ע"א 4351/01 איתן ארז, עו"ד מפרקן של חב' ח.א. מזון בע"מ ו-5 אח' נ. מדינת ישראל - האוצר אגף המכס והמע"מ ואח'

המערער 1 (להלן - המערער) הוא מפרקן של שש חברות, שנמנו בעבר על "תשלובת פיקנטי".

שתיים מהחברות שבפירוק - חברת ח.א. מזון בע"מ (בפירוק) (להלן - חברת ח.א. מזון) וחברת הסינית טי אוצ'ין בע"מ (בפירוק) (להלן - החברה הסינית), שילמו למשיב שני תשלומים של מס ערך מוסף, האחד ביום 15.10.1997, בסך 600,270 ₪ (להלן - התשלום הראשון), והאחר ביום 6.11.1997 בסך 1,784,150 ₪ (להלן - התשלום השני).

שתי החברות דיווחו יחד למשיב במסגרת "איחוד עוסקים" על שם חברת ח.א. מזון, בהתאם לסעיף 56 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן - החוק).

העסקאות בגינן חל חיוב במע"מ ושלגביהן שולמו הכספים למשיב היו עסקאות בהן מכרו החברות את סניפיהן בעקבות קשיים כלכליים אליהם נקלעה התשלובת.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של המערער להורות למשיב 1 (להלן - המשיב), להשיב לקופת הפירוק את שני התשלומים הנדונים ששולמו לו על ידי החברות לאחר הגשת בקשות פירוק לגביהן. מכאן הערעור.

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים פסק

נאמנות בכספי מע"מ

המשיב טוען כי הכספים אותם שילמו החברות למע"מ היו כספים אותם החזיקו החברות במעין נאמנות עבור מע"מ עד למועד התשלום.

סעיף 16 לחוק מטיל את חובת התשלום על המוכר או על נותן השירות. מדובר אם כן בחוב ישיר של המוכר למע"מ ולא בתשלום אותו "גובה" המוכר מלקוחותיו עבור מע"מ. פסיקתו של בית המשפט העליון הכירה במפורש בכך שהחוב למע"מ הוא חוב המוטל על המוכר ולא על הקונה.

על העובדה שכספי מע"מ אינם מוחזקים בנאמנות על ידי המוכר, ניתן ללמוד בין היתר, מכך שהמוכר מחויב בתשלום מע"מ, אף אם הכסף כלל לא הועבר אליו מן הקונה.

אין המשיב יכול לאחוז בחבל משני קצותיו: מחד, לטעון בהליך פלילי המוגש נגד חברה ומנהלה כי העובדה שהקונה, אשר התחייב כלפי המוכרת לשאת במע"מ, לא העביר לידיה את הסכום אינה מהווה טענת הגנה ומאידך, כאשר הסוגיה עולה בהקשר של הליך פירוק, לטעון כי הכספים שקיבל המוכר אינם שלו, אלא מוחזקים בידי המוכר בנאמנות.

המסקנה היא כי הכספים שעל החברות היה להעביר למע"מ לא הוחזקו בידיהן בנאמנות או במעין נאמנות.

דין התשלום למע"מ

סעיף 268 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן - פקודת החברות) קובע: "כל עסקה בנכסי החברה וכל העברת מניות או שינוי במעמדם של חברי החברה, שנעשו לאחר תחילת הפירוק - בטלים, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת".

מועד תחילת הפירוק מוגדר בסעיף 265(א) לפקודת החברות בזו הלשון: "פירוקה של חברה בידי בית המשפט ייחשב כאילו התחיל ביום שבו הוגשה בקשת הפירוק".

בעניננו, הוגשו בקשות הפירוק נגד חברת ח.א. מזון ונגד החברה הסינית ביום 25.9.97 וביום 14.10.97, בהתאמה. שני התשלומים למע"מ בוצעו לאחר מועדי תחילת הפירוק של שתי החברות. מכאן טענתו של המפרק, הנסמכת על סעיף 268 לפקודת החברות, כי התשלומים למע"מ בטלים.

תשלום למע"מ מהווה עסקה בנכסי החברה לענין סעיף 268 לפקודת החברות. על כן, התשלום נחשב כפסול, אלא אם בית המשפט מחליט לאשרו. בהתחשב במטרותיו של סעיף 268 לפקודת החברות ולאור מאפייניו של מע"מ, יש מקום ליתן אישור בדיעבד לביצוע התשלום. כפועל יוצא מכך אין מקום לצוות על המשיב להחזיר את הכספים לידי המפרק.

במקרה הנוכחי לא מדובר בפעולות שבוצעו תוך כדי ניהול שוטף של עסקי החברות. כזכור, המעשים שהניבו חיוב במע"מ היו מכירה של סניפי החברות, היינו אין מדובר במעשים הבאים בגדר ניהול שוטף. לפיכך, דין המס אינו כדין עסקת הבסיס.

משמעותה המעשית של קביעה לפיה החברה פטורה מתשלום מע"מ הינה, כי החברה פטורה אף מדיווח על העסקאות שעשתה, שכן אין היא רשאית לדווח על העסקאות בלא לשלם את המס הכרוך בכך. אין כל הצדקה למתן פטור כאמור אך מפני שהוגשה נגד החברה בקשת פירוק.

יודגש כי במקרה הנוכחי עסקנו בסיטואציה בה מע"מ שולם בפועל לידי רשות המס לאחר תחילת הפירוק ואילו המפרק עתר להשיב את הכספים לידיו. בית המשפט לא נדרש לדון במצב דברים שונה, בו החברה לא שילמה את הכספים שהגיעו ממנה למע"מ, ואילו רשות המס טוענת בגדרם של הליכי פירוק כי זכותה לקבל את הכספים קודמת לזכותם של הנושים האחרים.

הערעור נדחה. המערער חויב בשכ"ט עו"ד בסכום של 25,000 ₪.

ניתן ביום: 20.6.2005 בפני: כבוד הנשיא א. ברק, כבוד השופט (בדימוס) י. טירקל, כבוד השופט א. גרוניס.

ב"כ המערערים: עו"ד א. ארז, עו"ד א. חבר; ב"כ משיב 1: