גבולות תכנון המס בחישוב נפרד של הכנסות בני זוג
סעיף 65 לפקודת מס הכנסה קובע את הכלל, כי הכנסות בני זוג תחושבנה במאוחד על שם בן הזוג הרשום. סעיף 66 לפקודה מהווה חריג לעקרון האמור ומאפשר חישוב נפרד של המס על הכנסה מיגיעה אישית מעסק, ממשלח יד או מעבודה של בן הזוג שאינו רשום וכן על הכנסה מרכוש בנסיבות מסויימות. על פי סעיף 66(ד), בנסיבות בהן הכנסת בן הזוג האחד באה ממקור הכנסה שהוא תלוי במקור ההכנסה של בן הזוג האחר, לא יחול החישוב הנפרד על הכנסות בני הזוג.
בפס"ד קלס, נקבעה פרשנות לפיה גם אם הכנסת בן הזוג האחד באה מעסק או משלח יד של בן הזוג השני או מחברה אשר בה יש לשני בני הזוג או לבן הזוג השני 10% מהזכויות בה, אין הכרח כי חישוב המס יעשה במאוחד, וזאת באם הוכיחו בני הזוג שלמרות התקיימות התנאים כאמור, אין תלות במקורות הכנסותיהם.
ביהמ"ש העליון קיבל את ערעור בני הזוג (האישה עבדה בחברת נסיעות שבה לבעלה היה מעל 10% בזכויות בחברה), וקבע כי החזקות הקבועות בסעיף 66(ד) לפקודה הינן חזקות הניתנות לסתירה והנישום יכול להוכיח לפקיד השומה כי למרות אלה, לא קיימת תלות במקורות ההכנסה שלהם. כך, ומשהוכיח זאת, תחושבנה הכנסותיהם של בני הזוג בחישוב נפרד.
בחוזר מקצועי מס' 10/2004 מגבשת רשות המיסים את העקרונות לקביעת חישוב המס הנפרד לאור פסק הדין, ומטרת רשימה זו לסקור פעולות אשר יש בהן כדי לבסס את טיעוני הנישום בבואו לערוך את חישוב המס שלו על פי עקרונות החישוב הנפרד.
על פי הוראות החוזר, בנסיבות בהן מתקיימת אחת החזקות בבני הזוג, יוכלו אלה להוכיח לפקיד השומה כי אין תלות במקור הכנסותיהם. ברם, נטל ההוכחה הוא על בני הזוג, התלות במקורות כאמור תבדק לפי נסיבות כל תיק ותיק ונקבע כי קיומה של התלות צריכה להיות מהותית ולא פורמלית. וככלל, כך נקבע, התלות במקורות הכנסת בני הזוג תתבטא ביכולת של אחד מבני הזוג להשפיע באופן מכריע על הכנסת בן זוגו, ובכלל זאת, על עצם העסקת בן הזוג ועל תנאי ההעסקה.
ובכן, בכדי להבטיח את האמור לעיל, התארגנות מבנית והפרדת פעולות מראש בין בני הזוג תספק את הבסיס הראייתי לעמידה בנטל ההוכחה והפיכתו מעניין פורמלי (כפי שמכונה בחוזר) לעניין מהותי. אם כך, ובאופן כללי, ביום שבו מערכת ההכרעה בעניינים השונים של העסק תחולק בין בני הזוג כך שתבטיח את חוסר התלות של בן הזוג האחד בבן הזוג השני, בקשר עם אותם עניינים, לא תהיה כל משמעות לדרישת רשות המיסים לאיסור לפיו החישוב הנפרד אינו מותר כאשר "לאחד מבני הזוג יש השפעה מכרעת על הכנסת בן זוגו ובכלל זאת על עצם העסקת בן הזוג ותנאי ההעסקה".
