בשנת 2006-2007 החלה תופעה של השחתת קברים בישראל. מה קרה? יותר ויותר שמות של נפטרים עשויים ממתכת נעלמו מקברים רבים בבתי קברות ברחבי הארץ. בתחילה לא הבינו מה גורם לתופעה, אבל מהר מאוד גילו לאן הולכות כל המתכות.

המקור של זה היה ההכנות של סין לקראת אולימפיאדת 2008 בבייג'ינג והמחסור החמור שחוותה הענקית בברזל ומתכות לענף הבנייה במדינה. המצב הביא להאמרת מחירי המתכת העולמיים ולתופעת גניבת מתכות בידי גורמים עברייניים – שעשו קופה יפה יש לציין - אבל גם חידדו את מרכזיותה ההולכת והגוברת של סין.

זה היה טרנד אחד ולא נעים שהכתיב הגוליית הסיני בעשור וחצי הקודמים, כשהמוטו Made in China היה המוטו הכלכלי השולט באותה התקופה. ב-15 השנים האחרונות סין הגדילה ב-500% את תרומתה לכלכלה העולמית. כיום, התוצר שלה נאמד בכ-20% מהתוצר העולמי והתרומה הישירה שלה לצמיחה הגלובלית עומדת על כ-35% וקרוב ל-50% אם כוללים את התרומה העקיפה.

הגוליית הסיני הכתיב ועדיין מכתיב טרנדים גלובליים של ייצור. אבל גם סין עצמה עברה תהפוכות רבות בתחום. אם פעם הסינים ייצרו הכול מהכול והייצור נחשב לפּחוּת במקרה הטוב ונחות במקרה הפחות טוב, גם כאן, מבלי ששמנו לב, חלו שינויים מהותיים בשרשרת הייצור הגלובלית. אז נכון שעדיין סין היא הבית חרושת הגדול בעולם, רק שהיא לא לבד - יש אזורים נרחבים בעולם שמשמשים בתי החרושת של העולם המערבי. 

• תדיראן השקיעה 60 מיליון שקל בטכנולוגיית טיהור אוויר מזגנים עיליים
• ג'נרל מוטורס: ירידה של 35% בהכנסות הרבעון בסין אבל לא הכל שחור
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

סין שנפגעת מהתפרצות הקורונה, עלולה להיגרר למצב לא נעים מול הלקוחות - הם ירצו לפזר סיכונים ולייצר גם במקומות אחרים. הוצאת חלק מהייצור החוצה תפגע בסינים ובכלכלה הסינית.  המצב הזה משחק לארה"ב שמצאה את עצמה במלחמת סחר מול סין. מלחמת סחר שהפכה להיות איום של ממש על הכלכלה הגלובלית, עד שהגיעה הקורונה, והראתה שבעלת הבית היתה ונותרה - ארה"ב. ארה"ב הולכת להרוויח מהמשבר הזה, אבל היא לא לבד. אבל, ראשית נחזור למגמות בייצור בשנים האחרונות.    

סקטור הטקסטיל כמשל למהפך בחשיבה הסינית

דוגמה טובה לשינוי בשרשרת הייצור בסין בשנים האחרונות זה סקטור הטקסטיל. סין עדיין מובילה עולמית בייצור וייצוא של מוצרי טקסטיל עם כ-119 מיליארד דולר בייצוא ב-2018, כשקונגלמרטים מערביים עדיין מייצרים שם ביגוד רב. אבל בשנים האחרונות יש טרנד של מעבר של ייצור גובר לבנגלדש, בשל כוח עבודה זול יותר ומומחיות מקומית בתחום.

אם נדבר במספרים, אז ב-2015 תעשיית הייצוא של הטקסטיל והאפארל בבנגלדש עמד על קרוב ל-14 מיליארד דולר. היעד שהציבה הממשלה הבנגלדשית לשנה הפיסקאלית של 2020 עומד על 37.4 מיליארד דולר. כלומר, עלייה של קרוב ל-300% בפחות מ-5 שנים.

• התאוששות באסיה, עליות בחוזים בוול סטריט
• האי הקטן שעלול להצית מלחמת עולם שלישית; כל התרחישים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה: איומים במתקפות ישירות בין...

"את הטקסטיל כבר מזמן לא מייצרים בסין", אומר האנליסט הבכיר סרגיי ויסננצ'וק, "מה שמדווחות החברות המבוססות על טקסטיל בבורסה מראה על חוסר יעילות. סין כבר מזמן לא מקום זול לייצר בו. להפך זו מדינה מאוד יקרה לייצור.

"אבל כשמוכרים בישראל חולצה ב-200 שקל, שזה פי 3 ממה שקונים באירופה, פחות אכפת לך איפה אתה מייצר. עכשיו הם סובלים מזה. בכל מקרה, ענף הטקסטיל נמצא בדעיכה ואנשים קונים הרבה פחות בגדים", הוסיף.

והוא לא טועה. כיום, בשל העלייה ברמת המחייה והמחירים בסין, העלות של עובד סיני מגיעה ללמעלה מ-5 דולר לשעה. במקסיקו לעומת זאת, העלות היא חצי. סין כבר לא זולה. זה כשלעצמו כבר הוציא חלק משרשרת הייצור החוצה.

מלחמת הטכנולוגיה משפיעה יותר מהכול

מנגד, קיימת עלייה בקווי ייצור של טכנולוגיה גבוהה בסין. זה לא מקרי. בעבר סין תמרצה חברות רבות להגיע לתחומה עם כוח העבודה הזול. מחירי הסחורות לייצוא מסין היו נמוכים, בעוד מחירי הסחורות בתוך סין, לצרכן הסיני, היו גבוהים.

