות המובילות בתחום חוזה שתמכור "רק" ב-837 מיליון דולר?

 

השוק, אגב, גם התפקח קצת מהתחום שנחשב ללוהט ב-2020, יחד עם כל שוק הרכבים החשמליים והתעשיות ההיקפיות והמניות יורדות. LAZR, שאומרת שהיא הכי קרובה טכנולוגית להוריד את מחיר היעד של יחידת לידאר לדרומית ל-100 דולר, ירדה ב-27.5% מתחילת השנה. OUST איבדה רק 4.3%. אינוויז (INVZ) הישראלית שגם בשוק הלידאר, ירדה השנה בלמעלה מ-26%, מרמה של 14 דולר למניה לקצת יותר מ-10 דולר למניה ושווי של 1.35 מיליארד דולר.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    LIDAR? מי בכלל צריך LIDAR?? (ל"ת)
    א. מאסק 22/06/2021 08:06
    הגב לתגובה זו
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.