כיוון שיכולת ההשפעה נבדקת לפי הנסיבות הספציפיות, יצירת נסיבות שתבטיח היקף סמכויות מוגבל לכל אחד מבני הזוג בעסק או בתאגיד בכלל, תסייע בקבלת הטיעון לחישוב נפרד של הכנסות בני הזוג. וזאת במיוחד, וכפי שנאמר בחוזר, על רקע "העובדה שבן הזוג התקבל לעבוד בשל הקשר עם בן זוגו - אין בה לבדה, כדי להצביע על תלות"- כפי שנאמר בחוזר.
אין ספק, כי אין דין מכולת שבה עובדים שני בני הזוג כדין סוכנות ביטוח או כל עסק אחר שבהם מלבד שני הזוג, מועסקים עובדים אחרים כחלק ממנגנון מסועף יותר. הבדל זה בין עסקים שונים, מובא כאן בהקצנה, כדי להמחיש, כי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, שונות הן והכרעה בכל עניין שכזה תתקבל בהתאם לכלל הראיות שתובאנה. ואולם, ככל שהמנגנון מפיק ההכנסה רחב יותר, כך יקל בהוכחת קיומה של אי התלות הנדרשת.
במסגרת דיון זה, אין משמעות מיוחדת לשליטה הכמותית במניות, שכן המבחנים האיכותיים הם שיקבעו את קיום התלות. ולכן, גם בנסיבות בהן חברה נשלטת ע"י בן זוג ביותר מ- 50%, אין ההוכחה לגבי תלות במקורות הכנסותיהם צריך להיות כבד באופן מיוחד, שכן בנקל אפשר לעקוף זאת, והכל כמובן בהנחה שבני הזוג מעוניינים בשינויים הנדרשים גם בפן המסחרי.
אין ספק, כי עיקר הבעיות במציאת האיזון הנכון של הקביעה האם בחישוב מאוחד או נפרד עסקינן, הוא בחברות שבבעלות משפחתית, ששם בדרך כלל, העסק הוא משותף ושני בני הזוג עובדים ביחד במטרה לקדמו. ולכן, הקריטריונים אשר יאפשרו חישוב נפרד, שונים איפוא מעסק אחד למשנהו, וכדי להקל בבחינת כל מקרה לגופו, אביא להלן רשימת פעולות אשר יש בהן כדי לסייע, בואך להוכיח קיומה של אי תלות:
במידה שניתן, הפרידו מבחינה רעיונית ופיזית בין התחומים השונים וצרו הלכה למעשה מרכזי רווח נפרדים ועצמאיים, (כל עסק בנפרד יצור מערכת שמזוהה כמערכת עצמאית בתחומי עובדים, ספקים, ניהול ספרים, כספים, חשבונות, לקוחות, התמחות מקצועית, הקצאת שטחי עבודה וכו');
קבעו תחומי ניהול נפרדים לכל אחד וסמכויות ניהול משותפות בענייני כוח אדם, כספים ועבודה מול ספקים;
השקיעו במקום העיסוק את מירב שעות העבודה. במקום שאין תחומי פעילות עבדו בשעות לא חופפות, ובתחומי פעילות שונים;
במקום שהחברות אינן בבעלות משפחתית, שמרו על מעורבות נמוכה בנושאים הקשורים בכוח אדם ומשכורות;
נחיצות המשרה של כל אחד מבני הזוג והכשרתו המקצועית חיונית להפרדה העסקית בין בני הזוג במכלולי עבודה נפרדים, ולביצוע החישוב הנפרד.
התרומה של כל אחד מבני הזוג צריכה להיות משמעותית ובעלת תוכן כך שתהיא הצדקה להעסקתו.
במקום שבו יש עובדים בעלי משרה זהה, צריך שלא תהא דפרנציאציה משמעותית בינם לבין בן הזוג.
אם יש אפשרות, וקיים חסכון מס משמעותי, רצוי לדאוג לפיצול תחומי ההתעסקות במסגרת חברות נפרדות בבעלות כל אחד מבני הזוג בנפרד, וזאת תוך יצירת מערכת אובליגטורית מסודרת שתהיה חלק ממערכת נהלים הקובעת את שיתופי הפעולה המסחריים בין שתי החברות.
* הכותב הינו ממשרד עורכי הדין פורת, שגיב, שלומי.

מה ההון של הישראלי הממוצע? לא מה שחשבתם
האם אתם יותר מהממוצע, או מתחת לממוצע?
דוח של בנק ישראל שפורסם בשבוע שעבר על ההתחייבויות של הציבור הישראלי נותן לנו נתונים מעניינים. רוב ההתחייבויות שלנו הן למשכנתאות, סדר גודל של 620 מיליארד שקל, ועם חובות נוספים אנחנו בחוב כולל של כ-880 מיליארד שקל. בואו נניח שהדוח לא כולל את כל החובות כי יש גם הלוואות משפחתיות ונוספות. נניח שהחוב הכולל של הציבור הוא טריליון שקל.
טריליון שקל נשמע הרבה מאוד, אבל כשמחלקים את זה לנפש - 10 מיליון איש , מקבלים שהחוב לכל אדם הוא כ-100 אלף שקל. אם נתייחס למשפחה עם 2 ילדים נקבל שיש לה חוב של 400 אלף שקל. זה ממוצע וכמו שאתם יודעים, ממוצע זה עניין בעייתי. לדוגמה - זוג צעיר שלוקח משכנתא בהיקף של 1-1.5 מיליון שקל ואפילו יותר, עמוס בחובות - הרבה יותר מהממוצע. מצד שני, יש משפחות רבות אחרי 20-30 שנה של משכנתא שאין להם חוב גדול.
למשפחה ממוצעת יש חוב של 400 אלף שקל, וזה הגיוני כי משפחה ממוצעת היא לא זוג צעיר והיא גם לא סוג בפנסיה, היא זוג בגילאי 45-50 בערך, ובמצב כזה המשכנתא כבר נמוכה, היא בישורת האחרונה שלה, אצל חלק כבר נסגרה.
התחלנו בחוב, אבל יש לנו יותר נכסים. יש דירה, רכב ויש נכסים פיננסים. נתחיל בדירה - דירה ממוצעת בישראל שווה כ-2.3 מיליון שקל. אנחנו מתייחסים כאן לממוצע, אז זו הדירה שיש למשפחה שהגדרנו - 4 נפשות (2 ילדים) וחוב של 400 אלף שקל. הדירה בניכוי החוב שרובו משכנתא - כ-1.9 מיליון שקל.
- לראשונה מזה עשור: יותר מיליארדרים אמריקאיים מסיניים; מי נמצא בראש הרשימה?
- UBS: "צופים 45,000 מיליונרים בישראל עד 2029"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
יש גם רכבים. מסתבר שזה לא משמעותי להון הכולל. יש מעל 4 מיליון רכבים, שזה בממוצע 0.4 רכב לאיש, למשפחה כ-1.6 רכבים. נניח שמדובר ברכבים עם וותק של 6-7 שנות וותק ונניח בשמרנות שיש עליהם עוד חוב, נקבל אולי 100 אלף שקל שווי נטו של רכבים. אנחנו בסיכום ביניים של 2 מיליון שקל - הון ממוצע למשפחה בלי הנכסים הפיננסים. וכאן מגיעה ההפתעה הגדולה.
מה המשמעות של אמברגו הנשק מצרפת?
נשיא צרפת עמנואל מקרון קורא להטלת אמברגו יצוא נשק ממדינתו לישראל, ובכך להפסיק לספק נשק למלחמה בעזה, כך פורסם אתמול. לטענת מקרון: ״אסור שלבנון תהיה עזה 2״. מקרון הוא המנהיג האירופי האחרון שקורא לאמברגו נשק על ישראל וזאת אחרי הודעת בריטניה כי תשעה 30 רישיונות יצוא נשק לישראל, והאמברגו השקט של הגרמנים. בנוסף, בהולנד, נעתר בית המשפט לדרישה של ארגוני זכויות אדם להשעות יבוא של מטוסי F35 המאוחסנים בהולנד על־ידי היצרנית האמריקנית לוקהיד מרטין.