בשל כך ובשל שאיפותיה הגלובליות של סין, בשנים האחרונות חל שיפט משמעותי בייצור הפנימי. פחות Low-end ויותר High-end. קיים טרנד גובר של בניית מרכזי ידע בסין, פיתוח תחום ההשכלה הגבוהה וניסיונות לנגוס בשליטה האמריקאית על תחומי הידע בתחומים שנחשבים לתחומי הקצה והעתיד בטכנולוגיה כמו בינה מלאכותית (AI), מחשבים קוונטיים ואפילו בתחום הפיתוחים הצבאיים. בין היתר, מנסים הסינים להפוך את היואן למטבע חליפי לדולר בזירה הבינלאומית.

כל אלה, יחד עם ביזה, ברגל גסה יש לציין, של חוקי קניין רוחני של חברות מערביות, בעיקרן מארצות הברית, הובילו לשינוי מהותי בגישה הסינית וגם האמריקאית, במה שהוביל למה שנהוג לכנות גם מלחמת הסחר. ראוי לציין שהנשיא ברק אובמה כבר ניסה לעקוף את סין עם ההסכם הטרנס פסיפי, אבל הנשיא הנוכחי, דונלד טראמפ החליט להיכנס ראש בראש עם סין.

הסינים, במידה מסוימת, עברו משאיבת הייצור של העולם לשטחה לשאיבת ידע. "בסין יש הרבה כסף פנוי ולאו דווקא השקעה בכסף, אלא מאמצי פיתוח של ג'וינט ונצ'ורז. הסינים פותחים פארקי תעשייה ורוצים שהידע יזרום אליהם וגם בין היתר, הם מאוד רוצים את המוח הישראלי", אומר עו"ד אייל חיאט, ראש דסק מזרח רחוק במשרד עורכי הדין ליפא מאיר, מהאנשים שמכירים הכי טוב את השוק הסיני במדינה.

לטענת אילנית שרף, מנהלת מחלקת מחקר בפסגות ברוקראג', מי שתרוויח מהמלחמה הטכנולוגית היא דווקא הודו. "אם מדינות כמו בנגלדש הרוויחו בתחום הטקסטיל, אז הודו, שהרבה יותר מכוונת לתחום ההייטק, תרוויח בגזרה הזו. צריך לזכור שהודו משקיעה משאבים רבים בתחום, והיום מנכ"לים של חברות גלובליות, כמו מייקרוסופט לדוגמא, הם ממוצא הודי", אמרה שרף.

וירוס הקורונה פשוט המשיך את המגמה

יש סיבה מדוע השווקים, ובעיקר וול סטריט לא מתרגשים מהווירוס. הסיבה היא לא מספר המתים, מספר הנדבקים או לעצירה בייצור ב-21 מחוזות הסינים, שהוכנסו לסגר אגרסיבי. הסיבה היא שמלחמת הסחר והמלחמה הטכנולוגית כבר יצרו את התנאים לאלוקציה של הייצור האמריקאי מסין.

חברות רבות כבר החלו באופן מעשי לחפש מקומות חדשים לפיזורה של שרשרת הייצור, שעוזרת להתמודד עם המצב שנוצר היום. "חלק ניכר משרשרת הייצור עברה כבר למלזיה, וייטנאם והפיליפינים", אומר ויסננוצ'וק. "וייטנאם שהיא מדינה יחסית קטנה מאוד נהנית מהמצב החדש. גם מלזיה תהנה, בעיקר בתחום המוליכים למחצה, בגלל שעלות הייצור שם יחסית גבוהה, אז תחומים אחרים יעברו למדינות אחרות", הוסיף.

אז מה אנחנו יכולים ללמוד מכל זה?

ראשית כל, סין תמשיך להיות יעד מרכזי של הייצור העולמי בשנים הקרובות גם אחרי תום המשבר הנוכחי. היא גדולה מדי. היא חזקה מדי. ותהליכים שכאלה לא קורים בן-לילה. "נדרש זמן למצוא חלופות הולמות לייצור, לא רק מבחינת עלויות ומיסוי, אלא גם מהבחינה שצריך ללמד כוח עבודה חדש לייצר את המוצרים. זה תהליך שלוקח זמן", אומר רפי גוזלן, הכלכלן הראשי של בית ההשקעות IBI.

הוא צודק. אבל, ויש אבל, השאפתנות הסינית הכניסה את המערב ללחץ. כך שבזהירות הנדרשת, אפשר להעריך כי בשנים הקרובות נראה פחות ופחות חברות גדולות שנכנסות לייצור בסין, מה שיכול להכביד על נתוני הצמיחה המרשימים שהציג הענק האדום ולהפעיל לחץ על סקטור התעסוקה שם, שחיוני להמשך הצמיחה וכך גם בסקטור התעשייתי. הנגזרת של זה, במיוחד לאחר סיומו הסופי של המשבר, היא שהממשל הסיני ינסה לתמרץ חברות זרות לחזור ולייצר במדינה, מה שיכול להוביל להזדמנויות רבות חדשות שם.

דבר נוסף שאפשר ללמוד מהתהליך של שרשרת הייצור הגלובלית, שנכון לזמן הקרוב, מחסן הייצור העולמי יישאר באזור מרכז ומזרח אסיה. בינתיים לא נראה כוונה של חברות גדולות לעבור לייצור מסיבי באפריקה – ככל הנראה בשל חוסר היציבות הגיאופוליטית ששורר בחלק ניכר מהמדינות שם. גם טורקיה עדיין לא נמצאת על הכוונת, גם בשל המתיחות בגבול עם סוריה וגם ובעיקר בשל מדיניותו של הנשיא רג'יפ טאיפ ארדואן, שהתנהג במדיניות החוץ של ארצו כפיל בחנות חרסינה והרחיק מעצמו בעלי ברית רבים.