כמה האמברגו של צרפת משמעותי?
צרפת היא לא יצואנית נשק מהותית לישראל כך שלאמברגו לא תהיה השפעה מהותית על הלחימה בעזה ובלבנון. יצוא הנשק מצרפת לישראל הסתכם רק בכ–33 מיליון דולר בשנת 2023, והסחורות הן בתחום האוירונאטיקה והחלל, כך לפי דו"ח סחר חוץ של משרד ההגנה הצרפתי. צרפת לא מספקת נשק התקפי למדינת ישראל.
נשיא צרפת עמנואל מקרון; קרדיט: איי. פי
זו לא פעם ראשונה שצרפת מנסה לנער מעליה את ישראל בכל הקשור לנשק צרפתי במלחמת ״חרבות ברזל״: ב–31 במאי השנה הודיעה צרפת כי ישראל לא תוכל להשתתף בתערוכת הנשק ״יורוסטורי״. טענת משרד ההגנה הצרפתי הייתה כי ״לא מתקיימים התנאים לקבלת חברות ישראליות״. בסופו של דבר, בעקבות עתירה של אנשי עסקים ישראלים–צרפתים לבית המשפט העליון בצרפת, הורה בית המשפט לאפשר לישראל להשתתף.
מקרון: גרסה לא מרשימה של שארל דה–גול
הצהרת צרפת היא יותר הצהרה פוליטית מאשר מהלך שנועד לפגוע במאמצי הלחימה של ישראל. הצהרתו של מקרון, זו המצורפת לקריאה לאמברגו, לפיה ״לבנון לא יכולה להיות עזה 2״ מתבררת כמנותקת מהמציאות כאשר בוחנים את היקפי יצוא הנשק על־ידי צרפת. ליחסי ישראל–צרפת עבר עשיר, הן בתחום הביטחוני והן בתחום הכלכלי. החל מקום המדינה ועד לשלהי שנות ה-60 (ובמיוחד לקראת מבצע קדש) דאגה צרפת לחמש את ישראל במטוסי מיראז׳ מתקדמים, טילי קרקע–קרקע, נשק מתקדם ואף כור גרעיני. ״מפעל הטקסטיל״ ליד דימונה היה מאוייש במהנדסים צרפתים מומחים שסיפקו ידע למתלמדים ישראלים בכל הקשור לכור הגרעיני. אלא שלקראת מלחמת ששת הימים, הזהיר נשיא צרפת שארל דה–גול כי אם ישראל תתקוף ראשונה יוטל אמברגו נשק מצידה של צרפת, וכך היה. אמברגו הנשק של דה–גול היה משמעותי ודרש מישראל לפנות לערוצי התחמשות אחרים כמו ארה״ב, שעד אז, יחד עם מדינות מערביות אחרות לא הסכימו לספק נשק לישראל. האמברגו של דה–גול היווה נקודת מפנה חשובה בסיפור הסחר הביטחוני והתעשייה הביטחונית המקומית של מדינת ישראל. גם לאחר תום כהונתו של דה–גול בשנת 1969, נשארה מדיניותה הקרה של צרפת בכל הקשור לישראל. מקרון לא מחזיק מטוסי מיראז׳ שישראל צריכה, ובנמל שרבור מזה זמן רב כבר לא עוגנות ספינות מלחמה. כל שנשאר לממשלת צרפת הוא יצוא דל בתחומים שכנראה תעשיית הביטחון הישראלית יכולה להחליף בקלות, ומשבר מהגרים מוסלמים חריף.